שלמה שפירא: מתוך "כתבי ב. כצנלסון - כרך תשיעי" - היפלא הדבר שלאחר דורות אחדים נטולי בטחון עצמי נעשו בני-אדם מישראל מוכשרים לראות בעיני הערצה את חלאת האדם הנאצית?

שלמה שפירא

מתוך "כתבי ב. כצנלסון - כרך תשיעי" 

הוצאת מפלגת פועלי ארץ-ישראל, תש"ח.

 ...וממבוכת העולם כולו, אשר רבים בה השותפים, למבוכתנו היהודית והציונית, אשר אנו לבדנו כואבים אותה. הנכסה כי חרדים אנו גם חרדים לגורלנו? לא בכיסוי זה תתגלה איתנותנו היהודית...

אותו יהודי גיטואי...ויהודי אמנסיפציה, ... היה מהלך בעולם הגדול בהרגשה כי הוא סוחב את גבנונו...רכש לו תארי-כבוד רבים, ורגש-הכבוד לעצמו ניטל ממנו. הוא רכש "זכות-בחירה" והפסיד את "הרגשת הבחירה". היה מבקש להיות לא-הוא, היה מודד עצמו במידות לא-לו, היה נצרך להסכמת הבעלים, הוא הפסיד את מודד-הערכין שלו ואמת-מידה של תפארת, של הגינות נעשה לו ה"גוי". בכל גדלותו ושלבי עלייתו היה תולעת יעקב, תולעת מתפתלת מתוך שהיא נושאת בקרבה את תחושת הרמיסה הצפויה.

היפלא הדבר שלאחר דורות אחדים נטולי בטחון עצמי נעשו בני-אדם מישראל מוכשרים לראות בעיני הערצה את חלאת האדם הנאצית?

  

                                                   *

יש מעמידים את המלחמה במבוכה על האמונה. דורשים אמונה מן הנוער, על אחת כמה וכמה שדורשים אמונה מן המדריכים. זהו ענין שהדיבור בו קשה ביותר. האמונה מאין תימצא? האם ביד תילקח אמונה או בגזירת-מחנכים תוטל?

גדולה אמונה, אך הכרזה על אמונה אין בה כדי לאמת את האמונה, ותביעת אמונה מן הזולת אין בה כדי להצית אמונה בלבבות.

אשרי המאמינים, אך האם זו תקיפות-הדעת או זחיחות הדעת שמכריזה על עצמה כי היא מאמינה, יש אִתה לנטוע אמונה?

והאומנם מי שאומר "אני מאמין" מיישב  בזה את הפרכות המכרסמות את לבו של מי שכואב כאבו של אדם ומתענה בעינוייו של ישראל בעולם... (עמודים 257-258)

ומי שזכה לחסד האמונה האם רשאי הוא לדרוש מן הזולת שיאמין כמוהו?...

28.03.2013