שלמה שפירא: השער התמים

שלמה שפירא

השער התמים

שער עלייה 

נער עולה מעיראק צעיר לפני בר-מצווה שלא יעשו לו בר-מצווה ולא עשה לעצמו בר-מצווה עד היום

עומד בתור ארוך, בפעם הראשונה 

בבגדים נקיים יפים עם שעון על היד, כובע חדש יפה לראשו 

מנסה לקבל מנות אוכל בשביל משפחתו.

לפניו נערה בגילו

הייתה יפה מאד אבל עם מספר טבוע מן השואה על זרועה...

ניסיתי לשוחח אתה, היא ניסתה לשוחח אתי

בקושי הבנו אחד את השני ונפרדנו כמכרים

לאחר מכן לא ראיתי אותה 

העבירו אותנו משער עלייה למעברת פרדס-חנה...

בבתי עולים ניהלנו שיחות על דלות

בבתי עולים השאילו בובה מתינוק לתינוק

לא עניינה אותי הדלות

הייתי גאה שהגעתי לארץ ישראל

ולמרות שהייתי נער דל בלי כל

הרגשתי שאני עשיר

תמיד נזכרתי באותה נערה עם מספר השואה על היד

אותה נערה תמיד הידלה אותי ליתדות ארץ ישראל

עמדה לפני לקבל מנת אורז  ומרק 

מאז הבנתי ממנה שצריך מזל בשביל לשרוד.

יותר מאוחר למדתי את ביאליק

שר את צרצר הדלות

לאחר מכן במגמה החברתית לימדו את קרל מרקס

עם "חוק הדלות הגוברת"

תמיד חשבתי שאני עשיר עם מה שיש לי.

רק היום בזקנתי הבנתי ש- דל (מייקל) אינו דל

שעובדים בשבילו שמונים אלף עובדים ברחבי העולם.

לא נורא

למדוני בעיראק לפני עלייתי ארצה 

 "לבי - אוצרי והסתפקותי - הוני.

13.03.2021