שלמה שפירא
איחולים בסתיו-של-רגע
זוג עינים בולשות לפסוע גשישה
זוג אזנים לטושות לשמוע איזושהיא קליטה
זקירת קשב לכל צעד בית-נפש
הציפייה ולו לחסידה קשובה שמגיעה אליה ולא תועה ולא טועה...
מנסה לעשׂות חשבון - מתיישבת ועושׂה גם דברי שבח לגשם-אנושי
ומושכת אפילו חסד וחולקת כבוד לנכבדיה.
אך אבד חסיד להּ מן הארץ!
שלמה שפירא: שיר זה לפני שערכתי אותו היה כך:
השבמחקאיחולי סתיו
זוג עיניים בולשות לפסוע גשישה
זוג אוזניים לוטשות לשמוע איזושהי קליטה
זקירת קשב לכל צעד מבית-נפשה
ציפייתה לחסידה קשובה
שתגיע ולא תועה ולא טועה
תתיישב ותעשׂה ברכה בדברי שבח
תמשוך חסד לנבדדיה...
כי אבד חסיד מן הארץ .