שלמה שפירא: חיים ויצמן ללויד ג'ורג': "שארץ ישראל תהיה יהודית כפי שאנגליה היא אנגלית" / לויד ג'ורג' לחיים ויצמן: "הנה, ניתנה לכם הזדמנות, מעתה עליכם להוכיח את יכולתכם"

שלמה שפירא

"המאבקים על ארץ-ישראל 'מבלפור עד בווין'", מאנגלית: שלמה גונן, הוצאת "מערכות, 1966

חיים ויצמן לראש ממשלת בריטניה, לויד ג'ורג': "שארץ ישראל תהיה יהודית כפי שאנגליה היא אנגלית"

לויד ג'ורג' לחיים ויצמן : בקשר שארץ ישראל תהיה יהודית: "הנה, ניתנה לכם הזדמנות, מעתה עליכם להוכיח את יכולתכם"

על הסתירות שבהצהרות הציוניות

איך חושף סייקס כריסטופר - CHRISTOPHER SYKES את "הגבעה המשולשת": היהודי, הערבי והבריטי 

  

תוכן העניינים:

הקדמה מאת דוד קמחי

חלק ראשון: מניעים מושגים ומעט מסקנות, שלטון ביניים רצוף תוהו ובוהו, 1921, אסיף שנת 1921

חלק שני: מעשה בלורד פלומר, פתיחה לטרגדיה, שקיעת המערב, לורד פיל נחלץ לעזרה, פייסנות

חלק שלישי: המלחמה והספר הלבן, נטל הטרגדיה, מאת האלף

חלק רביעי: סיום רצוף תוהו ובוהו, מבט מרחוק, מפתח

  

דוד קמחי (עמוד 89)

...בעל הספר אינו חסיד-מושבע, ואף אינו מנאמני דעותיה של "האסכולה הקולוניאלית" במחשבה הבריטית. אהדתו לענין הציוני עמוקה, אך גם ביקורתית. מאביו, סר מרק סייקס הנודע ("הסכם סייקס-פיקו), שמילא תפקיד נכבד ביחסים שבין אנגליה והציונות, ירש המחבר הבנה עמוקה לצורך הדוחק שהיה לעם היהודי לשוב למכורתו; עם זאת, לא אטם אוזנו משמוע את טענות הערבים. הוא מותח ביקורת קשה על הרבה מאוד במדיניותה של בריטניה בשאלת ארץ-ישראל, אך גם מתאמץ לגלות את מניעי הבריטים ולתארם בצורה הוגנת. בסיפור-המעשה ההיסטורי שלפנינו, הכן וגלוי-הלב, מניח המחבר לעלים ליפול במקומם וליצור פסיפס טבעי, בלי שינסה לאספם ולסדרם מחדש. התוצאה היא סיפור היסטורי נטול משטמה ורעל, המשתדל למתוח ביקורת במקום הנראה לו, ושאינו חוסך שבט-לשונו לא מן הערבים ולא מן היהודים, וודאי שלא מן הבריטים עצמם...

...מפתיע שנשתכח מן המחבר,..., כי ברגע החגיגי של האישור המוקדם (והמכריע) של המנדט על ארץ-ישראל על-ידי המנצחים במלחמת העולם הראשונה, התייצב ד"ר וייצמן, דברה המוכר של הציונות אז, בפני לויד-ג'ורג', ראשה רב-הכוח של ממשלת בריטניה, ושתי אמרות, שנועד להן משקל היסטורי, הושמעו באותה הזדמנות. כשנשאל וייצמן על שאיפת הציונות, אמר: "שארץ ישראל תהיה יהודית כפי שאנגליה היא אנגלית". אפשר היה אולי לומר שאמרה זו גבלה בממלכת-הדמיוני, אך ודאי אין להטיח בה את חטא "הדו-פרצופיות", ואילו לויד-ג'ורג' אמר: "הנה, ניתנה לכם הזדמנות, מעתה עליכם להוכיח את יכולתכם"...

 *

...חייבים להתייצב-פנים מול העובדה הבלתי-נעימה, כי אין ספק שבשנת 1917 אשמו הציונים בלונדון בהונאה מכוונת, לעומת כל הצהרה של אנשים כמו סוקולוב או ליאון סימון כי הציונים אינם שואפים כלל להקים להם מדינה - היו הצהרות נוגדות, שכרגיל כוונו אל יהודים. נראה שהמטרה הייתה כפולה: מצד אחד לשכך חששות ומצד שני לשמור על להט התנועה הציונית...

שני נתוני-יסוד נחוצים למדינה: שטח ואוכלוסייה. הנתון הראשון היה בידי הציונים בצורת מושג רופף ומפוקפק; הם לא זכו להבטחה מפורשת. כפי שקיוו, "לקבוע את ארץ-ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי", אלא, "לייסד בארץ-ישראל בית לאומי בשביל העם היהודי" - הגדרה מעורפלת...הגשמת "הבית הלאומי" הייתה תלויה אפוא למן ההתחלה בהגירת יהודים לארץ-ישראל... (עמודים 22-23)

התוצאה היחידה מכל הפעילות והתכונה הללו היתה הפיכת ה- באפס הפלשתיני" ל- "רגימנט הפלשתיני". יותר מזה לא אבה הממשל הבריטי בארץ ישראל לעשות, ואף זאת עשה בלי חמדה, אך ורק כדי לפייס את מר צ'רציל - מעולם לא ניתן להטיל ספק ברצונו של צ'רצ'יל כלפי רעיון הצבא היהודי, והד"ר ויצמן, שהפעיל את כוח-שכנועו  היחיד-במינו, הצליח להעניק למר צ'רצ'יל כוח נוסף לדחוק את רצונו כנגד חששותיהם של יועציו לענייני המזרח התיכון. ויצמן זכה בתמיכה אמריקאית חשובה - תמיכתם של סאמנר ולס, הגנרל מרשל, והנרי מורגנטאו ובאמצעות זה האחרון גם בתמיכת נשיא ארצות-הברית עצמו, מר רוזבלט אפילו התעניין בפרטים. הוא טלפן אל מר ג'והן דיל, ראש המשלחת הצבאית הבריטית, ודחק בו למנות את וינגייט כמפקד הכוח. בעת שנערכו מאמצים אלה, התמיד משה שרתוק בלחצו על פיקוד המזרח-התיכון ועל לונדון - ממשרדי הסוכנות היהודית בירושלים.

בשום תקופה קודמת לא היה לממשל הבריטי תמריצים חזקים יותר נגד מדיניות פרו-ציונית בתחום הצבאי. כתמיד, סבל מעצבנותו הרגילה נוכח אפשרות של תגובות ערביות. אולם נוסף לכך היו בידיו גם ידיעות מדאיגות באשר לכיוון נטויותיהם של הציונים. הפרט שגרם את אי הנוחות הרבה מכל הן לממשל הבריטי והן למודיעין הצבאי הבריטי היה הידיעה, כי אותם יהודים המשרתים בזרועות הצבא הבריטי ואשר היו לפני התגייסותם חברי ה- "הגנה" (וכך היו רוב היהודים המגויסים לצבא זה), נשארו נתונים לאכוונתה של ה- "הגנה", וראו עצמם חייבים לא רקבמילוי פקודותיהם של קציניהם הבריטיים אלא גם במילוי קודותיהם של הרמ"א. הם ידעו כי יהודים המשרתים בעורקי-התחבורה מנצלים את ההזדמנות להעביר נשק השביל ה-"הגנה", והיו ידועים מקרים רבים דשל חיילים בריטיים שהתפתו לשחיתות לגנוב נשק ולמכרו להם. היה ברור בעליל שיסודות קיצוניים זורמים לתוך הגוף המדיני של הציונות, וידוע היה כמו כן כי בדיונים שנערכו בפיקוד העליון של ה- "הגנה" דובר בכוח בגלוי על השימוש בכוח נגד הבריטים שדעתם נתונה לביצוע סעיפי "הספר הלבן". ידיעות אלו היו מבהילות שבעתיים כיון שנתקבלו בעת שהנטיה הקיצונית המתפתחת בציונות כבר קיבלה ביטוי מפורש מפי ההנהגה הציונית...מה שיש לזכור כאן הוא, כי בגלל מכלול של סיבות אטמו הממשל הבריטי ופיקוד המזרח-התיכון את אוזניהם  משמוע את תביעות הציונים להקמת צבא יהודי...

29.03.2013