שלמה שפירא: שתי כתבות שלי על שירתה של אורה לוטן , גם מכתב מאורה לוטן לשלמה שפירא

שלמה שפירא

מכתב מאורה לוטן לשלמה שפירא

 

 

המכללה האקדמית לחינוך – התנועה הקיבוצית ע.א. ארנים   

50 (תשי"א – תשס"א)

גזית , 10/6/2001

 

לשלמה שפירא , שלומות

האם אתה הוא זה שכתבת פעם רשימה

על "עונות" (ספרי השני , 1986) והגשת לי כתב-יד

אשר לא פרסמת ? פשפשתי בארכיון שלי

ומצאתי , היה נעים להתאמן על המחשב

בהקלדה ( האם אתה מעוניין בהעתק ? )

בעצם נזכרתי בך בקריאת שלושת

השירים שפרסמת בעתון 77 של אפריל .

השירים מיוחדים לעיני , לאזני , על כן התעוררה

בי סקרנות , האם של אותו איש ש.ש דאז

הם ? אם כן יש לך ספר שירים

שאפשר להשיג ? אשמח לדעת .

                   ברכות

                           אורה לוטן

(14.12.2008 בבלוג בוואלה של שלמה שפירא)

שלמה שפירא

הרהור קצר לשירתה של אורה לוטן

 

  5.7.2001  - רשימה ראשונה

 

 

נשאלת השאלה מדוע חשוב למשוררת ה-אחֵרי ? ולא נכתב אחרַי !

האם היא מביעה תפיסת עולם כוללת או מאוויים על האדם ?

האם זה סדרו של הזמן ? ומדגישה "לא חלום "

לא חלום האיש יכתיב את תפיסת העולם הכוללת .

ובכל זאת משורר הוא איש רגיש , גם ל –היה- , לכאן ולשם

ויש בו את המשהו להביע ,

ומנסה לומר לנו מגובה המים / בגובה המים

"ומה בדבר שנות חיים עגונות בסלעי הבזלת של ארץ קשה " ?

בכל זאת , המשוררת טוענת שאפשר גם מן היומיומי הקשה לשאוב

שנות חיים ולשפוך אור על הכל ולא רק "על פַנַי", אלא על כל איש החולף על פני .

שוב כאן אותה הזרימה מן הספר "עונות" שלצידה אותם לבטים קשים בחיינו

שאי אפשר למונעם , אך נותנת לנו הצדקה להמשיך לחיות תוך חיפוש מיוחד של

האמת הפנימית והדבר הזה לא יוכל להיעשות מן השגרה העולמית ולא

מסדרי העונות הכובלים ולא מן החוכמה הטבועה , לא מן התובענות והכפייתיות

והרגשיות ... אלא מן הזיכרון יכול להיעשות הדבר .

כל מה שבזיכרון ומן הזיכרון הוא דווקא הנוכח והמודע אצל המשוררת .

יש בה מעין "טרנספורמטור פנימי" שהופך שירים ואוהבים שבסדרי העונות

ובשגרה העולמית לפלאיים וחלומיים . המכונה הזאת הפנימית נקרא לה

"אקראיות" . בואו נהפוך את היומיומי לאקראי ונהפוך את מה שנמדד פיזית

לנמדד איכותי מכל עבריו , וכך תוכל המשוררת להיות נוכחת לא רק בשיר

אלא גם בפלא השיר והיצירה הופכת לאיכותית ויקרה יותר . כך , למשל ,

יכולה לגעת לא רק באהוב , אלא גם בחלומו של אהוב .

ומכאן חשוב מאד השיר למשוררת כי

"ברזל המכאוב לא יחשוף ... ורק השירים יפענחו" .

ה- אחרֵי – האם אין כאן מעין שילוב של אותה צפור בעונות הבלתי צפויות מן הספר "עונות " ?

שלמה שפירא

 

הרהור לשירתה של אורה לוטן - רשימה שניה:  30/12/2008 00:08

הטרנספורמטור הפנימי במשורר

במקרה של אורה לוטן הוא טרנספורמטור ל"אקראיות"

הפלגה אחרונה - ספר שירים , ספרית הפועלים , 2000

 

רשימה שניה (הראשונה רשומה ב-     14/12/2008 12:45    )

 

"הפלגה אחרונה" הוא ספרה של אורה לוטן ובו "שירי מסע בין מעגלי שייכות של משפחה , חברה , מקומות וזמנים . "

ומה מאפיין מסעו של אדם : בדרכיו , בשיריו ו"בצמאון לעומק" .

" ... דרכים שלא נלך / שירים שלא נכתוב / צימאון הנשימות לעומק לא ידוע ... כי למסע אין סוף ." (עמ'50) .

ובצימאון לעומק היא מנסה לברר אפילו את הספק "עיני שוקעות בספק" .

" ... ומבלי דעת , אור עיניך המבינות / הוא המאיר את שבילי הספק / הוא המתיר את סבך המבוכה / בימים של סתירות ומשבר / שלהם ושלךָ."     (עמ' 38) .

 

רוב שירי הספר עוסקים במסע האישי של המשוררת וביחוד בהפלגתה האחרונה במסע , וזה במסע הכללי שאין לו סוף של "דור הולך ודור בא" . וגם אם כרגע , היא נמצאת ב"חסדי הסתיו" (עמ'46) היא נינוחה ואפילו "מטמיעה" את אותה סערה בסתיו-חייה והכל "יבוא בעצב רך ובסליחה" (עמ'50) .

 

בשירים האישיים היא מדגישה את "האמתי" בחייה "... חיי האמתיים ואני /  חשׂופים מקלפות / בלי מסכת אשליות ... מה שאני אני . חיי האמתיים / בקשת של גוונים / וכל צבעי הקשת / היו ברגשותיי. / אף בגופי וברוחי / נשבו רוחות ורעמים / החרידו פחדים עוורים / ורגעים של אור יודע / רקדו מעגל של עוד ועוד / שׂמחת חיים וטוב ." (עמ'50) .

 

בשירים הכלליים היא מצביעה על האנשים ואומרת " ... יש אנשים , הם עצמם סימן דרך ... "(עמ' 41) . ובאנשים היא מבדילה על פי אורך המסע שנשאר להם בין :

" נער , חושׂף את הפחד לחשׂוף ..."

"איש , חשׂוף לחיות את הסודות ..."

"איש זקן ( בלא עת , בלא עת ) גאה מדי לחשׂוף ..."

זקן , אם חי , אם זכה וחי , / בחמלה מוחקת כל , / בחסד שכחה . " (עמ' 45) .

ומה מחזיק את כולנו יחד ?

" ... נמשכנו גם אנו לנדודים ... ומה היה שהחזיק בנו ... אל הקשבה מתו לתו עד

כלות תבנית / מוסיקה שלעולם לא נשנית / לא בצחוק של תינוק , לא באור שמעבר / לא ברגע הפרדה / ... דבר אינו חוזר על עצמו , / כל תו , כל הרף אור / מבשיל , משתנה , נוגן תבנית ... עד שובו כגלגול ... " (עמ' 35) .

ושואלת שאלה חשובה מכל :

"האם עיניך לא רואות / האור זרוע על הכול ... האור הזרוע על הכול / נבט מתוך עיניך" (עמ'38-39) .

וכל "... אשר קרא בשמי שאהיה מוכנה ... פתחתי את הדלת וְאור... "

 

ספר שאהבתי עם שירים טובים ויפים , גם על "פֵרות" ועורבים שאינם ערמומיים (7) , "פרדה מדוב דרום" ומצוקת החיפושׂ (23) , ו"אפריל" עם רוח קרה  ש"לא משיח עכשיו / לא שלום עכשיו (28) , ו"הפלגה ראשונה" עם שתי שׂפות (57) ועוד ועוד שירים מקסימים ויפים .

 

  רשימה שניה:  30/12/2008 00:08

*****

עריכה שנייה מאוחרת

שלמה שפירא

 

על שירתה של אורה לוטן

הטרנספורמטור הפנימי במשורר

במקרה של אורה לוטן הוא טרנספורמטור ל"אקראיות"

הפלגה אחרונה - ספר שירים , ספרית הפועלים , 2000

מה מאפיין מסעו של אדם : בדרכיו , בשיריו ו"בצמאון לעומק"...

חשוב למשוררת ה-אחֵרי ? ולא אחרַי !

 

"הפלגה אחרונה"(ספר שירים, ספריית פועלים 2000) הוא ספרה של אורה לוטן ובו "שירי מסע בין מעגלי שייכות של משפחה , חברה , מקומות וזמנים . "

ומה מאפיין מסעו של אדם : בדרכיו , בשיריו ו"בצמאון לעומק" .

" ... דרכים שלא נלך / שירים שלא נכתוב / צימאון הנשימות לעומק לא ידוע ...כי למסע אין סוף ." (עמ'50) .

ובצימאון לעומק היא מנסה לברר אפילו את הספק "עיני שוקעות בספק" .

" ... ומבלי דעת , אור עיניך המבינות / הוא המאיר את שבילי הספק / הוא המתיר את סבך המבוכה / בימים של סתירות ומשבר / שלהם ושלךָ.  (עמ' 38) .

רוב שירי הספר עוסקים במסע האישי של המשוררת וביחוד בהפלגתה האחרונה במסע , וזה במסע הכללי שאין לו סוף של "דור הולך ודור בא" . וגם אם כרגע , היא נמצאת ב"חסדי הסתיו" (עמ'46) היא נינוחה ואפילו "מטמיעה" את אותה סערה בסתיו-חייה והכל "יבוא בעצב רך ובסליחה" (עמ'50) .

בשירים האישיים היא מדגישה את "האמתי" בחייה "... חיי האמתיים ואני /  חשׂופים מקלפות / בלי מסכת אשליות ... מה שאני אני . חיי האמתיים / בקשת של גוונים / וכל צבעי הקשת / היו ברגשותיי. / אף בגופי וברוחי / נשבו רוחות ורעמים / החרידו פחדים עוורים / ורגעים של אור יודע / רקדו מעגל של עוד ועוד / שׂמחת חיים וטוב ." (עמ'50) .

בשירים הכלליים היא מצביעה על האנשים ואומרת " ... יש אנשים , הם עצמם סימן דרך ... "(עמ' 41) . ובאנשים היא מבדילה על פי אורך המסע שנשאר להם בין :

" נער , חושׂף את הפחד לחשׂוף ..."

"איש , חשׂוף לחיות את הסודות ..."

"איש זקן ( בלא עת , בלא עת ) גאה מדי לחשׂוף ..."

זקן , אם חי , אם זכה וחי , / בחמלה מוחקת כל , / בחסד שכחה . " (עמ' 45) .

ומה מחזיק את כולנו יחד ?

" ... נמשכנו גם אנו לנדודים ... ומה היה שהחזיק בנו ... אל הקשבה מתו לתו עד

כלות תבנית / מוסיקה שלעולם לא נשנית / לא בצחוק של תינוק , לא באור שמעבר / לא ברגע הפרדה / ... דבר אינו חוזר על עצמו , / כל תו , כל הרף אור / מבשיל , משתנה , נוגן תבנית ... עד שובו כגלגול ... " (עמ' 35) .

ושואלת שאלה חשובה מכל :

"האם עיניך לא רואות / האור זרוע על הכול ... האור הזרוע על הכול / נבט מתוך עיניך" (עמ'38-39) .

וכל "... אשר קרא בשמי שאהיה מוכנה ... פתחתי את הדלת וְאור... "

 

ספר שאהבתי עם שירים טובים ויפים , גם על "פֵרות" ועורבים שאינם ערמומיים (7) ,

"פרדה מדוב דרום" ומצוקת החיפושׂ (23) , ו"אפריל" עם רוח קרה  ש"לא משיח עכשיו / לא שלום עכשיו (28) , ו"הפלגה ראשונה" עם שתי שׂפות (57) ועוד ועוד שירים מקסימים ויפים .

 

חשוב למשוררת ה-אחֵרי ? ולא אחרַי !

נשאלת השאלה מדוע חשוב למשוררת ה-אחֵרי ? ולא נכתב אחרַי !

האם היא מביעה תפיסת עולם כוללת או מאוויים על האדם ?

האם זה סדרו של הזמן ?

ומדגישה "לא חלום "

לא חלום האיש יכתיב את תפיסת העולם הכוללת .

ובכל זאת משורר הוא איש רגיש , גם ל –היה- , לכאן ולשם ויש בו את המשהו להביע ,

ומנסה לומר לנו מגובה המים / בגובה המים

"ומה בדבר שנות חיים עגונות בסלעי הבזלת של ארץ קשה " ?

בכל זאת , המשוררת טוענת שאפשר גם מן היומיומי הקשה לשאוב שנות חיים ולשפוך אור

על הכל ולא רק "על פַנַי", אלא על כל איש החולף על פני .

 

שוב כאן אותה זרימה מן הספר "עונות" שלצידה אותם לבטים קשים בחיינו שאי אפשר למונעם ,

אך נותנת לנו הצדקה להמשיך לחיות תוך חיפוש מיוחד של האמת הפנימית והדבר הזה לא יוכל

להיעשות מן השגרה העולמית ולא

מסדרי העונות הכובלים ולא מן החוכמה הטבועה , לא מן התובענות והכפייתיות והרגשיות ... אלא מן הזיכרון יכול להיעשות הדבר .

כל מה שבזיכרון ומן הזיכרון הוא דווקא הנוכח והמודע אצל המשוררת .

יש בה מעין "טרנספורמטור פנימי" שהופך שירים ואוהבים שבסדרי העונות ובשגרה העולמית לפלאיים וחלומיים . למכונה הזאת הפנימית נקרא לה "אקראיות" . בואו נהפוך את היומיומי לאקראי ונהפוך את מה שנמדד פיזית לנמדד איכותי מכל עבריו , וכך תוכל המשוררת להיות נוכחת לא רק בשיר

אלא גם בפלא השיר והיצירה הופכת לאיכותית ויקרה יותר . כך , למשל ,יכולה לגעת לא רק באהוב , אלא גם בחלומו של אהוב .

ומכאן חשוב מאד השיר למשוררת כי "ברזל המכאוב לא יחשוף ... ורק השירים יפענחו" .

ה- אחרֵי – האם אין כאן מעין שילוב של אותה צפור בעונות הבלתי צפויות מן הספר "עונות " ?

 

 

***

מן האינטרנט:

"...בתיאור של עמיתתה עירית אמינוף חסרים פרטים ביוגרפיים אשר ממלאים את רצף תולדות החיים אבל את חייה של אורה מילא כל-כך הרבה עושר של תרבות והשכלה, שהפרטים הביוגרפיים נדחקו. בתיקים מסודרים בארכיון שמורים עבודותיה האקדמאיות באוניברסיטת חיפה בהן חקרה ולמדה על השפה היוונית בארץ, על הסיפור התלמודי ועל תורת הרע והקליפה בקבלה של האר"י. חקרה וכתבה על סיפורים של עגנון ושל ברנר, וגם על סיפור יהודי מרוקאי. כתבה עבודה על הרעיון הדו-לאומי של "השומר-הצעיר" וכמובן עבודות בנושא החינוך של גיל הנעורים. את עבודת המאסטר כתבה על הפואמה של אבא קובנר: "אדמת החול".

כמורה באורנים עבדה משנת 1982 ועד 2003 ולימדה במחלקה לחינוך. "הייתי אומרת שעלינו לחנך לקראת הקיים בתוך המשתנה", כתבה כבר בשנת 1971. בתהליך לשינוי בקיבוץ בשנת 2008 כתבה ש"כל אחד עשה אינטגרציה בין היסוד השכלי לבין היסוד הרגשי, בין חלום למציאות, בין טוב מוחלט (אם קיים) לבין טוב יחסי-אפשרי.

יצירה משמעותית ואמתית, מצאה אורה ביחסי אנוש: "זאת מתת אלוה שיש לאנשים בודדים, לדעת למצוא את הדרך לזולת", כך כתבה. עיון במסמכים שנאספו בתיקים של אורה הוא חוויה תרבותית עמוקה של ממש ואולי המשותף לכולם היא הקריאה שלה לדיאלוג, לדו-שיח תמידי, להקשבה ולקבלה רגשית ומלאה באמפטיה."