שלמה שפירא
בחירות קרובות בישראל ואין אף שיתוף פעולה אחד בין ימין ושמאל בישראל
דוגמה אחת להמחשה:
כל המפלגות מימין ומשמאל נמצאות במצב ביש המכונה "דילמת האסיר".
היא נוחתת על האזרח ואנחנו אסירים בידי המפלגות גם מימין וגם משמאל.
איעזר בדוגמה אחת מ-תורת המשחקים של תומס שלינג:
"...גם פוליטיקאים הם אסירים של אותה דילמה. ב- 1984היה ברור לרוב האנשים שהגירעון בתקציב של ארצות הברית גדול מדי. קיצוצים בהוצאות בהיקף הנדרש היו בלתי-אפשריים מבחינה פוליטית, ולכן העלאה משמעותית במסים הייתה בלתי-נמנעת. אך מי יהיה זה שיפגין את המנהיגות הפוליטית הנדרשת כדי לבצע אותה? המועמד הדמוקרטי לנשיאות, וולטר מנדייל, ניסה במהלך מסע הבחירות שלו להכין את הבמה לשינוי כזה במדיניות, והובס בצורה גורפת על-ידי רונלד רייגן, שהבטיח שלא תהיה העלאת מסים. ב-1985 הדיונים בנושא הגיעו למבוי סתום. לא משנה איך חילקתם את המפה הפוליטית - דמוקרטים מול רפובליקנים, בית-הנבחרים מול הסנאט, הממשל מול הקונגרס - כל צד העדיף להשאיר את היזמה לצד האחר.
עבור כל צד, התוצאה הטובה ביותר הייתה כאשר הצד השני מציע את העלאת המסים ואת הקיצוץ בהוצאות, ומשלם את המחיר הפוליטי. לעומת זאת, להציע צעדים כאלה כאשר הצד השני ממשיך בשתיקתו תהיה התוצאה הגרועה ביותר. שני הצדדים הסכימו כי הפגנת מנהיגות משותפת, ושיתוף בשבח או בגנאי, עדיפים על מצב שבו אף אחד אינו עושה דבר עבור המדינה כולה, וגם עבורם בטווח הארוך והגירעון הגדול נשאר בעינו. ( ראה: תורת המשחקים ל- אבינש דיקסיט / בארי ניילבאף).
מסקנה: האזרח אסיר.
טובת האזרח והמדינה קודמים לטובת המנהיג והמפלגה!
27.08.2019
בחירות קרובות בישראל ואין אף שיתוף פעולה אחד בין ימין ושמאל בישראל
דוגמה אחת להמחשה:
כל המפלגות מימין ומשמאל נמצאות במצב ביש המכונה "דילמת האסיר".
היא נוחתת על האזרח ואנחנו אסירים בידי המפלגות גם מימין וגם משמאל.
איעזר בדוגמה אחת מ-תורת המשחקים של תומס שלינג:
"...גם פוליטיקאים הם אסירים של אותה דילמה. ב- 1984היה ברור לרוב האנשים שהגירעון בתקציב של ארצות הברית גדול מדי. קיצוצים בהוצאות בהיקף הנדרש היו בלתי-אפשריים מבחינה פוליטית, ולכן העלאה משמעותית במסים הייתה בלתי-נמנעת. אך מי יהיה זה שיפגין את המנהיגות הפוליטית הנדרשת כדי לבצע אותה? המועמד הדמוקרטי לנשיאות, וולטר מנדייל, ניסה במהלך מסע הבחירות שלו להכין את הבמה לשינוי כזה במדיניות, והובס בצורה גורפת על-ידי רונלד רייגן, שהבטיח שלא תהיה העלאת מסים. ב-1985 הדיונים בנושא הגיעו למבוי סתום. לא משנה איך חילקתם את המפה הפוליטית - דמוקרטים מול רפובליקנים, בית-הנבחרים מול הסנאט, הממשל מול הקונגרס - כל צד העדיף להשאיר את היזמה לצד האחר.
עבור כל צד, התוצאה הטובה ביותר הייתה כאשר הצד השני מציע את העלאת המסים ואת הקיצוץ בהוצאות, ומשלם את המחיר הפוליטי. לעומת זאת, להציע צעדים כאלה כאשר הצד השני ממשיך בשתיקתו תהיה התוצאה הגרועה ביותר. שני הצדדים הסכימו כי הפגנת מנהיגות משותפת, ושיתוף בשבח או בגנאי, עדיפים על מצב שבו אף אחד אינו עושה דבר עבור המדינה כולה, וגם עבורם בטווח הארוך והגירעון הגדול נשאר בעינו. ( ראה: תורת המשחקים ל- אבינש דיקסיט / בארי ניילבאף).
מסקנה: האזרח אסיר.
טובת האזרח והמדינה קודמים לטובת המנהיג והמפלגה!
27.08.2019
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!