שלמה שפירא
"סטודנטים" רומן מאת י. טריפונוב
עברית: אראלה אור (שניאורסון), ספרית פועלים הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1953
סרגיי טען שעבודת-הוראה היא מנת-חלקם של אנשים מסוג מיוחד, המוגבלים בכישרונותיהם היוצרים...
...בכדי להיות איש-מדע אמתי דרושים כישרונות מכישרונות שונים ולו, אטום-המוח, אין אף מה לחלום עליהם...
...החדשים הראשונים בחיי הסטודנט וואדים , לא היו קלים ביותר. היה עליו להתחיל הכל מחדש, לשוב ולהזיכר בנשכחות, לשוב ולפתוח בלימוד מרוכז, הנקנה על ידי קריאה עיונית, רשימות וטיוטות, על ידי עבודות בית ועבודות בספריה, ושמיעת הרצאות בהקשבה דרוכה...אך לא קשיי הלימוד בלבד היו מעיקר טרדותיו של וואדים...מספר הבנות במדרשה הפדגוגית אשר בה למד וואדים עלה בהרבה על מספר הבנים. בהיותו בצבא נגמל וואדים מאותו רעש שוקק של עליצות-חיים ושחוק-נערות, אשר עמד עתה סביבו. גם לפני כן, עוד בימי בית-הספר היה חיישן מעט בחברת נערות...בבואו למדרשה, נקלע וואדים לתוך קולקטיב סואן והומה קולות נערות, אשר לא הורגל בו, ונקט תחילה עמדה מוזרה...השנה הראשונה במדרשה הייתה שנת התבוננות והסתגלות לחיים החדשים, שנת התקדמויות אטיות וניצחונות זעומים הקנויים בדי עמל. אך בעיקר העיקרים הייתה זו, על אף הכול, שנת השתכרות מן העולם, מן העבודה, מתחושת-האתחלתא הנאותה של עניין מכריע בחיים...
...אך אנדריי...ובכל זאת אדם משעמם הוא. כן. משעמם. אל תתווכח וואדים. אתה ממשיך בוויכוח מתוך האנרצייה. משעמם הוא, משום שהכול נעשה על ידו באותה שקדנות עצמה. אין בו דבר משלו - מקצוע שהוא עיקר לו ובכלל כל נטייה למדע, מבין? לימוד כתהליך. ואתה אל תתווכח, הוא מוגבל. מה? כן, כן. הוא יודע מה אמרו ומה כתבו אחרים, ובעצמו קטן-מוחין הוא...מקלט של קולות-זולתו...
..."החברה המדעית" של הסטודנטים מהפקולטה לספרות נוסדה בתחילת השנה. כיושב ראש נבחר הקשיש בתלמידים - פיודור קאפלין, אחד מאותם צעירים להוטי-קריאה ולעוטי-ידיעות, אשר עוד בימי בית הספר כינום בשם "פרופסורים", ואשר בקורס הראשון ניבאו לו עתידות ומשרה אקדמאית...
אי פעם בימי הילדות, בתקופת בית-הספר, למד וואדים מתוך דחיפה עצמאית מדעים שונים - גיאולוגיה, אסטרונומיה, פאלאונטולוגיה. הוא אף כתב "מחקרים", למשל על הרי-געש, על חיות-בראשית...בהיותו בן שלוש-עשרה ראה עצמו בטוחות כאיש מדע לעתיד לבוא. ועתה נתחוור לו, שבכדי להיות איש-מדע אמתי דרושים כישרונות מכישרונות שונים ולו, אטום-המוח, אין אף מה לחלום עליהם...לא פעם התגלע וויכוח בין וואדים וסרגיי. סרגיי טען שעבודת-הוראה היא מנת-חלקם של אנשים מסוג מיוחד, המוגבלים בכישרונותיהם היוצרים...
היום מתלהט והולך, השמים כחולים, וים האנשים הולך הלוך והדחס,...הלוך ונוע בקצף האדום של הדגלים...ברחוב סאדובאיה, מקום שם עוצר רגע טור המדרשה, מופיעים ראשוני גדודי-הצבא...חיילים צעירים בקסדות יושבים במכוניות...והם מניעים ראשיהם ומחייכים לעומת המפגינים...אחר כך מזעזעים את הכביש הטנקים...קריאות ההיידד של אלפים הגאים על צבאם...לפתע תופס וואדים בבהירות, בכל לבו, את אמתותן הנשגבה של המלים האל, החוזרות ואומרות: "מלוא תבל". השלום ינצח את המלחמה! אין בעולם כוח, אשר יוכל לשלול מבני אדם את שמחת החיים המאושרים והישרים, אשר לחמו עליהם...איגור אץ אל וואדים ובשמחה מברך לשלום אותו ואת אנדריי, בידו השמאלית הוא נושא דגלון אדום ועליו המספר '1952'...טורי אלפים נוהרים לככר האדומה...נעים נחלי-אדם בכיוון המוזיאון ההיסטורי...והרחק יותר - המאוזוליאום. הנערים מקפצים כדי לראות את סטאלין...וואדים רוצה לעמוד למען הטיב והאריך ראות את פני המנהיג היקרים, אך מאחור הודפים אותו אנשים, אשר אף הם נחפזים לראות את סטאלין..."יחי סטא-לין!" קוראים אלפי קולות...
...ברגעים הראשונים
ברא האל את המכונים...
שחר אור גדול יגיה
על הקרמלין העתיק...
בוקר טוב, עיר יקרות...
ילדי כלל האטומות,
נחיה...
ונחלום על שלום.
ובימי האימות,
על האושר נצאה ללחום...
לכו הצעירים,
עונה שיר-ההלל
מלוא ת-בל...
29.05.2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!