שלמה שפירא
כל אדם - / או "נוח" או משה./ לגבי אדם ממין נקבה / או "בתולה או אישה"
שלום רב, שמי שלמה שפירא. אני משורר, ותוכלו למצוא בבלוג שירים שלי ,כתבות שלי...
שלמה שפירא
כל אדם - / או "נוח" או משה./ לגבי אדם ממין נקבה / או "בתולה או אישה"
שלמה שפירא
שלמה שפירא
כששואלים ערבים שאלה ולא מבינים אותנו - כי בערבית סימן השאלה כתוב הפוך.
שלמה שפירא
התקופה בין צדאם ל- חמינאי
שלמה שפירא
שלמה שפירא
נזכרתי ב- אחשוורוש מ- "פרס ומדי" שהיטיב עם היהודים והפך את "הדסה" למלכה וניצלנו.
"הדסה" היא "מלכת אסתר" שחוט של חן - צדקותה. אומרים עליה "ירקרקת" כ- הדס רענן - אישה פוטוסינתזית שהקדישה לעולם באהבה - חמצן נקי, עלים ירוקים, פרחי דבש ריחניים, מרוותה ליופי ולטהרה.
בניגוד ל- "אסתר המלכה" ------------------------- על בת המן - שכחטנת - שטנותה הטיל בה דופי ואביה המן הרשע ניסה לעניין את אחשוורוש שישא אותה לאישה, ואגדה מספרת - שלמרות שבת המן הייתה יפה, מהרוע שבה - ריח גופה היה רע ולא נסבל בנחיריו של אחשוורוש - שויתר עליה.
לא כתוב במגילת אסתר שהיא נתלתה עם המן ועשרת ילדיו.
שלמה שפירא
חלום
אהבתיה! צליל פועם מזיכרון-עבר
מה קרה אישה
מה קרה ידידה
מה קרה חברה
מה קורה לחיבוק ולנשיקה - שאלתי הבוקר בכיכר האהבה.
שלמה שפירא
"נגיד" / מיהו "נגיד של היום"
אנחנו בני-חלוף (איבן סאעא) ושכחנו את "שעון החול" וחיים ב- "שעון-חג" כל הזמן - שמעתי היום בטלוויזיה - אישה מתלהבת ואומרת - "נגיד שאני מתחתנת..." - זהו ה- "נגיד המודרני" - כל אישה יודעת היום מה היחסים בזוגיות במעגל החיים: משיכה, שיתוף, מגע, געגוע, מסירות, אינטימיות, קירבה ומרחק, גמישות, קונפליקט, בגידה, מילכוד...גם ה- "אניבי" = הילד שממשיך לחיות בי כאדם הנפלא ביותר - שהיה הילד שפעם הייתי.
לא שכחתי את "נגיד בנק ישראל" שמעלה ומוריד ריבית על אזרחים ולא נוגע בבנקים המרוויחים הון עתק מן האזרחים ודווקא בעתות צרה .
בלשון המקרא: "נגיד" הוא אדם העומד בראש גוף או ארגון מסוים, או ממונה על משהו כמו מלך, שליט, אדם בעל השפעה גדולה.
דבר מענייין - "רבי שמואל הלוי בן יוסף הנגיד" - רב, חכם תלמודי, פוסק, משורר, מנהיג ומדינאי והיה ראש רבני ספרד וכמשנה למלך הטאיפה של גרנדה / "טאיפה" זה "טאאיפה" במובן "קהילה" והערבים לא שכחו להופכו ל- "קצת מוסלמי" והכניסו לשמו גם את "ישמעאל" - "אבו אסחאק אסמאעיל" . "שמואל הנגיד שידע עברית וערבית ידע שהוא לא "סלב" כי בערבית מתכוונים למשהו שלילי ולא כמו היום שמובנו" מפורסם, ידוע ומוכר לכל.
שלמה שפירא
"סמטוחה/סמטוכה" - רוצים לראות "סמטוכה" של סרט, לכו לראות את הסרט "לה קוצ'ינה".
כשאומרים "סמטוכה" מתכוונים ל- תסבוכת/בלגן/ מהומה/הילולה מטורפת בשיגעון.
בסרט: "לה קוצ'ינה/לה קוזינה" - " בשעת עומס במסעדת "הגריל", מלכודת תיירים ניו יורקית עמוסה שמגישה אלפי מנות ביום, מתגלה שכסף נעלם מהקופה – וכל העובדים חשודים. ביניהם פדרו ממוצא מקסיקני , טבח צעיר מצליח ממוצא מקסיקני, כריזמטי וחם מזג שנוטה להתעלם מחוקים וחולם על עתיד טוב יותר, ומאוהב בג'וליה (אישה לבנה) – מלצרית אמריקאית שעובדת באותה מסעדה מאוהב בה ומתאהבת בו ונכנסת להריון מזרעו והוא מבקש ממנה לא לעשות הפלה וחולם לשוב למקסיקו עם האישה הלבנה לאחר שתלד לו בן אבל היא נמנעת מלהתחייב ועושה "הפלה" למרות הקשר עמו ואז האיש עושה מהומה ושובר כל מה שבמטבח ובמסעדה. באמצע הסרט - מנהל המסעדה מגלה שכסף נעלם ועושה הכל כדי להתקרב לפתרון תעלומת הכסף הנעלם. לחץ שאין כמוהו מתרחש במטבח שהולך וגובר – וגיבור הסרט שהוא אחד העובדים (הטבחים) שובר כל מה שבמטבח ובמסעדה - עושה מעשה שישנה את פני המסעדה לנצח. הסרט מבוסס על מחזה מצליח באותו השם, "לה קוצ'ינה" היא דרמה קומית סוחפת וקצבית שהוקרנה במסגרת התחרות הרשמית בפסטיבל ברלין וזכתה לתשואות ולביקורות נלהבות, לרבות השוואות של הבימאי העולה אלונסו רואיזפלסיוס לגדולי בימאי מקסיקו, זוכי האוסקר אלחנדרו גונסלס איניאריטו, גיירמו דל טורו ואלפונסו קוארון. "
השתמשתי במילה "סמטוכה" מהסיבה שתחילת המילה מתחילה ב- סאמ" שבערבית מזכיר "שם חם ויפת" (מזכיר- הבדלי גזע) . "סאם" גם מזכירה סמים ורעלים ובסרט הזה האווירה הייתה מסוממת."סאם" בערבית גם "צער/השפלה" שהורגשו בסרט.
["חנוך לוין" השתמש במילה זו במחזהו - "מלכת אמבטיה" - ,(...הוא חכם וצייתן ולא מזיק ליהודיים, הוא יודע לעמוד על שתיים, ממש כמונו, סמטוכה, תראה להם איך אתה יודע לעמוד על שתיים...").]
שלמה שפירא
השנה - 2024 - לא התקיים "פסטיבל עכו - תיאטרון ישראלי אחר"
הפסטיבל לא התקיים השנה ונדחה לחול-מועד פסח באפריל 2025 וזאת בעקבות המצב הביטחוני.
בכל שנה הוצגו "הצגות תחרות", "תיאטרון רחוב" והיו אירוחים שהמארחים באו מארצות שונות - גרמניה, צרפת, ספרד, אוסטרליה ועוד.
נסיתי לנסוע לפסטיבל בכל שנה ובמקרה מצאתי בבוידם שלי "תוכניית האירועים לשנת 2007".
בהצגות התחרות: "יושבים", "מר עולם", "טרנקילה", "בעלויות", המאה השלושים", "היטלר, הרובוט והסכין", "השדה האחרון", "תבוא, נראה".
ההצגה - "היטלר, הרובוט והסכין" זכתה בפרס 2007 על מחזהו והמחזתו של "בועז צבי" וזכתה בפרס כספי - 30 אלף שקל.
"טלי לוי" זכתה כ- "השחקנית המבטיחה".
"אביטל דבורי" הוכרזה כיוצרת מבטיחה על יצירתה "טרנקילה".
אירועים נוספים: "קישון על קצה הלשון", "קרוע", "להיות?", "בין לובלין לעכו", "מושיטים ידיים מעבר לגבולות", "שומרי נפשך", "הנפש והשירה בתיאטרון" ועוד ועוד.
שלמה שפירא
על עדשים
בקולינריה רבים המתכונים על עדשים - עדשים כתומות, עדשים ירוקות, עדשים שחורות, עדשים חומות שמכבים בסלטים, במרקים, בנזידים, בקציצות ובמיוחד מככבים העדשים במטבח הצמחוני. להדגיש שצבע העדשה לא חשוב - תוכן העדשה חשוב - ב- 100גרם יש 9 גרם חלבון , 0.4 שמן.
לא הבנתי מה שמציעים, אולי לא דייקו אם כתבו עדשי-בר: "...מכינים מג'דרת עדשי-בר, בורגול ואורז בניחוחות כמון"
יש חומר כתוב רב על "חיטת-הבר" ועל "שעורת הבר". ניסיתי למצוא חומר בוטני על עדשים/עדשי-הבר ולא מצאתי. נסיתי לבדוק מה קורה עם עדשים - "עדשי-הבר" ולא מצאתי. כן מצאתי משהו ב- "גמרא" ב- "פורטל הדף היומי": עדשה/ עדשת-הבר/ עדשים מקבל עליו / בבא בתרא צד ע"א:
שלמה שפירא
על שלשול (שאלשול) הגשם (Lumbricus terrestris)
אני "שאלשול הגשם" בן למחלקת התולעים הדל-זיפיות ממשפחת "השלשולים". תפוצתי כלל-עולמית, צבעי חום אדמדם וניתן למצוא אותי בסוגי קרקע שונים. הפרשותיי מדשנות את הקרקע (earth worms)/ ילדים אומרים "השלשול חלק כמו מגלשה".
הרמב"ם המליץ מספר טיפולים רפואיים הכוללים שימוש בשלשולים / שאלשולים.
אל תערבו אותי עם "שילשול" (חארא) וביחוד אל תערבו אותי עם "שילשול חריף" = איסהאל שמצריך "איסעאף - עזרה רפואית. גם אל תשייכו אותי ל- שכונה (ח'ארה") בפאתי חאן-יונס. גם אל תערבו אותי עם "לאשלאשה" - לשלשת-צואת עופות.
מן הוויקיפדיה: מכיוון שהוא ידוע ברבים, L. terrestris עובר תחת מגוון שמות נפוצים. בבריטניה, היא נקראת בעיקר תולעת האדמה הנפוצה או תולעת לוב...נעשה שימוש בתולעים הנמברות באופן מסחרי (גם בתור פיתיון דיג) .למרות שזו אינה תולעת האדמה הנפוצה ביותר, אפילו בתפוצתה המקומית, היא זן תולעי אדמה בולט ומוכר מאוד בקרקעות גן וחקלאיות של האזור הממוזג, ונראה תדיר על פני השטח, בניגוד לרוב תולעי האדמה האחרות. היא משמשת גם בתור תולעת אדמה לדוגמה עבור מיליוני סטודנטים לביולוגיה ברחבי העולם, אפילו באזורים שבהם המין אינו קיים. עם זאת, 'תולעת אדמה' יכולה להיות מקור לבלבול שכן ברוב העולם מינים אחרים אופייניים יותר. לדוגמה, דרך חלק גדול מהאזורים הממוזגים הבלתי מושקים בעולם, "תולעת האדמה הנפוצה" לתולעת שלד הידרוסטטי והיא נעה על ידי התכווצויות שרירים אורכיות ומעגליות והבלטות דמויות שיער זעירות - מספקות מינוף נגד האדמה שמסביב. תנועות פני השטח בשטח לח ושטוח דווחו במהירות של 20 מ' לשעה, ועל סמך מדידות של אורך השביל, פעילות לילית הרחק מהמחילה נאמדה עד 19 מ' במהלך גיחה משטח בודד. תנועה כזו ניכרת במהלך ואחרי גשמים כבדים ומתרחשת בדרך כלל כאשר אנשים מתוודעים למספרים גדולים יחסית של תולעי אדמה, למשל, במערכות אקולוגיות עירוניות. צורת פעילות זו נחשבת לרוב לדרך להימלט משיטפונות ומחילות ספוגות מים. עם זאת, זה לא יכול להיות המקרה שכן L. terrestris , כמו תולעי אדמה אחרות, יכול לחיות במים מחומצנים לפרקי זמן ארוכים, הנמתחים עד שבועות. בתנאים סביבתיים פחות קשים שבהם טמפרטורת האוויר והלחות מספיקות, התולעת נעה לעתים קרובות על פני השטח. זה עשוי להיות מונע על ידי זמינות משאבים או הרצון להימנע מהזדווגות עם קרובי משפחה. היא דטריטיב שאוכל בעיקר עלים מתים על רצפת האדמה ואדמה מינרלית העדפה קשורה לריכוז גבוה של סידן וחנקן סביר . כתוצאה מכך, אפר, בסווד ואספן הם המועדפים ביותר, זני מייפל סוכר ומייפל . האלון פחות טעים בגלל ריכוז הסידן הנמוך שלו, אבל יאכל אם לא יהיו עלי סידן גבוהים יותר. בעוד שהם ניזונים בדרך כלל מחומר צמחי, הם נצפו ניזונים מחרקים מתים, מיקרואורגניזמים באדמה וצואה. היא תולעת הרמפרודיטה בו-זמנית דו-הורית חובה, המתרבה מינית עם פרטים המחליפים זרע הדדית ההזדווגות מתרחשת על פני הקרקע, אך בני הזוג נשארים מעוגנים במחילה שלהם והזדווגות קודמת לביקורי מאורה הדדיים חוזרים ונשנים בין שכנים. בנוסף, כאשר בני זוג נפרדים, ניתן לשלוף אחד מהם מהמחילה שלו. תדירות ההזדווגות גבוהה יחסית (אחת ל-7-11 ימים). גודלו היחסי של בן הזוג, המרחק מבני הזוג המשוער, הסיכוי להיגרר אל פני השטח והפוריות הקשורה לגודל, כולם נוטים לשחק תפקידי מפתח בהתנהגות ההזדווגות של זוחל הלילה. הזרע נשמר עד 8 חודשים, ופרטים מזדווגים מייצרים פקעות עד 12 חודשים לאחר ההזדווגות. ההפריה מתרחשת בפקעת והפקעת מופקדת בחדר קטן באדמה הסמוכה למאורה ההורית. לאחר מספר שבועות, תולעים צעירות צצות ומתחילות להאכיל באדמה. בשלב הנעורים המוקדם, התולעים אינן מפתחות את המאורות האנכיות האופייניות למבוגרים. סביר להניח שבגרות תדרוש לפחות שנה אחת של התפתחות, כאשר בשלות הרבייה תגיע בשנה השנייה.תוחלת החיים הטבעית של L. terrestris אינה ידועה, אם כי פרטים חיו שש שנים בשבי.
שלמה שפירא
"יאקות הולך עם יאנסון"...אומר לעצמי "מעליש"/בדת קדמונית הייתה לנשמות "נשמות אנושיות ראשוניות" שידעו יותר טוב ממני
שלמה שפירא
מ- "ג'ברייה" הגעתי ל- "ג'אבר" - ל- אלגברה (מילה ערבית: الجـَبـْر (אַל-גַ'בְּר) שפירושה: "חיבור של חלקים שבורים") בתחום המתמטיקה העוסק בפעולות, פונקציות ויחסים עם דגש על המבנים שהם יוצרים. האלגברה - ענף במתמטיקה, שפותח בידי הערבים ונלמדת עד ימינו. היום מתכוונים לענף שהתפתח הכי הרבה באלגברה - "אלגברה סמלית" שבה יש שימוש מלא בסמלים. הצעדים הראשונים לשימוש מלא בסמלים נעשו על ידי מתימתטיקאים אסלאמיים בימי הביניים כגון אבן אל-בנאא אל-מרכושי ואבו אל-חסן אבן עלי אל-קצאדי, אף על פי שאלגברה לגמרי סמלית פותחה לראשונה על ידי פרנסואה וייט במאה ה-16. מאוחר יותר, במאה ה-17 רנה דקארט הנהיג לראשונה את הסמלים האלגבריים המודרניים (לדוגמה - השימוש ב-) והראה שאת הבעיות המתרחשות בגאומטריה אפשר לבטא גם באלגברה. מישהו מן האינטרנט מצהיר "לא למדתי אלגברה עד תחילת התואר הראשון" ( لم أدرس حتى سنتي الأولى بالجامعة). דרך אגב, מראיות טוענים - שהבבלים העתיקים עסקו באלגברה.
מ- "מעצר-בית" בערבית הגעתי ל-
אדם במעצר= מאוקופ, וואקפה = עמידה, עצירה, וואקף איתאנפית' = עיכוב ביצוע, וואקפ איטלאק אלנאר = הפסקת אש, ואקאפה לו בילמירצאד = ארב לו, ...
סיג'ין = בית-סוהר (כלא), גם "חאבס"
בזמן התורכים - "קישלה" במובן בית-מעצר
"תאהמה" = אשמה/בגין אשמה
אנחנו - זה יותר משנה "בין תאנה ומאנה" אובדים עצות מכאן ומכאן - עד מתי אנחנו לומדים רק את "בבא קמא" ויש עוד את באבים - "בבא מציעא" ו- "באבא בתרא"... וטוב שהאזרח קצת אופטימי "עלא באב אללה" = בפתח דלתו של אלוהים.
אדם שיהיה בכבודו ( ביביאצ' אלוואג'הה) ו- לשם שמים (ליוואצ'הה אללה", שלא יהיה דו-פרצופי (ת'ו ווג'היין) ובקרב אחים פנים אל פנים (בלמאעראכה וואג'הה ל- וואג'הא) לזכור - אחים אנחנו. נזכור את "יוסף הצדיק - יוסיפ אצאדיק" איך התנהג עם אחיו.
שלמה שפירא
מ- "גזר" ל- "גזרות" או מ- "גזרות" ל- "גזר"
גם לנשים חרדיות מציעים שיעורי ספורט, גם כשלא מתגייסות לצבא הגנה לישראל :
"התעמלות - זה אמת ונכון בעיניים של אלוהים"
כולכן תתעמלנה. כך תוכלנה להתחיל למשוך בגזר ולא רק בגזרות שנגזרות עליכן והקדוש ברוך הוא מצילכן ויצילכן מ- ידן.
טוב שיש במושב "צופית" הצמוד לכפר-סבא, שניתן לקטוף ירקות באופן עצמי ורק לתוך הסל "משוך בגזר" ואיך לא! "אין כמוהו גזר".
מן ה- "גזר" אעבור ל- "גזרות". יש גזרות מממשלת היהודים ויש גזרות מצד הגויים. היש אי-פעם גויים מיטיבים עם היהודים? היהודי השורשי מתמיד ועיקש בהישארות יהודית. "הרצל - הרצלי שלנו" ניסה לפתור את "בעיות היהודים" - "הרעיון שעליו אדבר בספרי "מדינת היהודים" הוא ישן נושן - לכונן ארץ מושב לבני ישראל - מכל מלא רחב התבל נשמעת תלונות על היהודים, ולקולן יתעורר הרעיון הנרדם הזה לתחיה.
יחי עם ישראל! תחי מדינת ישראל!
שלמה שפירא
נמרה היא, הוא זקן שיכור
מזריק לורידו אמונה במזל
נמרה היא, הוא זקן שיכור.
אישה יפיפיה, זריזה, משחרת לזיכרונותיה אך לא משתפת חוויותיה
קפדנית היא בקוצו של יוד, שלא תתפרש שלא כהלכה
מזכירה את מאמע "רחל אמנו" ל- "יעקב אבינו" - ברגעי שיח ושבועה
נשאה רגלים לגמלים ולא לגימלאים.
פרשs ריבה מכושפת על דלתה - ואין מענה-טעם לרגשותיו
ימשיך האיש לכתוב שיר ועוד שיר - ענינן! בתקוותו.
שלמה שפירא
מה קורה בפוליטיקה שלנו שמסבכת אותנו
שנת 1934 - השפעה גדולה על חיינו שהחלה עם דוד בן גוריון אהוב לבי וזאב ז'בוטינסקי אהוב "ביבי" שנפגשו ב- 1934 בלונדון וניסו השניים לאחד עמדות למען עם ישראל ולמוסס עוינות ושנאה בין השמאל והימין בארץ-ישראל, מאז לא למדנו את המסר ואנחנו חיים גם היום במשהו אחר - חיים בהצגה עם שחקנים וכמו שכתב א.ב.יהושע "הילכו שניים" בקומדיה או בטרגדיה - קיזוזים, יצרים, מזימות, פיתויים, ויכוחים פארסיים ומה לא..."גרטה גרבו" טעתה באומרה "החיים זה לא סרט". כולנו בסרט אימים - משפחה אחת! תיאטרון אחד! עם אחד! ממשלה מפורקת - אלוהים יודע מהי מי היא ממה היא... נזכרתי בהצגה שראיתי בתיאטרון בשנת 2002 "החיים זה לא הכל קומדיה". היום אנחנו בטרגדיה - עד מתי?
תיאטרון יפו הציג פעם סיפורה של אום כולת'ום שהוא גם סיפורה המרתק של מצרים במאה שעברה. מה יציג התיאטרון שלנו על סיפורה המרתק של ארץ-ישראל היום? על לוחמים נועזים ועל חטופים מופקרים ועל מלחמה אישית בין ראש-ממשלה ו- שר הביטחון בזמן מלחמה קשה נמשכת יותר משנה וממשיכה ומייגעת כל לב של אזרח בישראל.
בערבית יש " עארצ' " במובן "הצגה" ותוך כדי הצגת המצב " פי מאערצ' " יש לנו "מועאראצ' " - מצב הנתון בסכנה ונמצא בדיון בבל"טי ב- הצע וביקוש - " אלערצ'ו ואלטאלאבו" עם החרדים בישראל שלא רוצים לשרת את המדינה בשעתה הקשה ובמלחמתה בכמה זירות שמסביבנו.
בעיראק / בבבל היו אומרים היהודים: "תעשו אלף שינווים בלי סידור לרעה" . יהודי אם אתה חכם ומבין בתורה ובמשה עבדו - חייב שתאמין שרק אמת מציאותית - תוודה את האמת ותנצח!
שלמה שפירא
שלמה שפירא
"גבר מזדקן" (Selenita') רומן מאת: איטלו סבבו נכתב ב- 1898, תורגם לאנגלית ו- "שושנה חן-זהבי" תרגמה מאנגלית לעברית בהוצאת "עם עובד", 1969. בשנת 1962 עובד הרומן לסרט בידי הבמאי בוליני.
"סיניליטה" במקרה של הספר הזה היא שגיבור הספר - "אמיליו בראנטאני" פקיד בחברת ביטוח בן 35 שפרסם רומן ומאז שקע ברפיון ובחוסר מעש. הזקנה בספר הזה אינה כרונולוגית , אלא נפשית. רפיונו (סיליניות - האם באיטלקית סיניליות?) שהגיע עד זקנה נבע שהתאהב מאוד ב- "אנג'ולינה" והעריץ אותה עד כדי כך ביקש להעלותה לתפקיד ביאטריצ'ה. "עצם המחשבה שאילו אך העז יכלו שפתיו לגעת בעיניה או בפיה הסעירה אותו כל-כך עד שנשימתו נעצרה". סערת היצרים האהבה המטורפת הגיעו לנואשות עם פיכחון אכזרי.
ל- "אמיליו" חבר-ידיד טוב, מקצועו פסל- בשם: "סטפאני באלי" רודף שמלות מצליח וחרף השוני ביניהם, השניים מרבים לבלות יחד.
ל- "אמיליו" יש אחות יחידה - אמליה בראנטאני - שמתאהבת בחבר של אחיה -סטפאני- והפסל אין לו עניין בה ומתמכרת לאלכוהול ומדרדר בריאותה ומשתבשת שפיותה ומתה.
מעמוד 104 - כמה מעלות לאמליה עליו. היא גילתה מקצת פתיעה למחרת כאשר באלי לא הופיע, אבל קשה היה לנחש מהתנהגותה (של אחותו) כי איכפת לה שלא בא. "כלום איננו בקו-הבריאות?" שאלה את אמיליו, והוא נזכר כי תמיד היתה לובשת ארשת אדישה בדברה עמו על סטפאני...חמלה עצומה הציפה אותו למחשבה כי יסורים דומים ליסוריו תלויים על ראשה של בריה חלשה וקטנה זו, שאינה יודעת אף מקצת מן הצפוי לה. והוא האיש האומר להנחית עליה מהומה מוחצת...עד מהרה רוצה היה לחבק את אחותו בזרועותיו ולהתחיל לנחמה בטרם יבואנה הצער...
מעמוד 116 - בהיותם ברחוב יחד חזר אמיליו אל הערתו האומללה, ביקש להסביר דברים לאמיתם ולהסיר כל שמץ אשמה מ-אמליה. אמר, שהוא הקל ראש יתר על המידה, כפי הנראה טעה בדבר רגשותיה של אמליה (אחותו). הוא נשבע חגיגית שאמליה מעולם לא אמרה לו מלה בנושא זה. באלי העמיד פנים כאילו האמין לו. אמר שאין צורך לשוב ולעורר את הבעייה ושכח זאת מכבר. כדרכו היה מרוצה מעצמו ביותר. התנהגותו היתה מחושבת להפליא כדי להרגיע את רוחה של אמליה ולחסוך מידידו דאגה כלשהי. ראה אמיליו שכל דבריו לשוא ולא הוסיף לדבר עוד...
מעמוד 185 - כל שעות הלילה ההוא בילה ליד מיטתה של אמליה שרוי בחלום אחד שאינו נפסק. לא שהיה מהרהר באנג'ולינה כל אותה שעה, אלא שבינו ובין סביבתו הקרובה נפרש מסך אשר מנע אותו מלראות ברור. עייפות גדולה הפריעה אותו מלהתמכר לתקוות שפקדו בעקשנות מפרק לפרק אחרי הצהרים, ואף להיכנע להתקפות יאוש, שביקש מהן הרווחה בדמעות...באלי אשר לא עלה על דעתו כלל לשאול איך עבר הראיון עם אנג'ולינה, לקח אותו הצידה ואמר לו שאין בדעתו ללכת. הוא נראה נבוך ועצוב. יש עמו דבר לומר והדבר נראה כה עדין שאין הוא מעז לאומרו ללא הקדמה. הם חברים שנים רבות כל-כך , וכל אסון קורה לאמיליו הוא חש אותו, במידת מה, כאסונו שלו.
שלמה שפירא
פרופ' פיטר ל. ברגר מ-הארטפורד קונטיקאט: הזמנה לפגישה (עם הסוציולוגיה), עם עובד ספרית אפקים 1970. שימש כנשיא "החברה המדעית לחקר הדת"
מן- ההקדמה: ספר זה נכתב על מנת שייקרא, לא על מנת שיילמד. אין זה ספר שינון ולא לבנות שיטה תיאורטית. זוהי הזמנה...לשרטט את פני העולם אשר אליו מוזמן הקורא, אך ברור כי יצטרך להפליג אל מעבר לספר זה אם אצמצם יחליט לקבל את ההזמנה ברצינות...מיועד לאלה שנתפסו לתהייה או לשאילת שאלות על סוציולוגיה...סוציולוגים אחרים שיקראו ספר זה, במיוחד באמריקה, חזקה על אחדים מהם שיתרעמו על האוריינטציה שלו...ויחשבו כי דברים החשובים בעיניהם הושמטו מתוכו...נאמן למסורת מרכזית ...בקלאסיקה של תחום זה...התעניינותי המיוחדת בשטח זה היתה הסוציולוגיה של הדת...באחד הפרקים נוקט אני את העמדה כי כל השקפות-עולם הן תוצאה של קנוניות...
סדר הפרקים: הקדמה, סוציולוגיה כבידור ליחיד, סוציולוגיה כצורה של תודעה, סטיה: "החלפה" ומהלך חיים, אדם בחברה, חברה באדם, חברה כדרמה, מקיאבליזם סוציולוגי ואתיקה, סוציולוגיה כמדע הומניסטי.
מעמוד 122: "מעבר לשאלות אודות ההתחלקות החברתית של הדתיות העלו כמה סוציולוגים...את השאלה אם טיפוסי-האישיות שנוצרו על ידי הציביליזציה התעשייתית של ימינו מאפשרים בכלל את המשכיותם של דפוסים דתיים מסורתיים ואם, מסיבות סוציולוגיות וסוציו-פסיכולוגיות שונות, אין העולם המערבי עומד כבר בשלב שלאחר-הנוצרי. ואולם היצמדות לשאלות אלה עלולה להסיענו אל מעבר לתחומי עניינינו. הדוגמאות הדתיות שהבאנו די בהו, כמדומה, לציין באיזו דרך ממקמת הסוציולוגיה של הדעת רעיונות בחברה...
מעמוד 157: כפי שציינו בשלב מוקדם מאוד בטיעוננו, שותף הסוציולוג במצב מוסרי בלתי-נעים זה עם עמיתיו במדעי-הטבע: דבר שהוכח בשנים האחרונות די והותר בניצול המדיני של הפיסיקה הגרעינית. הסיכוי של מדענים הנתונים לפיקוח מדיני והעובדים בלי הרף משני צדיו של "מסך הברזל"איננו מראה מלבב. שעה שהפיזיקאים עסוקים בהכנת הנתונים המאפשרים את השמדת העולם, אפשר להפקיד בידי אנשי מדעי-החברה את המשימה הקטנה יותר של כינון הסכמתו של העולם. בכל זאת, יסכימו כמעט הכל כי אין לסכם שיקולים אלה בנידוי מוסרי של מדע-הפיזיקה. לא אופיו של המדע הוא שיוצר את הבעיה אחא אופיו של המדען. הוא הדין לגבי הסוציולוג ולגבי כל הכוחות שהוא עלול להשתמש בהם. מה גם שהם נראים קלי-ערך לעומת חרושת-הנשק הדימונית של מדעי- הטבע.
מעמוד 170 : ...עצם העובדה ששיטת-מדע (דיסציפלינה) אינטלקטואלית יש בה משום ספקנות אירונית כלפי מפעליה שלה, היא סימן לאופיה ההומניסטי. דבר זה חשוב שבעתים לגבי מדעי-החברה, משום שהם עוסקים בתופעות המגוחכות המהוות את ,הקומדיה האנושית" של החברה. אכן, ניתן לטעון כי איש מדעי-החברה, שאיננו מבחין בממד קומי זה של המציאות החברתית, עלול שלא להבחין בקוי-אופי חיוניים שלה. אדם אינו יכול לתפוס במלואו את העולם המדיני אלא אם כן רואה הוא את אופיה כנשף-תחפושות. אדם אינו יכול להגיע לתפיסה סוציולוגית של מוסדות דתיים אלא אם כן נזכר הוא כיצד לבש מסכות בילדותו והחריד את חבריו עד מוות ...שום איש לא יוכל להבין היבט כלשהו של התחום הארוטי, אם איננו תופס את תכןנתו היסודית כמין אופרה קומית...כשמלמדים הלכות"חיזור, נישואין ומשפחה), בסבר פנים קשוח וקפוא, שאינו הולם תחום אשר כל אחד מהיבטיו משתלשל, אם ניתן לומר כן, מאותו חלק באנטומיה האנושית, שקשה להתיחס אליו ברצינות, ואילו סוציולוג לא יוכל להבין את החוק, אם לא ייזכר בתורת המשפטים של מלכה מסוימת ב"עליזה בארץ הפלאות, למותר לציין, כי הערות אלה אינן מכוונות לבזות את החברה, אלא רק לעלות את הסברה כי מחקר כזה עשוי, כשלעצמו, להפיק תועלת מרובה מאותן תובנות, שאין אדם יכול לזכות בהן אלא דרך-שחוק.
שלמה שפירא
היו זמנים טובים. הזמנים עכשיו אינם טובים, יהיו זמנים טובים
היו זמנים טובים. הזמנים עכשיו אינם טובים, יהיו זמנים טובים:
שנה נתקפת, שנה נלחמת, שנה ממוגנת, שנת גלגול נשמות בגלגול מקורות,
ננסה לדבר עם "ביבי" להתגלגלות מצב החטופים...
חיי סבלנו על שלוש אבנים, הרבה גחלים עוממות ומעט לוחשות
מפרש רש"י - גחלים עמומות - כבויות כדכתיב (יחזקאל הנביא ל"א:ח') ארזים לא עממוה
- גחלים לוחשות - גחלים בוערות נראות כמתנועעות ולוחשות זו לזו
באהבתנו לארצנו - חולפת שנה ועוד שנה
בקרוב - תחלוף עוד שנה
גם כאשר הפה צוחק, הלב אינו שקט, תקווה מוסתרת בנו מרוב סבל
בכל זאת, יש תקווה - ניערך לחורף טוב
ביגיע כפיך כי תאכל לחם באושר ובשמחה, אשריך וטוב לך.
שלמה שפירא
אני מבין בפרפרים וכאשר קראתי את ספרו של "בני מרגליות" "לאמן את הפרפר" (בהוצאת "כותרות" בלי תאריך הוצאה (בעותק אחד מהספר שאצלי "אסתי" כותבת הקדשה אישית ל- "ריבוש" ומציינת 3.2.09) והייתי עם סימן שאלה אם זה השם הנכון לספרו. כביולוג - בשנה השנייה ללימודי הייתי צריך להראות בבחינה ב- אנטמולוגיה אוסף חרקים ובו גם פרפרים והיו שואלים הבוחנים כשמצביעים על פרפר או חרק - "ספר לנו מה אתה יודע עליו?" אחרי שנים התחלתי לכתוב שירים ויצאו לאור כמה ספרים ולפעמים ה- "פרפר" חוגג בהם.
בשיר אחד כתבתי:
שום ופרפר על אדן חלונך
הסגור הפתוח
ביתך? שם, ביתי כאן
שביל צר ועמק
גדר יערה ואבן מפרידים בינינו
אך עינינו נשואות
אל עלוה טמירה...
כל יגיעתי לגלות
איך יראו מכמנים עניינם
ספק פורצים, ספק מוגפים
ממסתורי דבש מבצבצים אל שערים
שלא שערום לבבותינו. 2007, אוק׳ 14
בשיר אחר כתבתי:
...למעשׂה - ארגז כלים באדם, גם לא שונים אנחנו בהרבה זה מזה
מלבד נחת דעתנו למצוא דקה מדוייקת מ-הגנת הטבע של האדם
לברר אם גם לך יש פרפרים בבטן
אם גם לך בא רגע להסיר פרגוד של שקט, לעבור לחדווה
ריקוד שמש הלמות לב ורגליים שמחות
דעת שׂפתי-אור ברור מלֵלו
קץ לקוצים ולהפסיק להוביר את הניר
לרקֵד לפני כלה
חץ ברור טעם צוף שולמיתי
ריח דבש משכר חזק יותר מכל פרחי השׂדה
וצבעי שקיעה מוסיפים הדרן. 26.10.2008
זכותו של מחבר ספר לתת כל כותרת העולה על רוחו לספרו : מ- "פרפרים בראש", "פרפרים בבטן", "פרפרים בנמל", לשיר את "פרפרים לבנים", לפקוד את "בית הפרפרים" בירושלים, גם להתחיל ב- "פרפרים של התחלה" ו- "לאמן את הפרפר" ביחיד, בזוגות, ממצב רוח מסוים אל wow של פרפר שחוזר לחיים בצורה שהחיים הם פיקניק - "זה להיות במקום שאני בוחר/בוחרת, להרגיש בשל/בשלה ולעזוב אזורי הנוחות ובידיעה לקבל החלטות גם מהבטן ולא רק מהראש, שלראשונה אני מוכנה לתת לאינטואיציה שלי להוביל אותי למקום שאיני יודעת מהו וזה לשחרר, להרפות, לזרום עם מה שיש." היציאה לדרך ומימוש המשאלות וההנאה מפרות המסע.
אם זה "מסע" - מילא-ניחא. אך הסיפור הוא סיפור של איזון בין ההתעננות על מרחבי היש, שכבר בתוך, לבין מה שעדיין חסר ואליו שואפים.
ההרגשה שלי שהספר מציע פרפרים בטיפול בעייה ומציע עוד פרפרים עד לאין סוף - עניין שחיים בגומייה מגשרת בין הווה ועתיד ומה אם הגומייה תיקרע? ויש הטוענים שאין דבר כזה "חום לפרפרים" וקשה לקחת את החיים בביסים גדולים, אם כל חייך אתה חי בביסים קטנים.
שאיפות! שאיפות! שאיפות! ואנחנו בקושי יוצאים לפיקניק בחיק הטבע כדי לראות ולהתרשם מפרפר עף להנאתו ואם הוא פרפר-יום תהיה לו שאלה איפה ישכב בלילה.