שלמה שפירא: "יוסף חיים ברנר - מבחר דברי זיכרונות" / חיה רוטנברג: על הערבים, על ניצול נורא מצד בעל הבית ועל ההרגשה שגם בספרותנו העלובה יש איזה צורך באיזה מקום בעולם

שלמה שפירא

"יוסף חיים ברנר - מבחר דברי זיכרונות", ערוך בידי מרדכי קושניר, בהוצאת הקבוץ המאוחד, תש"ד

על הערבים, על ניצול נורא מצד בעל הבית, על ההרגשה שגם בספרותנו העלובה יש איזה צורך באיזה מקום בעולם, ועל פטר סמולנסקין שהיה אחד מקרבנות הנאצים הראשונים

 

על הערבים: מספרת חיה רוטברג בשנת תרצ"ז

 

...באחד החדרים דפקו החלונות, הלכתי וסגרתי. רק שבתי, דפקו החלונות בחדר אחר. ברנר היה עצוב. קראנו את איוב, הוא קם, עמד מעבר לשולחן והקריא בעל פה את הפרק. והיה נדמה, כי המלים הן שלו ולא רק של איוב. כשנגמר אותו שיעור, וברנר רצה ללוות אותי, אמרתי לו "לא, לא , בשום אופן!".  ברנר אמר "ומה תעשׂי, אם יזרקו בך אבנים?" - "אזרוק בחזרה" - אמרתי בכעס. "אקרא ללואידור, אתו תחפצי ללכת" - ענה ברנר. הלך והביא מיד את לואידור.

נכנס איש צעיר כבן כ"ז, גבוה ויפה מאד...הוא לא הביט לצדי וכך יצאנו מהבית. הלכנו דרך השכונה הערבית. הוא הלך ושתק ...

"אינני יודע - אמרתי ללואידור - למה ברנר מפחד מפני ערבים. מפני רוסים שעיניהם דומות לעיני זאבים - פחדתי  אבל בפני ערבים, שהם כמו דומים לנו, ליהודים, אינני מרגישה כל פחד."

לואידור אמר" "ברנר צודק, מפני ערבים צריך להיזהר, הם יותר אכזריים מהרוסים"...כשהלכתי בשעה אחת לשיעור לברנר, החזירו אותי מהדרך, כי התחילו הפרעות.

בחדר המתים בגימנסיה בין ארבעים ושנים היהודים אשר נהרגו בפרברי העיר ובדרכים שכב ברנר על הרצפה על יד יהודה ואברמצ'יק יצקר, עיניו היו שקועות ועצומות, שפתיו שחורות והדוקות, והבעה פקחית להן ומרה, כאילו אומרות: "ידעתי שכך יהיה". 

 

על ניצול נורא מצד בעל הבית: מספרת חיה רוטברג

 

פעם שמעתי שיחה בין אברמצ'יק וברנר: "אני רוצה לעזוב את בעל הבית שלי: מנצל נורא. התניתי אתו לעבוד ח' שעות ובצהרים ללכת לשעה וחצי  הביתה לחזור לבא לחלוב, כעת הוא לא מסכים".

ברנר שאל: היש עבודה אחרת?"

אברמצ'יק: "לא". -

"נו,  אל תעזוב, אם אין לך עבודה אחרת. והיהודי - קבצן, איזה מנצל הוא זה!"

 

בספרותנו העלובה: מספרת חיה רוטברג

 

"זה היה כמעט לפני ג' שנים. השבת הראשונה הייתה לי בא"י, בחדרה. מיד לבואי למושבה ראיתי חלוקת ספרים על ידי המורה המקומי לילדי המושבה היקרים. בפעם הראשונה לימי חיי הרגשתי, שגם בספרותנו העלובה יש איזה צורך טבעי באיזה מקום בעולם, שגם בנפשה יש נפשות הקשורות בקשר אמיץ וטבעי (המורה ואחדים מן הקוראים הקטנים, הנחמדים").

 

על פטר סמולנסקין שהיה אחד מקרבנות הנאצים הראשונים: מן ההערות שבתוך הספר

 

השמועה אמרה, כי בנו המיר את דתו בוינה; ז. שניאור בפרקו: "פרץ סמולנסקין בשקלוב" מספר: "ואחד מקרבנות הנאצים הראשונים היה בנו הבכור של פרץ סמולנסקין, שנשא אישה נוכריה ונשא איזו משרה עירונית אצל הנכרים. כשפרצו בריוני היטלר לבירת אוסטריה הודח בן זה ממשרתו, הטיל עצמו לדונאו ונבע. כשמשוהו - הכירו בגוף המשוי אנשי קהילת וינה, על פי שתי אותיות רקומות בתלבושתו: פ.ס. כלומר, פטר סמולנסקין. כך נקרא הבן הבכור של אביר סופרי ישראל וזה סופו... 

29.05.2012