שלמה שפירא
"הסימפוניה הביזנטית", רומן העשוי סיפור בתוך סיפור ל- ז'אן-אוליביה טדסקו,
עם עובד, 1992 (הספר בצרפתית יצא לאור ב-1987), תירגם מצרפתית: בני ציפר
מה סודו של אדם: הסימפוניה להגשים את התקווה שבתוכו!
נוכרי האדם שלא יודע מה סודו!
לדברי מחברו נועד הספר להקסים ולשעשע ולא להיות וידוי ארוך וכאוב, כמקובל!
..."המלחמה הייתה קשה: אויבינו הצליחו לשלח באש את הים וכך השמידו את רוב ספינותינו ועשו שמות באנשינו. על-כן התנקמנו בהם באכזריות שאין גדולה ממנה: שחטנו את כל הגברים ואחר-כך קברנו את תיריאכוס עומד בתוך החול - רק ראשו בצבץ מן הקרקע כמו צמח מזיק - וערפנו את ראשי הילדים ושיספנו את הנשים לעיניו...השארנו אותו בשמש היוקדת ובערב היו עיניו אדומות משיגעון. אחר-כך שרפנו את העיר והלכנו והשארנו אותו לבדו."..."בעת הטבח התרוצצו התושבים כבעלי-כנף מבוהלים, ונראו נפחדים וחסרי ישע כל-כך שנעים היה להרוג בהם. היו שניסו להתחבא במרתפיהם, אחרים החליפו את לבושם עם עבדיהם מתוך תקווה שכך יינצלו או כרעו ברך לפנינו והציעו לנו את ממונם. נאלצנו לצוד את האנשים במאורותיהם...אין לך דבר נעים יותר מציד אדם...לא חשוב! כל אלה רגשות שלא תוכלו להבינם. עברנו מבית לבית לחסל את המנוצחים במקומות מחבואם, וגם הנוכרי שלכם נקלע במקרה אל אחד מהם...
זה היה חדר רחב-ידיים ולבן כולו...אף לא ציור אחד, אף לא סימן של עושר, חוץ משולחן שיש גדול באמצעו וישיש מופלג רכון עליו, לבוש גלימה כבימי-קדם ונועץ בו את עיניו, אף-על-פי שלא היה עליו כלום. חברי, שנדהם משלוות-נפשו של האיש, ניסה להפחידו בהנפת חרב וצעק: 'היכון למות, באתי להרגך'; אך הלה לא זיכה אותו במבט. הוא אחז אפוא בבגדו , נבוך, וטלטל אותו בכוח: 'שמעת, סבא, או שאתה חירש באתי להרוג אותך!'
"הזקן פנה אליו שקט ושליו והשיב לו בבוז: 'בגלל זה אתה מפריע לי?' החייל הפיל אותו לארץ: 'עכשיו לא תהיה יהיר כל כך!' גיחך, ואחר-כך בארשת המהורהרת שעל פני קרבנו הוסיף בלעג: 'הבה נראה...כיצד אהרוג אותך? אפשוט את עורך? אבקע את בטנך אט-אט? מה דעתך? ..מאחר שזקן אתה אעשה עמך חסד: התנהגותך מוצאת חן בעיני ואתה שחקן טוב. אני מתפעל ממשחקך! כמעט שכנעת אותי שאינך מפחד מפני. אבל אני בטוח שאתה רועד מפחד...'הזקן חייך חיוך של זלזול,'...
"תן לי רק לסיים את מלאכתי ואחר-כך תהרוג אותי כאוות נפשך, תן לי רק רגע, כמעט השלמתי אותה.'
" 'אל תחשוב אותי לפתי! אין לך שום עבודה, השולחן ריק ואין עליו שום כלי.'
" 'לי אין צורך בכלים שאתה מדבר עליהם כדי לעשות מחקרי. ההפסד יהיה כולו שלך!'
" 'מה פירוש, ההפסד יהיה כולו שלי?!' קרא החייל.
" ' אני מציע לך עסקה: אל תהרוג אותי ואני אגלה לך את הגדול בסודות.'
" 'איזה?'
" 'תחילה תבטיח לי להשאיר אותי בחיים...'
" ' מה? אתה עוד בא אלי בדרישות? אתה סבור שאתה יכול להרשות לך זאת? זקן משוגע! דבר, ואחר כ-כך נראה.'
" 'אם כן, לא אגלה את סודי.'
" 'רוצה שאהרוג אותך מיד?'
" ' זאת תהיה טעות שתצטער עליה כל חייך, אבל אחרי ככלות הכול, מה לי ולחייך? אני זקן ובין כך בא יומי, אבל אתה, אתה...כמה חבל!'
..."סודי הוא הדבר היקר ביותר בתבל. יקר יותר מכל האזמרגדים שבעולם, מכוחם של השליטים; המלכים והאלים היו נלחמים עליו אילו ידעוהו.'
" 'מה זה?' שאל החייל בקרנות.
" 'אינני יודע.'
" ' מה זאת אומרת אינך יודע? כבר צחקת עלי די.' והוא שלף את הפגיון מנדנו והניח את להבו הקר על גרונו המקומט של הישיש.
" 'לא! שמע: כל מה שאני יודע הוא שיש לו כוח מוזר..."
'איזה"'
" 'הכוח להגשים את מה שיש בך כשאתה נתקל בו.'
...
...
" 'איזה מין מפלצת אתה שאין בך שום רגש? הרוג אותי עכשיו, אינני רוצה לחיות עוד בעולם הנתעב הזה, אני רוצה להגיע אל האין.'
" ' לא אהרוג אותך, הרי הבטחתי לך.'...'לא עוד שתסביר לי ביתר בהירות את סודך.'
" 'בחפץ לב,' אמר הישיש בחיוך מוזר. 'גם אחרים ניסו כמוני לפענח את הסוד. הם לא מצאו אותו. אך העלו סברות כיצד לקרוב אליו. ישכל מיני אסכולות:
יש הסבורים שהוא כדור של אש, ואחרים סבורים שהוא יצור מושלם...כל אלה נמנים עם האסכולה האידיאליסטית, הקדומה והחשובה שבכולן. הם סבורים שהסוד הוא יחיד-במינו ואינו בר-השגה.
חלק מאנשי האסכולה האידיאליסטית התבדלו ופיתחו להם סברה חדשה: אלה הנגטיביסטים. לדעתם, הסוד לא זו בלבד שהוא בר-השגה, אלא הוא אף בהישג ידו של כל אדם, ולכן קשה שבעתיים לגלותו. הוא יכול גרגר חול או עלה של עץ, מלח רברבן או מגילת פפירוס. על-פי אסכולה זו אין להגיע אל הסוד בדרך החיפוש אלא בחסדי הגורל, תודות לאחת מגחמותיו.
" 'בעיני אסכולה שלישית, הסוד אינו יחיד-במינו; הוא יכול להיות אחד ורבים בעת-ובעונה-אחת, להישען כרצונו על אדן אחד או על אדנים אחדים לפי בחירתו: כלומר, יכול להיות ספינה, ענן, נדן, קווצת שׂער או כל דבר אחר, בזה אחר זה או בו-בזמן, הכל לפי רצונו. לדעת חסידי הסברה הזאת, הקרויים פולימורפיסטיים, יש לסוד כוח-רצון משלו.
" 'האסכולה הרביעית, האסכולה הסקפטית, טוענת שהסוד אינו בר-השגה מחמת טבעו המופשט העושה אותו דבר שלמעלה מהשכל. לכן הוא יכול להיות עיגול מרובע, נוזל מוצק, שמש קפואה...
האסכולה החמישית..."
" 'חדל! הצטעק החייל, 'די! מה האסכולה המהימנה מכולן?'
" 'אף לא אחת מהן, שהרי אף אחת לא גילתה אותו.'
" 'ואתה מה דעתך?'
" 'הייתי מהמר על המקרה.'
" 'אבל מה ערך יש לכל זה, מה מועילות התיאוריות האלה?'
" 'במה היית רוצה שיועילו?'
"לדעתך יש לי עכשיו סיכויים טובים יותר למצוא אותו?'
" 'לדעתי, לא.'
" 'אם כן, מדוע הבטחת לי שהסוד שלך יקר כל-כך אם לא יביא שאם תועלת?'
" ' הוא נותן לך תקווה.'
" 'איך?'
" ' וכי מי אמר לך שהמטרה הנכספת היא למצוא את הסוד?'
" 'די זקן משוגע, די שיטית בי! אמר החייל וכרת את ראשו של הישיש...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!