שלמה שפירא
התאכזבתי פעם מהמורה והמחנך שלי בבית ספר עממי " ברנר" בהרצליה
הייתי תלמיד ממושמע חרוץ עקבי וחותר לכל מטרה.
את המחנך שלי הצלתי פעם מצחוק הכיתה כאשר נכנס לכיתה ושרוך בד מתחתוניו השתרבב מבין כפתורי מכנסיו - אני קם מכיסאי ובא מולו ולוחש באוזניו, הוא יוצא, לרגע, מחוץ לכיתה, התלמידים נרגעו והמשיך השיעור.
פעם אחרת, בתחילת השנה, באו אלי המנהל והמחנך ושאלו אותי אם אני יכול לעשות סדר בערמות הספרים בחדר הגדול כדי להשאיל ספרים לתלמידי בית הספר. נתנו לי מפתח החדר נכנסתי כמה שעות אחרי הלימודים, עשיתי קצת סדר. ספרים רציניים היו שם, כל שמנה וסלתה של ספרי העם והמדינה שבדרך ובדרך. פתחתי את הספרייה בהפסקות וגם לאחר שעות הלימודים ותלמידים באו ולא רצו ספרים מיגיעת העם, רצו בעיקר ספרי "קרל מאי" ושכאלה. (יש לי מכתב תודה מרשים מהמנהל שקבלתי בסיימי את כתה ח' על עבודתי בספרייה וכמובן זה היה בהתנדבות)
והנה - בסוף השנה יש מסיבת סיום ויש הצגה - על העלייה לארץ ועל חלוצים ועולים ולוקחים את התלמידים השובבים המפריעים בכיתה ונותנים להם לככב בתפקידי מפתח בהצגה. נעלבתי! בסך הכול נתנו לי תפקיד ללא מלל, איש אמיד שנכנס לארץ ישראל בלבוש מערבי עם עניבה ומזוודה בידו ואומר משפט קצר. התאכזבתי...............
מאז הבינותי שאני , כנראה, לא טוב על הבמה, יותר מדי רציני ומופנם בלב שלא אוכל לשחק בפני קהל.
ולראייה - באחד הפעמים שקראתי שירים בפני קהל, כל-כך התרגשתי ששמתי את המיקרופון שבידי שידבר מאוזני.
9.02.2021
גם המורים שלי שגו מבחינה פדגוגית, הכול היה בראשיתי, דור המייסדים בנה והקים את המדינה, הדור שלי שמרנו והגנו עליה, ובימים טרופים אלה היא נהרסת לנגד עינינו. כל ההישגים האדירים מועברות לשדות זרים - שלושה עמים בשלוש מדינות והכל בחבל ארץ כל כך קטן.
השבמחקרחל הדר,
9.02.2021, 14:34
זיכרונות משמעותיים יש לך.
השבמחקכמובן, מתארים את מסירותך , חריצותך ונועם הליכותיך כבר כתלמיד!
יש לך הוכחות במכתב ההערכה החשוב שקבלת מידי המנהל
-עלבונות ואכזבות עוזרים לנו לעשות בחירות בחיים
"...כנראה שאז, החלטת בליבך להישאר "מאחורי קלעים." זה רגוע יותר: "פחות רעש
,היום, אולי אין לך "יומן " משלך, אבל יש לך בלוג מפואר, בו אתה מתעד את זיכרונותיך
Emoji!!את מחשבותיך ואת רגשותיך,
ענת,
9.02.2021, 13:04