שלמה שפירא
"יהדות גרמניה" - פרופ' יעקב כ"ץ
הוצאת "מטכל" / קצין חינוך ראשי - ענף ההשכלה"
שנת (?1955-1965?)
תוכן העניינים:
הקדמה, התפתחות הקיבוץ היהודי בגרמניה במאה ה-י"ז, מלחמת ה"משכילים" לשינוי פני השלטון והחברה בגרמניה, משה מנדלסון, מתן שוויון-זכויות ליהודים בגרמניה, התנועה הרפורמית והשינויים באורח-החיים היהודי, הנהייה לערים, היינריך היינה, "חכמת-ישראל", בתי-מדרש לרבנים, שמעון רפאל הירש, התנועה האנטישמית, התנועה הציונית בגרמניה, המגע עם יהודי מזרח אירופה, תקוות לשינויים ואותות מבשרים רעה אחרי מלחמת-העולם הראשונה, דמותה של יהדות גרמניה בין שתי המלחמות, הקהילות והארגונים היהודיים בגרמניה בין שתי מלחמות-העולם, החינוך היהודי בגרמניה לפני מלחמת-העולם השנייה, העיתונות היהודית בגרמניה, אשליות על פי התהום, תחת המגף הנאצי, נקמת הנכר.
...ראשיתה של יהדות גרמניה נעוצה בתקופה הרומאית...קהילות גדולות ומפוארות התקיימו בימי-הביניים הן בערי הריינוס והן בפנים הארץ. המפורסמות שבהן היו קהילות שו"ם (שפייער, ורמיישא, מגנצא), רגנשבורג, נירנברג, ופרנקפורט על נהר המיין...היהודים למדו אמנם לדבר בלשון סביבתם ונהגו כשכניהם בענייני דיור ולבוש, אולם יחסיהם עם סביבתם הנכרית הצטמצמו בשטח הכלכלי בלבד...עד למסעי-הצלב נחשבו היהודים כבעלי זכויות דומות לזכויות יתר אזרחי הערים...היהודים לא הרכינו ראש בפני התושבים האחרים. הם הגנו על זכויותיהם ונשפטו עם בעלי דינם הנוצריים בפני שופטי הארץ. כן היה היהודי רשאי לשאת נשק להגנת עצמו - כמוהו כשאר אזרחי הארץ...והנה התרגשה בסוף המאה ה- י"א פורענות מסעי-הצלב, ששינתה את חיי היהודים מקצה לקצה...רדיפות ונגישות חזרו ונשנו בתולדות היהודים בגרמניה גם במאות השנים הבאות...על-פי-רוב מעשי ידי אספסוף או גדודים נודדים - ואילו הקיסר והשלטונות, ולעיתים אף ההגמונים נושאי המשרות הנכבדות בכנסייה, ניסו להגן על היהודים, אלא שלא תמיד הייתה כוונתם שלמה וחזקה די הצורך...במאות הי"ג-ט"ו נהרגו רבים מיהודי גרמניה בפרעות, או נטרדו לארצות השכנות...יהדות גרמניה חזרה והתעוררה עם תום מלחמת שלושים השנה(1618-1648)...עתה ירד הקיסר מגדולתו, ואילו הנסיכויות והמלכויות הקטנות הרימו ראש...הזמינו אפוא למדינתם בעלי-הון זרים, וביניהם יהודים רבים...לכל שליט מקומי בגרמניה היה עתה "יהודי החצר" שלו...מן המחצית השנייה של המאה הי"ז הולכים ומתרבים יהודי-החצר בנסיכויות גרמניה...שעל-פי-רוב עמדו בראש הקהילות החדשות...אך הם לא נמנו עם מעמד האזרחים בעלי-הזכויות...נבנו בתי-כנסת ובתי-מדרש בכל עיר ועיר בגרמניה ...ורבים מגדולי החכמים היהודיים של פולין עברו באותה תקופה לקהילות גרמניה , לשמש כראשי ישיבות וכמורי-הוראה...משנתרבו אזרחים בלתי-תלויים ומגדל כוחם, תבעו לעצמם זכות לחוות דעה בכל ענייני המדינה . בני-ברית בתביעותיהם מצאו ב"משכילים" - סופרים והוגי-דעות, שפרסמו את חיבוריהם שלא על דעת שליטי המדינות...כיוון שמבחינה שכלית-הגיונית לא ראו הצדקה להפלות את היהודים...גם הצעה בדבר שינוי היחס ליהודים מצד השלטונות, הכנסייה והאוכלוסייה כולה...הראשון והידוע ביותר מבין ה"משכילים" היהודיים היה משה מנדלסון שישב משנת 1743 בברלין...יהודי נאמן והוסיף לקיים את כל המצוות ולחיות על פי אורח-החיים המסורתי גם כאשר נתפרסם שמו בגרמניה ובכל ארצות אירופה...ותרגם את התורה לשפה הגרמנית עם פירוש פשוט ומתקבל על הדעת לכל פסוק ופסוק...מנדלסון נפטר בשנת 1785. שלוש שנים אחרי מותו פרצה המהפכה הצרפתית...ב-1812 הוכרז בפרוסיה-מדינתו של מנדלסון- על שיווי-הזכויות ליהודים ובוטלו רוב המחיצות שהבדילו בין מעמד למעמד...אולם עדיין היה זה ניצחון לשעה, שכן לא עברו ימים רבים והריאקציה שפקדה את ארצות אירופה שבה והתנכלה לזכויות היהודים...אולם את גלגל ההיסטוריה לא ניתן להחזיר: היהודים לא היו מוכנים עוד לשאת את גורלם ללא מחאה, ונלחמו על זכויותיהם בכל האמצעים שברשותם...מהפכות נוספות, פרצו שוב בשנת 1848. תובעי הזכויות להמוני העם כללו בתביעתם גם מתן שווי זכויות ליהודים ולאט לאט הפכו היהודים אזרחים בעלי זכויות מלאות בכל מדינות גרמניה...תוך שניים-שלושה דורות נשתנה מן היסוד אורח-חייהם של היהודים...לא נבדלו היהודים...רק יהודים מעטים הוסיפו לקיים את כל המצוות, ואילו לגבי רובם הצטמצמה יהדותם במעשים סמליים אחדים...בני הדור הצעיר לא הבינו עוד את התפילות הכתובות בעברית. החל חלק מיהודי גרמניה - השייך לזרם הרפורמי - להנהיג תפילה בלשון המדינה...השינויים חלו לא רק בתחום הדת, אלא ברוב שטחי החיים...נערים אלה ספגו מילדותם את החינוך הגרמני, וידיעותיהם ביהדות היו קלושות ביותר...הרצון לחדור למקצועות שהיו סגורים לפני היהודים עורר בקרב יהודים אחדים את הפיתוי להמיר את הדת היהודית בדת המדינה הנוצרית...רוב המתנצרים לא זו בלבד שהתרחקו מן העדה היהודית, אלא אף ביקשו להשכיח את מוצאם...אחד המעטים הללו היה המשורר הינריך היינה (1800-1856) שהתנצר מייד עם תום לימודיו באוניברסיטה, אחרי שנדחתה בקשתו לזכות במשרה ממשלתית...אולם בסוף ימיו,,, חזר אף לאמונה, וראה את עצמו יהודי מאמין בעומק לבו...כבר בראשית המפנה בתולדות יהודי גרמניה עמדו מנהיגיהם על הסכנה הגדולה שהייתה צפויה ליהודים בתנאי הקיום החדשים...הוגי-דעות רבים השקיעו אז מרץ רב בהסברת מהותה של הדת היהודית על-פי עקרונות הפילוסופיה שרווחו בימיהם ...וטענו כי יהודי המבקש לשמור על אמונתו הצרופה, אין לו אלא לדבוק בדת אבותיו...גדול החכמים בחקירת תולדות עם ישראל היה יום-טוב ליפמן צונץ וההיסטוריון היהודי היינריך צבי גרץ...חוקרי "חכמת ישראל" ביקשו להקנות את תורתם גם באוניברסיטאות הגרמניות, שסירבו לפתוח את שערי האוניברסיטאות ויהודי גרמניה הקימו, אפוא, מוסדות מחקר והוראה מיוחדים משלהם לחקר חכמת-ישראל...בשנת 1870 התאחדו המדינות הגרמניות השונות לקיסרות גדולה אחת. היהודים, שכבר ראו את עצמם כאזרחים לכל דבר, חשו את עצמם באותו מעמד כאחד השבטים הגרמניים שזכו להתאחד באיחוד מדיני. אמנם ידעו שקיימים חוגים באוכלוסייה שאינם רואים את היהודים כבני גרמניה...קמה בגרמניה תנועה גדולה, שדגלה בשנאת היהודים כאידיאולוגיה, ונתכנתה כתנועה האנטישמית. את השוני ראו כתולדה של תכונה גזעית, הדוגלים בתנועה זו התנגדו גם ליהודים מומרים, וטענו שאין היהדות נעקרת מלבו של אדם אפילו אחרי התנצרותו...נמצאו גרמנים רבים שגינו את התנועה האנטישמית ואת תעמולתה. היהודים השלו את עצמם כי תומכיהם הם המייצגים האמתיים של העם הגרמני, וכי עשויה דעתם לבטל את דעת יריביהם...להלכה לא השיגו האנטישמים באותה תקופה את מטרתם. לגבי החוק נשארו היהודים שווי-זכויות, ומעמדם לא נפגם ולא נתמעט...אך תכופות הופלו לרעה בבתי-ספר, בצבא ובאוניברסיטאות והיו הפרעות ומכשולים בפעילותם הכלכלית של היהודים...כאשר הציע הרצל לייסד מדינת-יהודים כפתרון לשאלת היהודים בעולם, קמו לו אוהדים נלהבים גם בגרמניה ובקונגרס הציוני הראשון בבזל 1897, הופיעו גם צירים מגרמניה, שייצגו חבורות ציוניות קטנות מערים שונות, אולם דעת-הקהל הרשמית של יהדות גרמניה -שעוצבה ע"י רבני הקהילות הגדולות, העיתונים היהודיים - התנגדה לתוכניתו של הרצל...אף-על-פי-כן העמידה כבר אז היהדות הגרמנית עוזרים ומסייעים רבים לתנועה הציונית...בעיני יהודי המערב של אותה תקופה הייתה עדיין הציונית בעיה עיונית גרידא...עולים בודדים מגרמניה הגיעו לארץ ופעלו פעולה חשובה לטובת היישוב...אף שבשעת מלחמת-העולם הראשונה מילאו יהודי גרמניה את חובת השירות בצבא בנאמנות - נשמעו עוד בימי המלחמה עצמה קולות הסתה שהאשימו את היהודים במיעוט קרבנות לטובת המולדת. אחרי המפלה במלחמת העולם-הראשונה התנהלה בגרמניה תעמולה אנטישמית פרועה, שתלתה ביהודים את כישלונה של גרמניה במלחמה. הגדילה לעשות בתעמולת-שנאה זו המפלגה הנציונאל-סוציאליסטית, שקמה אז...שקבעה לעצמה תכנית לנשל יהודים מעמדותיהם ולנשל את שיווי-זכויותיהם...התעמולה הנציונאל-סוציאליסטית (הנאצית) פעפעה כולה ארס ושנאה ליהודים...הפכו לכוח גדול ובשנת 1933 עלו הנאצים לשלטון. כאשר עלה היטלר לשלטון...
24.08.2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!