שלמה שפירא
ה"פגיון" שמטרתו לגרש את "ישראל" מפלסטין
הפגיון והחרב סמל מאד מרכזי באיסלאם.
ושוב :
"חרדי בן 18 נדקר בשבת ונפצע בינוני בעת שצעד ברחוב בשכונת רמות בירושלים."
הדוקר נמלט מן המקום. נבדקת הסברה שמדובר בפיגוע על רקע לאומני. הצבא שיגר כוחות גדולים שביצעו סריקות וחיפושים בשכונות ערביות סמוכות"(ידיעה 15:53 22/10/2011)".
נזכר אני בספר ממצרים "סיפור המאבק בין הערבים והאימפריאליזם" מאת "מחאמד סעיד עריאן ודר' ג'מאל דין אשיאל שיצא ב- "דאר אלמעאריף במאצר"(1960) ותמונת השער שם
"הערבי עם הפגיון" והמערבי עם הרובה וצנחניו באוויר.
בעמוד 298 מצוין "והיה כלב-הצייד נוכח ואמרו לו "נחתוך בשבילך "קוטעה מפלסטין" ="נתח מפלסטין" כדי שתהיה לך מולדת בפלסטין וכלב יהודה כשכש בזנבו משביעות רצון."
בעמוד 301 - "אנגליה אויבתנו, צרפת אויבתנו, ואמריקה אויבתנו, כל עוד ישראל בפלסטין.
במקור אחר מצאתי שיר על "פגיון":
מצאתי שיר על ה"פגיון" בחוברת "אלקאהרה=קהיר" מיום 15/11/1988 ושם יש גם דיון עם המשורר הפלסטיני -מחאמד חאסיב אלקאצ’י ובאותה חוברת ישנה כתבה על הספרות העברית החדשה ןמוזכרים יעקב פיכמן נתן אלתרמו וש. שלום.
כמו כן - ראו כתבתי בעיתון "הצופה" וכותרתה: "חרבו של חוסיין"
שלמה שפירא
בכל פעם שאני רואה חרב או שומע עליה, מיד אני נזכר במעמד ההוא (יש לזכור שנושא החרב מאוד מפותח באיסלאם). והנה, הראו את סדאם על מרקעי הטלוויזיה, מקבל חרב ארוכה ורחבה לידו במעמד התכנסות של "מועצת מפקדת המהפכה" שנחשבת לגוף הסמכותי החשוב ביותר בעיראק ואשר סדאם בעצמו עומד בראשה. תוך כדי כך שנאמר כי סדאם זכה בתמיכת העם במשאל שהתקיים באמצע אוקטובר. 100% מהעם בחרו בו שוב, דבר שאומר כי החרב הזאת של סדאם תאיים על עוד אלפי אנשים. החרב הקודמת שהייתה בידו, טוענים שלא הספיקה לו למרות שהייתה בעלת שני להבים כחרבו של "עלי" - עלי אבן אבו טאלב, בן דודו של מוחמד וחתנו, שבעיני השיעים הוא יורשו החוקי והיחיד של מוחמד והשני לו במעלה.
וכאן האבסורד אצל העיראקים (וגם אצל ערבים אחרים) שגם אם ישנו מנהיג שמשתמש בחרבו חדשות לבקרים, כנגד בני עמו, הוא ממשיך להוות עבורם "גבר לעניין". העיקר שהוא "משלהם" ולא "משל העולם".
המערב היום מדבר על "החרב של האיסלאם המיליטנטי". לגבי המוסלמים ורוב הערבים אין דבר כזה מיליטנטיות. סדאם חוסיין שחושב את עצמו לנבוכדנצר שכבש את ירושלים, ולצלאח א-דין שהביס את אויבו הנוצרי בכפר חיטים, כל "המילטנטיות" בעיניו ובעיני רבים הם שטויות. לגבי המערב, אין מה לעשות עם סדאם. אימוץ סמלים קדמונים על ידי סדאם אינה הצגה כלל בעיניו ובעיני בני עמו. זהו "מיתוס אמתי שחי לעד", ואנחנו יודעים עד כמה הוא חשוב לאזרח העיראקי.
סדאם חוסיין, כמו "הגנב הגדול" מבגדד, שהתעשר על חשבון עושרה של עיראק, למרות שאינו יכול לחבוש את הכפייה האדומה (כי רק בני זרע מוחמד רשאים לחבוש אותה), עוד יחבוש אותה כשתינתן לו במחול החרבות של בני "המדבר". במלחמה שתבוא, צריך לקחת בחשבון שיהיו בה לא רק טילים, אלא גם קרבות של חרבות, של מתאבדי חרב. מלחמה זאת לא תהיה זבנג של שבוע וגמרנו, אלא מלחמת חרבות עקובה מדם. 25.10.2002
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!