יום שישי, 29 בנובמבר 2024

שלמה שפירא: כל אדם - / או "נוח" או משה./ לגבי אדם ממין נקבה / או "בתולה או אישה"

שלמה שפירא

כל אדם - / או "נוח" או משה./ לגבי אדם ממין נקבה / או "בתולה או אישה"

כל אדם - / או "נוח" או משה./ לגבי אדם ממין נקבה / או "בתולה או אישה".
ב- "אוצר הפתגמים של יהודי בבל אין שום פתגם על "בתולה" ויש עשרות פתגמים  על "אישה"
אחד הפתגמים: "סירך גלש על האש ובעלך הלך אל הנשים".
ראיינתי לפני עשרות שנים את אמי ועוד נשים מבוגרות ממוצא "בבל" - "הייתה תופעה/הסכמה לארס באירוסין ילדות ולחתנן בגיל צעיר, כדי שמוסלמי שהכוח בידו לא יבקש להתחתן עם יהודייה.
המבוגרים (ההורים) למדו והבינו ש- רגשות הולכים לפני האדם כאויבי ההיגיון -כך נכון יותר לילדה בתולה (בערבית -באתול) בגולה אכזרית 
למנוע ממנה ניחוח היגיון וחשיבה כמניעת "גשם יבש" או "ניסיון מיני, לבתולה" - אפיזודה מורכבת מאוד!
במיוחד הדבר נכון לגבי היהודים העניים - שמוות לעני - צרור קיומו ואין לו מיטה ואין לא כיסא ואין לו סעודה והפיתוי חזק אצלו.

מתחת לפני השטח - כל מה שנאמר עד כה אינו ב- "חלל ריק" - מוסלמי מתחתן עם יהודייה זה מוביל לפחות אוכלוסייה יהודית .
ההתייחסות המוסלמי לנוצרית שונה - האיסלאם קרוב לנצרות ו- חס וחלילה שיתקיים משהו קרוב ליהדות. 
במסורת המוסלמית - בגן-עדן יש התייחסות ל- "מריה", אמו של ישו עם "פאטמה" בתו של הנביא מוחמד ובגן-עדן ניתן למוסלמי לחגוג בשתיית יין.

על 72 בתולות גן העדן המחכות ל- "שהיד" מדובר ומדברים הרבה, לאחרונה. "שהיד" יגיע לגן-עד יהיו לו משרתים ושטיחים פרושsים לכבודו, הדבר מובטח ב- "קוראן" למאמינים המוסלמים ומודגש חזק מאוד מהצד "השיעי".
כך או כך - העולם אוהב אותנו כשאנחנו נמוכי זכויות ומשועבדים לסביבה בה חי היהודי. קחו אפילו את "אחשוורוש הנאור", איך אפשר ליהודים החכמים והנבונים לשוב לארצם -ארץ ישראל.   ארץ-ישראל המקלט היחיד הבטוח ליהודים בארץ-ישראל.

לזכור! כשאנחנו חיים בסביבות שונות ולפעמים גם משונות ומנסים להבין שפת-חתולים, שפת-כלבים, שפת-העובדים ביחד אתך. שפת-שכנים, שפת-אויבים... - צריך לזכור שיש הרבה שפות / המון שפות - לך ,תבדוק ותדוג מהן - אם אותה שפה שלא צרה בנו. כל שפה חשובה להבנת הסביבה!

יום חמישי, 28 בנובמבר 2024

שלמה שפירא: רוזה (רוז, רוזלינה, רוזליה, רוזלינד/רוזלינדה, רוזליין...

שלמה שפירא

רוזה (רוז, רוזלינה, רוזליה, רוזלינד/רוזלינדה, רוזליין...

אמא של אשתי קראו לה "רוזה. לבתי קראנו "לירז", לגיסתי - בת - שקראו לה "רוזה" ושינתה בבגרותה את שמה ל- "רוז"...
"רוזה - פרח" זה צמח ה- "ורד".
"רוזה יין" או "יין רוזה" הוא יין סמוק ורדרד המיוצר באופן דומה ליין לבן .
לתנועה - "תנועה פוליטית יהודית-ערבית בישראל" יש אתר-תוכן הקרוי "רוזה מדיה".
"חיים חפר" כתב שיר "רוזה רוזה רוזה רוזה" ששר אותו "יהורם גאון" בסרט "קזבלן" ומספרים שאחיה של בתו של "הרב עובדיה יוסף" כעסו כששמעו אותה מפזמת את השיר "רוזה רוזה..." ובאו בטענות לאביהם 
ואביהם - הרב - שר את אחד מקטעי התפילה במנגינה של "רוזה רוזה רוזה".

אני נזכר במלים הקשות של "דויד גרוסמן" / "אין תמונות ניצחון, יש רק תמונות של סבל ושל הרס ותבוסה עמוקה של שני עמים", ובסרט
קולנוע בדרמה - גם ב- בידיון  גם בהנפשה ממוחשבת, אני נזכר 
ב- חמותי "רוזה" הנאיבית 
מצד אחד - החכמה באינטלגנציה-רגשית ומצד שני - אני אומר לעצמי "לבסוף - יהיה לנו טוב ! " ואנחנו לא, אנחנו לא נפסיק לשיר.

בכל זאת, אני תוהה - עוד מימי "חיים חפר" צבעו את יוצאי עדות המזרח בצבע  אחד "קזבלני" - גם אם היית מיוצאי מצרים, מיוצאי לבנון, מיוצאי עיראק, מיוצאי פרס...!

ל- "עמך" אומרים: "לא בואו לאכול אתי, אלא באנו לאכול אתכם - וכמו שהייתה ויש 
"אכילה רגשית" יש גם "פוליטיקה רגשית" !

יום רביעי, 27 בנובמבר 2024

שלמה שפירא: כששואלים ערבים שאלה ולא מבינים אותנו - כי בערבית סימן השאלה כתוב הפוך / אנחנו ננצח !

שלמה שפירא

כששואלים ערבים שאלה ולא מבינים אותנו - כי בערבית סימן השאלה כתוב הפוך.

כששואלים ערבים מה לכם ולמה ה- "דאהייה" (צרה, אסון, פגע) שאתם מביאים על עמכם, עונים ב- "דרדשה" / בפטפוט "דאהי" / תחבולתי - 
"לא נורא - אנחנו חכמים  ונבונים יותר מכם."
אנחנו חוזרים ושואלים לא אותם אלא את עצמנו - "למה לא מקילין אצלנו לצורך מצווה כמו שמקילין ב- מצווה באמירה לנכרי?

אמי הייתה אומרת חשוב לעשות מצוות גם לאדם - לא "מיצווה: אלא "מצ(צו)וה" - "תעשו תמיד". דרך אגב: דודי מצד אבי הצעיר ביותר -"אליהו" , החליט בגיל שבע עשרה לעלות לישראל בדרך לא ליגאלית דרך סוריה ונתפס בסוריה ולו ולכל המשפחה המורחבת היה כל-כך קשה כאן נדרשנו ל-"מצוות"המשפחה המורחבת המתפללת והמשלמת כופר, גם הקהילה היהודית בבגדד עזרה, וכנראה, גם "הסוכנות היהודית הבלתי ליגאלית בהחבא בבגדד", ותמורת הרבה הרבה שוחד לזה ולזה, לפה ושם - שוחרר דודי אחרי מספר חודשים בשנות הארבעים במאה שעברה.

בשנים האחרונות - העולם בונה דגמים - דגם בעברית וגם בערבית/ (דיג'אל) / מודל/ חוות-דעת (ח'אזעה) / טאראז / צ ינף/ נאווע ...
גם דגם "אלמאס" נבנים במובן "יהלום" מסתובב בעולם הערבי: מצד אחד יש בדובאי מגדל/גורד שחקים בשם "אלמאס" 
ומצד שני -איראן פיתחה טיל "אלמאס" שמייצרת אותו ושולחת אותו לזרועותיה -אויבי ישראל, ועד לאחרונה, גם חיזבאללה מייצר אותו.

יהודי לא מאמין ב- ע'ול, ב- ע'ולה / יצור מיתי, סוג של שד, מפלצת מפחידה מוזכרת בסיפורי לילה ולילה.
בשנת 1943 - בהשפעת תאי הגאזים אצל הנאצים הופיע הסרט " הע'ול המשוגע" המתעסק בניסויים בגזים.
מה שעברו היהודים ב- "שואה" - האסון הכי נורא (דאהייה נוראה) עבר על העם היהודי והוא יודע מהי חשכה (דוג'ייה) 
עוד מעט נחגוג - "באנו חושך לגרש..."
עם ישראל ינצח במלחמותיו, כי אין לו ברירה - ברירה הוא כינוי הלכתי למתן משמעות בזמן הווה לפעולה שהתבצעה בעבר (באופו רקטואקטיבי), בלשון הגמרא - "הוברר הדבר למפרע".
בספר "בראשית" מסופר שמלכי-צדק קיבל את אברהם אבינו בלחם ויין ובירך אותו לאחר שניצח במלחמה.
אנחנו ננצח!

שלמה שפירא: עכשיו חורף. ברזל נלחם בברזל

שלמה שפירא

עכשיו חורף. ברזל נלחם בברזל 

עכשיו חורף. ברזל נלחם בברזל 
"שארל בודלר" שואל: "כיצד זה אדע להפיק מחורף ללא-רחמים, הנאות יותר חדות מקרח וברזל?
"ליאונרד כהן" מדגיש עובדה: "עובר בי הסוד מאי-הבהירות".
אי בהירות בחיינו - האם הגילויים והאמצאות של התקופה החדשה מביאים ברכה לאנושות?
אם תגידי אישה: "ביי ביי לספונג'ה" - התהיי יותר חכמה ומאושרת יותר מאשר בעבר?

נשארתי ואישאר בעל חלומות - חולם על אישה "כאילו" אני עם אישה.
מבהיר לעצמי שיש חשיבות לאישה במרפסת הגינה שלי. 

אין ספור כוכבים נולדים ונשטחים יום-יום בעולמנו בכל שטחי החיים.
מאז - שהלכה מעמי רעייתי, חיי צחיחים סביב כוכבים עמומים.


שלמה שפירא: התקופה בין צדאם ל- חמינאי

שלמה שפירא

התקופה בין צדאם ל- חמינאי

אמרנו "סדאם" ולמעשה בערבית שמו ב-צ' - "צדאם" / "צדאם חוסיין" שהיה בהתכתשות איתנו,.
איש מדון, מתקוטט ושונא אותנו (גם את איראן) - כשמו כן הוא  -"צידאם / מתכתש מתוך השנאה שבו
ולא חסרים בעולם אויבים כאלה נגדנו. צדאם חוסיין היה צ'אלם" - ערץ, עשק, גזל, גרם עוול, חמס - בעוול וברשע סכנותיו.
הוא היה "עאטל" - חסר נימוס, חסר בושה, מושחת ומקולקל שרצה קלקלה על סביבתו ועל היהודים.
"הלך" רשע מעיראק, אחריו קמו עשרות רשעים במקומו, יורים עלינו בהנהגת איראן. 

יהדות עיראק לפני עלייתה ארצה לא ראתה עצמה "מסכנה". - באוצר הפתגמים  של יהדות בבל לא תמצאו פתגמים על "מסכן" ותמצאו פתגמים על "מסמר" - כי לעוני יש, כנראה עוינות. אז אמרו "פאקיר" "פאקיר אח'טיי עליו"
להדגיש גם שעל בן-אדם כזה יש ח'אטר/ סכנה לקיומו והיהודים הרגישו שהיו נימנים בקבוצת-סיכון = "דאיירת ח'אטר" .

לעומת זה האיסלאם משתמש הרבה מאוד ב- "מסכן" וב- "מסכנות" ושימו לב ששרים "מסכנות" לגבר, למרות שכוונתם לאישה, 
המוסלמים נוטים לתאר "מסכנות" אצל תינוקות וילדים מאשר אצל מבוגרים.
היהודים היו אומרים שהמוסלמים רוצים להראות עצמם "אבו-עלי ו- "אבו-ג'אסם". 

בתחילת המאה שעברה לא היה חשמל בבתים,  נשים (כך אמי סיפרה) כשהייתה קטנה הייתה יושבת ורוקמת לאור הירח. במשפחה מורחבת גם אם היו שידוכים 
היו "וויצאלאת" - רמיזות של אהבה. "וויצאל - מטרה שהמבוגרים האחראיים יפגשו - מעין הסכמה שיש רצינות לאיחוד בני-הזוג.
למרות הקשיים יש את ה- "עאטף" / "עאוואטפ" את רגש/רגשי החיבה האהדה ולפעמים גם את החמלה - יהודי מבין היטב גם באפסות האדם מול כוחות חזקים ושלטוניים בעולם.

בלית ברירה - אני אומר ל- "מוחמד" שהוא "אחמד". אם זה עוזר? זה יעזור? אללה רק יודע!

יום שלישי, 26 בנובמבר 2024

שלמה שפירא: אין "שלום מלא". אף פעם לא יהיה "שלום-מלא"

שלמה שפירא

אין "שלום מלא". אף פעם לא יהיה "שלום-מלא"

שכחנו את "אריאל שרון" ש- בשנת 1983 נחתם בתיווכה של ארצות-הברית הסכם שלום בין ישראל וממשלת לבנון.
אחרי פחות משנה ההסכם הופר בעקבות התפרקותו של צבא לבנון שהיה אמור לתחזק "אזור ביטחון בדרום לבנון".

"סמוך על סמוך" - מבטיח פטריוט ישראלי "מלחמת תקומה" והאזרח הישראלי מקבל "תהדיאה-הודנה" לכמה זמן בהסדרה מחוררת כשחיזבאללה מבטיח "העם הצבא וההתנגדות". אין שלום ולא יהיה שלום לרשעים הסובבים אותנו ואלה שמרחוק משחקים עמנו באש ובמוות.

אי אפשר לאכוף דברים בשלמות ובמלאות עם הסכם מחורר - לא ניתן להבטיח שלום.
כל-כך שמח אני לזכור ולהזכיר את "שלום עליכם" שבזמן תמורות ושינויים הבטיח בהומור יהודי לעם היהודי "קלאסיקה של חיים" .

בהקצנה במערכת הפוליטית בישראל - היהיה לעם ישראל תקווה לדברים טובים , שלעמנו "אין" היום. גם אם נמשיך לומר "שלום", זה יהיה לא בנימוס, לא בהרמוניה ולא ביחסים תקינים בין כל חלקי העם.

גם האפיפיור לא יכול לעזור לעם ישראל בעוניו ובמלחמתו - הכי הרבה יכול לעזור במשלוח "פרמג'אנו רג'אנו" ולנו כבר יש גבינות - מחוררת, מגורדת, בדואית ועוד.

יהיה או לא יהיה, "שיר-מתי" / sharmata ארמית לפיוס ובתעתיק לעברית מפפירוס "שיר-ל-מתי", לביטחון פנימי וחיצוני, לשלווה ולמצב של שלמות בעם ישראל על כל חלקיו ?

אל נשכח לברך בליל שבת: "שלום עליכם מלאכי השלום מלאכי השרת מלאכי עליון..." בוא יבואו מלאכי השלום ויברכו אותנו לשלום-אמת !

יום שני, 25 בנובמבר 2024

שלמה שפירא: אדם נמצא במקום שהמחשבות נמצאות אצלו / אנחנו האזרחים - אלטיזכנים של הממשלה ושל העומד בראשה וקונים מהם הכל ובזול ובלי לתת דין וחשבון

שלמה שפירא

אדם נמצא במקום שהמחשבות נמצאות אצלו - "תודה שאהבת - שמיים שלווים ללא סירנות" - כותבת לי אישה שקטה שמחזיקה כל אדם שלא יפול.

אישה אחרת כותבת לי: - "  "אוויטה" - אחת מבין ההצגות הנהדרות שראיתי בלונדון  ".
 "אוויטה - בחורה מהמוני מעמד הפועלים שזכתה להערצת המוני העם בארגנטינה ומצד שני לבוז ולאיבה מצד האליטות.

"אליטה" / "נוח'בה או צאוופה" בערבית -  מושג בסוציולוגיה, המתאר קבוצת אנשים - את השכבה השלטת במדינה ואנשים בשלטון יכולים להיחשב כ"אליטה". בערבית - מדובר במיטב ובסלתה ושמנה של האוכלוסיה. (נוח'באווי-אליטיסטי)
במקום הראשון, מאז קום המדינה, ראש הממשלה הנוכחי "בנימין נתניהו" - סופר סופר אליטיסט. - הלוואי שימצא ראש-ממשלה מחזיק אזרח שלא יפול - אני מדגיש -כמו- להחזיק אזרח חטוף אצל חמאס ולשחררו.
אנחנו האזרחים - אלטיזכנים של הממשלה ושל העומד בראשה וקונים מהם הכל ובזול ובלי לתת דין וחשבון למערכות המסים של הממשלה עצמה - אין דין ואין דיין ו העם נדם/נודם ב- נדמה גדולה ואם נוסיף את המילה בערבית "נאדאמה" מקבילים צער וחרטה עד לאן הגענו.
בימים האלה  - אנשי שלטון, איש איש הישר בעיניו יעשה.

אצל ערבים "נוח'בה" נקשרת ל- "נאכבה / אסון-קטסטרופה למנוסתם או גירושם כ- 750 אלף ערבים ערבים פלסטיניים. ה- "נוח'בה" מתקשה להתעלם מן ה- "נאכבה".



יום ראשון, 24 בנובמבר 2024

שלמה שפירא: "שתיתם פעם זיעה? - ערק או ארק"

יום שבת, 23 בנובמבר 2024

שלמה שפירא: על אגרוף

שלמה שפירא

על אגרוף

בשיר של "עדן בן זקן" - "אגרוף" - "איך תמיד אתה הולך וחוזר אלי בסוף כמו הגלים על החוף, כמעט כמו אגרוף בתוך הפנים...אתה שחקן..."

בתנ"ך לא מדברים על מתאגרף מקצועי. לפי התורה ולפי מפרשי התורה "רבי נתן אומר ניתן להקיש אגרוף לאבן כדי להמית וכדאי לעיין - מה שאומרים על "בעל אגרופין"  של בן אבטית (קידושין ע"ו).

השפה הערבית עשירה במונחים הקשורים ל- "הכה"' - דלת, פעמון, ברזל, קור, מועד, טלפון, לב, יד, מצור, ועוד ועוד .

המתאגרף שלך אולי חובב (מולאכם) אך הוא לא מתאגרף מקצועי,
"מולאכאמה" - אגרוף מקצועי והמתאגרף הוא "מולאכם מוחתאריף".

בשירך האגרופן אינו מבין שגם אגרוף נמצא במסגרת חוקים מוגדרים.

יום שישי, 22 בנובמבר 2024

שלמה שפירא: נדאגתי מן החדשות הרעות / נזכרתי ב- אחשוורוש מ- "פרס ומדי"

שלמה שפירא

נדאגתי מן החדשות הרעות

נזכרתי ב- אחשוורוש מ- "פרס ומדי" שהיטיב עם היהודים והפך את "הדסה" למלכה וניצלנו.

"הדסה" היא "מלכת אסתר" שחוט של חן - צדקותה. אומרים עליה "ירקרקת" כ- הדס רענן - אישה פוטוסינתזית שהקדישה לעולם באהבה - חמצן נקי, עלים ירוקים, פרחי דבש ריחניים, מרוותה ליופי ולטהרה.

בניגוד ל- "אסתר המלכה"       -------------------------     על בת המן - שכחטנת - שטנותה הטיל בה דופי ואביה המן הרשע ניסה לעניין את אחשוורוש שישא אותה לאישה, ואגדה מספרת - שלמרות שבת המן הייתה יפה, מהרוע שבה - ריח גופה היה רע ולא נסבל  בנחיריו של אחשוורוש - שויתר עליה. 

לא כתוב במגילת אסתר שהיא נתלתה עם המן ועשרת ילדיו. 

שלמה שפירא" : חלום / שיר

שלמה שפירא

חלום


אהבתיה! צליל פועם מזיכרון-עבר

מה קרה אישה

מה קרה ידידה

מה קרה חברה

מה קורה לחיבוק ולנשיקה - שאלתי הבוקר בכיכר האהבה.

יום רביעי, 20 בנובמבר 2024

שלמה שפירא: "נגיד" / מיהו "נגיד של היום"

שלמה שפירא

"נגיד" / מיהו "נגיד של היום"

אנחנו בני-חלוף (איבן סאעא) ושכחנו את "שעון החול" וחיים ב- "שעון-חג" כל הזמן - שמעתי היום בטלוויזיה - אישה מתלהבת ואומרת - "נגיד שאני מתחתנת..." - זהו ה- "נגיד המודרני" - כל אישה יודעת היום מה היחסים בזוגיות במעגל החיים: משיכה, שיתוף, מגע, געגוע, מסירות, אינטימיות, קירבה ומרחק, גמישות, קונפליקט, בגידה, מילכוד...גם ה- "אניבי" = הילד שממשיך לחיות בי כאדם הנפלא ביותר - שהיה הילד שפעם הייתי.

לא שכחתי את "נגיד בנק ישראל" שמעלה ומוריד ריבית על אזרחים ולא נוגע בבנקים המרוויחים הון עתק מן האזרחים ודווקא בעתות צרה .

בלשון המקרא: "נגיד" הוא אדם העומד בראש גוף או ארגון מסוים, או ממונה על משהו כמו מלך, שליט, אדם בעל השפעה גדולה.

דבר מענייין - "רבי שמואל הלוי בן יוסף הנגיד" - רב, חכם תלמודי, פוסק, משורר, מנהיג ומדינאי והיה ראש רבני ספרד וכמשנה למלך הטאיפה של גרנדה / "טאיפה" זה "טאאיפה" במובן "קהילה" והערבים לא שכחו להופכו ל- "קצת מוסלמי" והכניסו לשמו גם את "ישמעאל" -  "אבו אסחאק אסמאעיל" . "שמואל הנגיד שידע עברית וערבית ידע שהוא לא "סלב" כי בערבית מתכוונים למשהו שלילי ולא כמו היום שמובנו" מפורסם, ידוע ומוכר לכל.



שלמה שפירא: במסע יומיומי

יום שלישי, 19 בנובמבר 2024

שלמה שפירא: "סמטוחה/סמטוכה" - רוצים לראות "סמטוכה" של סרט, לכו לראות את הסרט "לה קוצ'ינה".

שלמה שפירא

"סמטוחה/סמטוכה" - רוצים לראות "סמטוכה" של סרט, לכו לראות את הסרט "לה קוצ'ינה".

כשאומרים "סמטוכה" מתכוונים ל- תסבוכת/בלגן/ מהומה/הילולה מטורפת בשיגעון.

בסרט: "לה קוצ'ינה/לה קוזינה" - " בשעת עומס במסעדת "הגריל", מלכודת תיירים ניו יורקית עמוסה שמגישה אלפי מנות ביום, מתגלה שכסף נעלם מהקופה – וכל העובדים חשודים. ביניהם פדרו ממוצא מקסיקני , טבח צעיר מצליח ממוצא מקסיקני, כריזמטי וחם מזג שנוטה להתעלם מחוקים וחולם על עתיד טוב יותר, ומאוהב בג'וליה (אישה לבנה) – מלצרית אמריקאית שעובדת באותה מסעדה מאוהב בה ומתאהבת בו ונכנסת להריון מזרעו והוא מבקש ממנה לא לעשות הפלה וחולם לשוב למקסיקו עם האישה הלבנה לאחר שתלד לו בן אבל היא נמנעת מלהתחייב ועושה "הפלה" למרות הקשר עמו ואז האיש עושה מהומה ושובר כל מה שבמטבח ובמסעדה. באמצע הסרט - מנהל המסעדה מגלה שכסף נעלם ועושה הכל כדי להתקרב לפתרון תעלומת הכסף הנעלם. לחץ שאין כמוהו מתרחש במטבח שהולך וגובר – וגיבור הסרט שהוא אחד העובדים (הטבחים) שובר כל מה שבמטבח ובמסעדה - עושה מעשה שישנה את פני המסעדה לנצח.  הסרט מבוסס על מחזה מצליח באותו השם, "לה קוצ'ינה" היא דרמה קומית סוחפת וקצבית שהוקרנה במסגרת התחרות הרשמית בפסטיבל ברלין וזכתה לתשואות ולביקורות נלהבות, לרבות השוואות של הבימאי העולה אלונסו רואיזפלסיוס לגדולי בימאי מקסיקו, זוכי האוסקר אלחנדרו גונסלס איניאריטו, גיירמו דל טורו ואלפונסו קוארון. " 

השתמשתי במילה "סמטוכה" מהסיבה שתחילת המילה מתחילה ב- סאמ" שבערבית מזכיר "שם חם ויפת" (מזכיר- הבדלי גזע) . "סאם" גם מזכירה סמים ורעלים ובסרט הזה האווירה הייתה מסוממת."סאם" בערבית גם "צער/השפלה" שהורגשו בסרט.

["חנוך לוין" השתמש במילה זו  במחזהו - "מלכת אמבטיה" - ,(...הוא חכם וצייתן ולא מזיק ליהודיים, הוא יודע לעמוד על שתיים, ממש כמונו, סמטוכה, תראה להם איך אתה יודע לעמוד על שתיים...").]


יום שני, 18 בנובמבר 2024

שלמה שפירא: השנה - 2024 - לא התקיים "פסטיבל עכו - תיאטרון ישראלי אחר" / במקרה מצאתי בבוידם שלי "תוכניית האירועים לשנת 2007"

שלמה שפירא

השנה - 2024 - לא התקיים "פסטיבל עכו - תיאטרון ישראלי אחר"

הפסטיבל לא התקיים השנה ונדחה לחול-מועד פסח באפריל 2025 וזאת בעקבות המצב הביטחוני.

בכל שנה הוצגו "הצגות תחרות", "תיאטרון רחוב" והיו אירוחים שהמארחים באו מארצות שונות - גרמניה, צרפת, ספרד, אוסטרליה ועוד.

נסיתי לנסוע לפסטיבל בכל שנה ובמקרה מצאתי בבוידם שלי "תוכניית האירועים לשנת 2007".

בהצגות התחרות: "יושבים", "מר עולם", "טרנקילה", "בעלויות", המאה השלושים", "היטלר, הרובוט והסכין", "השדה האחרון", "תבוא, נראה". 

ההצגה - "היטלר, הרובוט והסכין" זכתה בפרס 2007 על מחזהו והמחזתו של "בועז צבי" וזכתה בפרס כספי - 30 אלף שקל.

"טלי לוי" זכתה כ- "השחקנית המבטיחה".

"אביטל דבורי" הוכרזה כיוצרת מבטיחה על יצירתה "טרנקילה".

אירועים נוספים: "קישון על קצה הלשון", "קרוע", "להיות?", "בין לובלין לעכו", "מושיטים ידיים מעבר לגבולות", "שומרי נפשך", "הנפש והשירה בתיאטרון" ועוד ועוד.


שלמה שפירא: על עדשים

שלמה שפירא

על עדשים

בקולינריה רבים המתכונים על עדשים - עדשים כתומות, עדשים ירוקות, עדשים שחורות, עדשים חומות שמכבים בסלטים, במרקים, בנזידים, בקציצות ובמיוחד מככבים העדשים במטבח הצמחוני. להדגיש שצבע העדשה לא חשוב - תוכן העדשה חשוב - ב- 100גרם יש 9 גרם חלבון , 0.4 שמן.

לא הבנתי מה שמציעים, אולי לא דייקו אם כתבו עדשי-בר: "...מכינים מג'דרת עדשי-בר, בורגול ואורז בניחוחות כמון"

יש חומר כתוב רב על "חיטת-הבר" ועל "שעורת הבר". ניסיתי למצוא חומר בוטני על עדשים/עדשי-הבר ולא מצאתי. נסיתי לבדוק מה קורה עם עדשים - "עדשי-הבר" ולא מצאתי. כן מצאתי משהו ב- "גמרא" ב- "פורטל הדף היומי": עדשה/ עדשת-הבר/ עדשים מקבל עליו / בבא בתרא צד ע"א:

"הצורך לעקור את שיחי העדשים קשור לתופעות נוספות הקיימות במין. למרות ההתקדמות שחלה במהלך ביות העדשים ממין שתרמיליו מתבקעים בקלות למין התרבותי בעל תרמילים שבאופן יחסי אינם מתבקעים עדיין קיימת התבקעות תרמילים, לפני ותוך כדי האיסוף, הגורמת לפיזור אחוז משמעותי של גרגירים. מסיבה זו משתדלים לקצור את העדשים בשעות הבוקר המוקדמות כאשר התרמילים עדיין לחים וכך נמנעת במידת מה ההתבקעות. סיבוך נוסף נגרם מאופן ההבשלה של התרמילים שאיננו אחיד והוא מתקדם בשיח מלמטה למעלה. על המגדלים לעקוב אחרי התחלת ההבשלה בתרמילים הנמצאים בחלקי השיח התחתונים. המתנת יתר גורמת לפיזור זרעים רב מהתרמילים בחלק התחתון. מקובל לקצור את העדשים כאשר הצמח מתחיל להצהיב והתרמילים התחתונים הופכים לחומים או כמעט חומים. לאחר הקציר משאירים את הצמחים לייבוש בשדה ומאפשרים את גם הבשלתם של התרמילים העליונים. הייבוש הכרחי גם על מנת למנוע ריקבון והתפתחות פטריות בעת איחסון העדשים. תהליך הייבוש בשמש אפשרי רק כאשר השיח כולו נעקר והתרמילים עדיין מחוברים אליו כפי שמקובל היום בגידול בוטנים (ראה תמונה). לאחר הייבוש ניתן להמשיך במלאכת הדיש..." הקציר או התלישה הידניים הופכים את גידול העדשים ללא כלכלי ולכן נעשים מאמצים לפתח ציוד מכני מתאים למשימה זו. כאמור הקושי העיקרי הוא לבנות מכונה שתוכל לקצור בצמוד לקרקע אך הדבר ניתן רק בשטחים בעלי פני שטח נקיים מאבנים ושטוחים לחלוטין. באיזורי גידול רבים פני השטח אינם מתאימים לקציר מכני. במקביל למאמצים בפיתוח המכונות המתאימות קיים גם מאמץ לפתח זנים מתאימים יותר לקציר מכני ומתאפיינים בגידול לגובה, חוסר השתרעות ותרמילים שאינם מתבקעים. הכמות הגדולה יחסית של העפר, המלווה, בהיתר, את גרגירי העדשים, גורמת לקונה בעיה, משום שעליו להפטר ממנה לפני הבישול. השיטה היתה פשוטה ובית רבן גמליאל התירו לבצעה אף ביום טוב: "תניא אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: כך היה מנהגן של בית רבן גמליאל, שהיו מביאין דלי מלא עדשים ומציפין עליו מים, ונמצא אוכל למטה ופסולת למעלה. והתניא איפכא? לא קשיא, הא בעפרא הא בגילי" (ביצה, י"ד ע"ב). מפרש רש"י: "עפרא - למטה מן האוכל. גילי - קש, למעלה מן האוכל". ההשרייה במים אפשרה להפטר הן מהעפר הכבד מהמים ששקע והן מהקש הקל מהמים שצף על פניהם.

שלמה שפירא: על הספר : "הסמל האבוד" שכתב "דן בראון / אלוהים הוא קבוע אוניברסלי עבור האדם. אלוהים הוא הסמל המשותף לנו...סמל למסתרי החיים שאיננו מסוגלים להבין...

שלמה שפירא

על הספר : "הסמל האבוד" שכתב "דן בראון

"דן בראון" כתב כמה ספרים: "צופן דה וינצ'י","מלאכים ושדים", "נקודת ההונאה", "מקור", "הסמל האבוד" ועוד. 
ב- הסמל האבוד"  - אחרי שחיפש פרופסור רוברט לנגדון את הגביע הקדוש בפריז ובלונדון, ואחרי שרדף אחרי כת מסתורית ברומא, לרוברט לנגדון, חוקר סמלים, חיכתה תעלומה על סף ביתו בוושינגטון. מישהו השאיר חפץ חשוד שעליו חמישה סמלים לפענח, גם חברו פיטר סלומון מ- "הבונים החופשיים" נחטף על ידי אדם מסתורי ומאיים, שאף הוא מחפש אחר אותה חוכמה עתיקה. כך היה חייב להתוודע לעומק אל סודותיו הכמוסים של ארגון הבונים החופשיים וילמד את נפלאותיו של מדע מסתורי, יפענח צופנים עתיקים וסבוכים ואף יישיר מבט אל המוות.

עמוד 586: "לנגדון התבונן בנעשה וחש במעומעם כיצד מכל עבר מתקדמת כיפת השמים במסלולה הנצחי בחלל הריק. הוא חשב על הארכיטקט הגדול של היקום, ועל דבריו של פיטר, שאמר במפורש כי את האוצר שהוא רוצה להראות ללנגדון יוכל לחשוף רק הארכיטקט. לנגדון הניח קודם לכן שפיטר מתכוון לוורן בלאמי. הארכיטקט הלא- נכון. קרני השמש התחזקו, וההילה הזהובה הקיפה את אבן הראשה מכל עבריה, על כל 3300 הפאונד שלה. מוח האדם...זוכה בהארה, או אז החל האור להתקדם אט-אט במורד האנדרטה, אותה ירידה שביצע בכל בוקר. גן העדן שנע לעבר האדמה...אלוהים המתחבר אל האדם...
הוא חשב על כך שלכל תרבות, לכל מדינה, לכל תקופה, יש תמיד דבר אחד במשותף. לכולנו ישנו הבורא. אנחנו משתמשים בשמות שונים, בפנים שונות ובתפילות שונות, אך אלוהים הוא קבוע אוניברסלי עבור האדם. אלוהים הוא הסמל המשותף לנו...סמל למסתרי החיים שאיננו מסוגלים להבין...

עמוד 384:- מאז מסעות הצלב, דרך האינקוויזיציה ועד הפוליטיקה האמריקנית - השם ישו נבזז כדי לשמש בן-ברית במאבקי כוח שונים ומשונים. משחר ההיסטוריה היו אלה הבורים שצעקו חזק מכולם, סחפו אחריהם את ההמונים התמימים והכריחו אותם לעשות כדברם...הם העלו על נס את חוסר הסובלנות שלהם כהוכחה למידת שכנועם..

עמוד 472 - אבל...אני הייתי תחת הרושם שאבותינו המייסדים היו מאמינים אדוקים שייסדו את אמריקה כאומה נוצרית.". 
סולומון חייך. "ידידי, אל תבינו אותי לא נכון, אבותינו המייסדים היו אנשים דתיים עד מאוד, אך הם היו דיאסטים - אנשים שהאמינו באלוהים, אולם באופן אוניברסלי ורחב אופקים, האידיאל הדתי היחיד שקידמו היה חירות דתית...

עמוד 514 - "אגדה? הסיפור מופיע בכתבי הקודש...מאך שילם הון עתק על איתורו והשגתו של הפריט העתיק הזה. הוא נקרא סכין העקדב, וגולף לפני יותר משלושת אלפים שנה ממטאוריט ברזל שנפל על כדור הארץ...אנשים האמינו שזוהי הסכין ששימשה את אברהם בסיפור העקדה, כאשר כמעט הקריב את בנו יצחק על הר המוריה, כפי שסופר בספר בראשית. במהלך ההיסטוריה המדהימה של הסכין, החזיקו בה אפיפיורים, מיסטיקנים נאצים, אלכימאים אירופים ואספנים פרטיים...

עמוד 547 - כיצד לפצח את פסל ה- "קריפטוס". הניסיון לפענח את סודו הפך לאובססיה של קריפטולוגים בתוך הסי-איי-איי וגם מחוצה לו. עד שלבסוף פוצח קטע מן הצופן והעניין אף דווח בחדשות.אף שרוב הצופן של קריפטוס נותר בלתי פתור עד היום, החלקים שפוענחו היו כה מוזרים, שרק הגבירו את המסתורין העוטף את הפסל...המידע לוקט והועבר לתוך האדמה, למקום בלתי ידוע...הוא היה בלתי נראה לחלוטין...איך זה אפשרי...הם השתמשו בשדה מגנטי של כדור הארץ...

עמוד 572 - ...קולה של קתרין סולומון נסדק מהתרגשות . "לא תאמין עד כמה." המחקר שפיטר שמר היה הישג מדעי אדיר - אסופה עצומה של ניסויים שהוכיחו כי המחשבה האנושית היא כוח אמיתי ומדיד בעולם - הוכחת המחשבה האנושית על כל דבר, מגבישי קרח, דרך מחוללי אירועים אקראיים ועד תנועת החלקיקים התת-אטומיים, התוצאות היו חד-משמעיותובלתי ניתנות להפרכה, והיה להן פוטנציאל להפוף ספקנים למאמינים...

יום ראשון, 17 בנובמבר 2024

שלמה שפירא: על שלשול (שאלשול) הגשם (Lumbricus terrestris)

שלמה שפירא

על שלשול (שאלשול) הגשם (Lumbricus terrestris)

אני "שאלשול הגשם" בן למחלקת התולעים הדל-זיפיות ממשפחת "השלשולים". תפוצתי כלל-עולמית, צבעי חום אדמדם וניתן למצוא אותי בסוגי קרקע שונים. הפרשותיי מדשנות את הקרקע (earth worms)/ ילדים אומרים "השלשול חלק כמו מגלשה". 

הרמב"ם המליץ מספר טיפולים רפואיים הכוללים שימוש בשלשולים / שאלשולים.

אל תערבו אותי עם "שילשול" (חארא) וביחוד אל תערבו אותי עם "שילשול חריף" = איסהאל שמצריך "איסעאף - עזרה רפואית. גם אל תשייכו אותי ל- שכונה (ח'ארה") בפאתי חאן-יונס. גם אל תערבו אותי עם "לאשלאשה" - לשלשת-צואת עופות.

מן הוויקיפדיה: מכיוון שהוא ידוע ברבים, L. terrestris עובר תחת מגוון שמות נפוצים. בבריטניה, היא נקראת בעיקר תולעת האדמה הנפוצה או תולעת לוב...נעשה שימוש בתולעים הנמברות באופן מסחרי (גם בתור פיתיון דיג) .למרות שזו אינה תולעת האדמה הנפוצה ביותר, אפילו בתפוצתה המקומית, היא זן תולעי אדמה בולט ומוכר מאוד בקרקעות גן וחקלאיות של האזור הממוזג, ונראה תדיר על פני השטח, בניגוד לרוב תולעי האדמה האחרות. היא משמשת גם בתור תולעת אדמה לדוגמה עבור מיליוני סטודנטים לביולוגיה ברחבי העולם, אפילו באזורים שבהם המין אינו קיים. עם זאת, 'תולעת אדמה' יכולה להיות מקור לבלבול שכן ברוב העולם מינים אחרים אופייניים יותר. לדוגמה, דרך חלק גדול מהאזורים הממוזגים הבלתי מושקים בעולם, "תולעת האדמה הנפוצה" לתולעת שלד הידרוסטטי והיא נעה על ידי התכווצויות שרירים אורכיות ומעגליות והבלטות דמויות שיער זעירות - מספקות מינוף נגד האדמה שמסביב. תנועות פני השטח בשטח לח ושטוח דווחו במהירות של 20 מ' לשעה, ועל סמך מדידות של אורך השביל, פעילות לילית הרחק מהמחילה נאמדה עד 19 מ' במהלך גיחה משטח בודד. תנועה כזו ניכרת במהלך ואחרי גשמים כבדים ומתרחשת בדרך כלל כאשר אנשים מתוודעים למספרים גדולים יחסית של תולעי אדמה, למשל, במערכות אקולוגיות עירוניות. צורת פעילות זו נחשבת לרוב לדרך להימלט משיטפונות ומחילות ספוגות מים. עם זאת, זה לא יכול להיות המקרה שכן L. terrestris , כמו תולעי אדמה אחרות, יכול לחיות במים מחומצנים לפרקי זמן ארוכים, הנמתחים עד שבועות. בתנאים סביבתיים פחות קשים שבהם טמפרטורת האוויר והלחות מספיקות, התולעת נעה לעתים קרובות על פני השטח. זה עשוי להיות מונע על ידי זמינות משאבים או הרצון להימנע מהזדווגות עם קרובי משפחה. היא דטריטיב שאוכל בעיקר עלים מתים על רצפת האדמה ואדמה מינרלית  העדפה קשורה לריכוז גבוה של סידן וחנקן סביר . כתוצאה מכך, אפר, בסווד ואספן הם המועדפים ביותר, זני מייפל סוכר ומייפל . האלון פחות טעים בגלל ריכוז הסידן הנמוך שלו, אבל יאכל אם לא יהיו עלי סידן גבוהים יותר. בעוד שהם ניזונים בדרך כלל מחומר צמחי, הם נצפו ניזונים מחרקים מתים, מיקרואורגניזמים באדמה  וצואה. היא תולעת הרמפרודיטה בו-זמנית דו-הורית חובה, המתרבה מינית עם פרטים המחליפים זרע הדדית ההזדווגות מתרחשת על פני הקרקע, אך בני הזוג נשארים מעוגנים במחילה שלהם והזדווגות קודמת לביקורי מאורה הדדיים חוזרים ונשנים בין שכנים. בנוסף, כאשר בני זוג נפרדים, ניתן לשלוף אחד מהם מהמחילה שלו.  תדירות ההזדווגות גבוהה יחסית (אחת ל-7-11 ימים). גודלו היחסי של בן הזוג, המרחק מבני הזוג המשוער, הסיכוי להיגרר אל פני השטח והפוריות הקשורה לגודל, כולם נוטים לשחק תפקידי מפתח בהתנהגות ההזדווגות של זוחל הלילה. הזרע נשמר עד 8 חודשים, ופרטים מזדווגים מייצרים פקעות עד 12 חודשים לאחר ההזדווגות. ההפריה מתרחשת בפקעת והפקעת מופקדת בחדר קטן באדמה הסמוכה למאורה ההורית. לאחר מספר שבועות, תולעים צעירות צצות ומתחילות להאכיל באדמה. בשלב הנעורים המוקדם, התולעים אינן מפתחות את המאורות האנכיות האופייניות למבוגרים. סביר להניח שבגרות תדרוש לפחות שנה אחת של התפתחות, כאשר בשלות הרבייה תגיע בשנה השנייה.תוחלת החיים הטבעית של L. terrestris אינה ידועה, אם כי פרטים חיו שש שנים בשבי.

שלמה שפירא: "יאקות הולך עם יאנסון"...אומר לעצמי "מעליש"/בדת קדמונית הייתה לנשמות "נשמות אנושיות ראשוניות" שידעו יותר טוב ממני

שלמה שפירא

"יאקות הולך עם יאנסון"...אומר לעצמי "מעליש"/בדת קדמונית הייתה לנשמות "נשמות אנושיות ראשוניות" שידעו יותר טוב ממני


"יאקות הולך עם יאנסון" - כאשר מסעדנים כותבים באינטרנט (אולי בכוונה ולא בטעות" "ארוחה...עם יאקות מוקפצים" כאשר כוונתם - "עם ירקות מוקפצים". 
"יאקות - ברבים יאוואקית" הם אבן-חן / אבני-חן בצבעים שונים (בערבית). "יאנסון" הוא צמח תבלין.
"יאקות" הוא גם שם של בן-אדם:. "יאקות בן עבדאללה א-רומי אל-חמווי / ביוגרף וגיאוגרף ערבי מוסלמי 1189-1229. יש גם ""יאקות אל-מסתעצמי" / קליגרף מפורסם ממוצא יווני שנולד במאה ה-18 שפיתח את שיטת "ששת הקולמוסים"..
כך או כך - הגעתי לזה כאשר נתקלתי ב- "בדיחת-קרש מסתובבת" שנים כמו : "איש אחד הלך הלך הלך הלך נפל לבור הלך להביא סולם שנאכל על-ידי נמר שדינוזאור-אסייתי אכל אותו" ואתה יודע שאנשים מנסים "לעבוד עלי" ואני יודע שעובדים עלי ואומר לעצמי "מעליש". - היבוא יום וכבר אני זקו-קשיש שאדע מהי חוכמה במסתרי החיים? בדת קדמונית הייתה לנשמות "נשמות אנושיות ראשוניות" שידעו יותר טוב ממני - "אל יתהלל חוגר כמפתח!". פעם - גם עם מדליית אלומיניום חגגו ניצחון - הייתה שווה כ- מדליית זהב, כאשר "אלומיניום" היה שווה "זהב" בעבר הרחוק.

"מעליש" - מלת-סלנג - במובן - "אין דבר", "לא חשוב", "לא נורא", "אין בכך כלום", "סליחה/אפשר...", ... יש פייסבוק בשם "מעליש"...

יפה ירקוני / מילים חיים חפר שרה:
...ב"שלוש עשרה" דן הרים עוד כוסית,
ולפתע הגיחו ספינות המשחית:
אך דני אמר: "מעלש, נסתדר"
וזמר עליז כה זימר: ...


יום שבת, 16 בנובמבר 2024

שלמה שפירא: בגן-עדן ללא אנשים, לא דרכה ולא תדרוך בו כף-רגל

שלמה שפירא: יעני - עונה או לא עונה

שלמה שפירא

יעני - עונה או לא עונה

 יעני - עונה או לא עונה
יעני - עסוקה או לא עסוקה
יעני - מושכת בחוטים או לא מושכת בחוטים
יעני - שכחה אותי או לא שכחה אותי
יעני - קשה לנחש...

אישה מגוש סלע אנושי יחיד במינו -  אובליסקית גבוהה ענקית - חיה ואמיתית - חוכמתה מושכת במסתרי-חיים
מפתיעה כל הזמן - מופיעה ונעלמת, נעלמת ומופיעה...
בהנעתה - יש בה מחכמת הקדמונים המבקשת תשובות לשאלות נסתרות - מיתולוגיה מוגנת ומוצפנת בה באבטחת מידע.
(לי אין רקע במדעי המחשב)


פעם אמרה  - "אני מרגישה שאתה חייזר" ! (חייזר מחזר)!

יום חמישי, 14 בנובמבר 2024

שלמה שפירא: מהון להון - פסימיות ואופטימיות


שלמה שפירא

מהון להון - פסימיות ואופטימיות

בערבית - יש מילה ל- "מקום תורפה על הגבול" - "עאוורה" ומובנה גם "ערווה" או "שבר מביש". "עאנה" במובן שערות הערווה. "חמאס" - "שאנאעא" אותנו / הכלים אותנו - אבד כבודנו.
מנהיגינו היו אופטימיים ושאננים.
יש בתוכנו פוליטיקאים - דוני-קישוטים שלכל אחד "סנשו"משלו, תחמנו ומתחמנים אותנו ב- טחנות -רוח - ראו אזרחים! מצליחים בכל המלחמות כי אלוהים מצליח את דרכנו הרבה מאשר פללנו והראייה כל-כך הרבה "חרדים" מתפללים ולא מתייצבים לצד לוחמינו העייפים, הנאנקים מרוב שנלחמים חודשים ללא עזרה מצד החרדים.
נזכרתי ב- "האופטימיות" - סטירה/נובלה של הפילוסוף והסופר הצרפתי "וולטר" - 1759 - גם אם אתה אופטימי וחי בגן-עדן /  מוגן וחי על פי ערכי האופטימיות - לעולם אל תסמוך על האמונה התמימה שלך ותטפח לך "גן עדן משלך", בייחוד זה אמור ליהודים - שאנחנו שקטים ורגועים (האדיי/האדיאון) וידוע מהגולה - כיהודים שניתן לתקוף/להסתער עליהם "האג'ימין עליינה". ואין מי שיגן עלינו - רק אנחנו בעצמנו ובכבודנו. 
עכשיו - 
כל כך קנדילים/נרות נשמה בלי שמן ועם שמן דולקים בבתינו, המדוזות בים - קנדילי-אלבאחר" גם הן מאירים חזק ליד חופנו.

נזכרתי גם ב- "הרב קוק" - איך שחילק אותנו לשני מחנות "חרדים" ו- "חופשים". - שני השגות העומדים לנו לשטן על דרך החיים האיתנים והטהורים שלנו - אני מדגיש שהוא טעה ולא פילל שיהיו משתמטים שלא ישרתו בצה"ל - טהורים במות חיילינו הגיבורים הראויים להיות שבים אלינו באור ד'...ואני מוסיף בצורה אחרת מה שאמר - הננו עומדים קרחים ומה המוצא לרפואת מכאובינו הגופניים והנפשיים - מאין יבוא?

לאחד האחים שלי קראו "שמואל" - בערבית "שומיל" - "שומיילה" בערבית - טבע/תכונה - כמה האיש היה עניו, עבד קשה מבוקר עד ערב והתפלל בשביל כל בני- המשפחה המורחבת וגם גוייס לצבא ב- "שער-עליה" כמה ימים מרגע שנחת האוירון מבגדד בשדה התעופה בלוד. אף פעם לא שר כמו "עדי קיסר" - "אני נושמת בעברית, קונה באנגלית, אוהבת בערבית, מתבכיינת במזרחית...". אף פעם הוא לא התבכיין, אף פעם לא התבכיין איש ממשפחתנו.

"חמאס" ואחרים משונאינו רוצים "עוודה"- "שיבה" לארצנו שאותה יישבנו ובנינו בית עם תקווה - להיות עם חופשי בארצנו - ארץ ציון וירושלים.

יום שלישי, 12 בנובמבר 2024

שלמה שפירא: "מעצר-בית" בתרגומו לערבית : " אלחבס אלמאנזלי" (מעצר בית). גם "אלקיאמה א-ג'ברייה" (הקיום ההכרחי-הכפייתי). מ- "ג'ברייה" הגעתי ל- "ג'אבר" - ל- אלגברה (מילה ערבית: الجـَبـْر (אַל-גַ'בְּר)

שלמה שפירא

"מעצר-בית" בתרגומו לערבית : " אלחבס אלמאנזלי" (מעצר בית). 
גם "אלקיאמה (א-) ג'ברייה" (הקיום ההכרחי-הכפייתי).

מ- "ג'ברייה" הגעתי ל- "ג'אבר" - ל- אלגברה (מילה ערבית: الجـَبـْر (אַל-גַ'בְּר) שפירושה: "חיבור של חלקים שבורים") בתחום המתמטיקה העוסק בפעולות, פונקציות ויחסים עם דגש על המבנים שהם יוצרים. האלגברה - ענף במתמטיקה, שפותח בידי הערבים ונלמדת עד ימינו. היום מתכוונים לענף שהתפתח הכי הרבה באלגברה - "אלגברה סמלית" שבה יש שימוש מלא בסמלים. הצעדים הראשונים לשימוש מלא בסמלים נעשו על ידי מתימתטיקאים אסלאמיים בימי הביניים כגון אבן אל-בנאא אל-מרכושי ואבו אל-חסן אבן עלי אל-קצאדי, אף על פי שאלגברה לגמרי סמלית פותחה לראשונה על ידי פרנסואה וייט במאה ה-16. מאוחר יותר, במאה ה-17 רנה דקארט הנהיג לראשונה את הסמלים האלגבריים המודרניים (לדוגמה - השימוש ב-) והראה שאת הבעיות המתרחשות בגאומטריה אפשר לבטא גם באלגברה. מישהו מן האינטרנט מצהיר "לא למדתי אלגברה עד תחילת התואר הראשון" (  لم أدرس حتى سنتي الأولى بالجامعة). דרך אגב, מראיות טוענים - שהבבלים העתיקים עסקו באלגברה. 

מ- "מעצר-בית" בערבית הגעתי ל- 

אדם במעצר= מאוקופ, וואקפה = עמידה, עצירה, וואקף איתאנפית' = עיכוב ביצוע, וואקפ איטלאק אלנאר = הפסקת אש, ואקאפה לו בילמירצאד = ארב לו, ...

סיג'ין = בית-סוהר (כלא), גם "חאבס"

בזמן התורכים - "קישלה" במובן בית-מעצר

"תאהמה" = אשמה/בגין אשמה

אנחנו - זה יותר משנה "בין תאנה ומאנה" אובדים עצות מכאן ומכאן - עד מתי אנחנו לומדים רק את "בבא קמא" ויש עוד את באבים - "בבא מציעא" ו- "באבא בתרא"... וטוב שהאזרח קצת אופטימי "עלא באב אללה" = בפתח דלתו של אלוהים. 

אדם שיהיה בכבודו ( ביביאצ' אלוואג'הה) ו- לשם שמים (ליוואצ'הה אללה", שלא יהיה דו-פרצופי (ת'ו ווג'היין) ובקרב אחים פנים אל פנים (בלמאעראכה וואג'הה ל- וואג'הא) לזכור - אחים אנחנו. נזכור את "יוסף הצדיק - יוסיפ אצאדיק" איך התנהג עם אחיו.

יום שני, 11 בנובמבר 2024

שלמה שפירא: מ- "גזר" ל- "גזרות" או מ- "גזרות" ל- "גזר"

שלמה שפירא

מ- "גזר" ל- "גזרות" או מ- "גזרות" ל- "גזר"


גם לנשים חרדיות מציעים שיעורי ספורט, גם כשלא מתגייסות לצבא הגנה לישראל :

"התעמלות - זה אמת ונכון בעיניים של אלוהים"

כולכן תתעמלנה. כך תוכלנה להתחיל למשוך בגזר ולא רק בגזרות שנגזרות עליכן והקדוש ברוך הוא מצילכן ויצילכן מ- ידן.


טוב שיש במושב "צופית" הצמוד לכפר-סבא, שניתן לקטוף ירקות באופן עצמי ורק לתוך הסל "משוך בגזר" ואיך לא! "אין כמוהו גזר".

מן ה- "גזר" אעבור ל- "גזרות". יש גזרות מממשלת היהודים ויש גזרות מצד הגויים. היש אי-פעם גויים מיטיבים עם היהודים? היהודי השורשי מתמיד ועיקש בהישארות יהודית. "הרצל - הרצלי שלנו" ניסה לפתור את "בעיות היהודים" - "הרעיון שעליו אדבר בספרי "מדינת היהודים" הוא ישן נושן - לכונן ארץ מושב לבני ישראל - מכל מלא רחב התבל נשמעת תלונות על היהודים, ולקולן יתעורר הרעיון הנרדם הזה לתחיה.

יחי עם ישראל! תחי מדינת ישראל!

יום ראשון, 10 בנובמבר 2024

שלמה שפירא: נמרה היא, הוא זקן שיכור / שיר

שלמה שפירא

נמרה היא, הוא זקן שיכור


מזריק לורידו אמונה במזל

נמרה היא, הוא זקן שיכור.


אישה יפיפיה, זריזה, משחרת לזיכרונותיה אך לא משתפת חוויותיה

קפדנית היא בקוצו של יוד, שלא תתפרש שלא כהלכה 

מזכירה את מאמע "רחל אמנו" ל- "יעקב אבינו" - ברגעי שיח ושבועה 

נשאה רגלים לגמלים ולא לגימלאים.


פרשs ריבה מכושפת על דלתה - ואין מענה-טעם לרגשותיו

ימשיך האיש לכתוב שיר ועוד שיר - ענינן! בתקוותו. 

יום שבת, 9 בנובמבר 2024

שלמה שפירא: "אמאן" "אימאן" "אימאם"

יום חמישי, 7 בנובמבר 2024

שלמה שפירא: מה קורה בפוליטיקה שלנו שמסבכת אותנו

שלמה שפירא

מה קורה בפוליטיקה שלנו שמסבכת אותנו 

שנת 1934 - השפעה גדולה על חיינו שהחלה עם דוד בן גוריון אהוב לבי וזאב ז'בוטינסקי אהוב "ביבי" שנפגשו ב- 1934 בלונדון וניסו השניים לאחד עמדות למען עם ישראל ולמוסס עוינות ושנאה בין השמאל והימין בארץ-ישראל, מאז לא למדנו את המסר ואנחנו חיים גם היום במשהו אחר - חיים בהצגה עם שחקנים וכמו שכתב א.ב.יהושע "הילכו שניים" בקומדיה או בטרגדיה - קיזוזים, יצרים, מזימות, פיתויים, ויכוחים פארסיים ומה לא..."גרטה גרבו" טעתה באומרה "החיים זה לא סרט". כולנו בסרט אימים - משפחה אחת! תיאטרון אחד! עם אחד! ממשלה מפורקת - אלוהים יודע מהי מי היא ממה היא... נזכרתי בהצגה שראיתי בתיאטרון בשנת 2002 "החיים זה לא הכל קומדיה". היום אנחנו בטרגדיה - עד מתי?

תיאטרון יפו הציג פעם סיפורה של אום כולת'ום שהוא גם סיפורה המרתק של מצרים במאה שעברה. מה יציג התיאטרון שלנו על סיפורה המרתק של ארץ-ישראל היום? על לוחמים נועזים ועל חטופים מופקרים ועל מלחמה אישית בין ראש-ממשלה ו- שר הביטחון בזמן מלחמה קשה נמשכת יותר משנה וממשיכה ומייגעת כל לב של אזרח בישראל.

בערבית יש " עארצ' " במובן "הצגה" ותוך כדי הצגת המצב " פי מאערצ' " יש לנו "מועאראצ' " - מצב הנתון בסכנה ונמצא בדיון בבל"טי ב- הצע וביקוש - " אלערצ'ו ואלטאלאבו" עם החרדים בישראל שלא רוצים לשרת את המדינה בשעתה הקשה ובמלחמתה בכמה זירות שמסביבנו. 

בעיראק / בבבל היו אומרים היהודים: "תעשו אלף שינווים בלי סידור לרעה" .  יהודי אם אתה חכם ומבין בתורה ובמשה עבדו - חייב שתאמין שרק אמת מציאותית - תוודה את האמת ותנצח!

 

שלמה שפירא: בכלוב המדינה - בכלוב שמבין בקושי קצת-מעט לטינית

שלמה שפירא

בכלוב המדינה - בכלוב שמבין בקושי קצת-מעט לטינית

עיינתי בספרו של מקסים גורקי "האוניברסיטאות שלי"
תוך כד עיון צלצל הטלפון מסניף הבנק שלי 
(הרגשתי שעומדים לצלצל אלי בגלל המינוס בחשבוני)
במקום ללחוץ על המספר שצלצל, לחצתי בטעות על המספר מתחת - למספר הטלפון שלה.
ענתה לי והתחלנו לשוחח...
שיחתנו רעננה שוב מחשבותיי ודאגותיי אליה.

לא מזמן הייתה בשבילי אוניברסיטה לחיים
ראיתי בה לביאה נלחמת בעצמה שמנסה לא להיתקל במכוון באריות זרים.
גם כשהיא נתקלה בארי אחד, ניסתה לא להכביר בו נקובים נקובים נקודים נקודים - 
הרבה פטריות צצות אחרי גשם החיזורים ואין להם מושג בנאמנות האהבה לאזרח לעם ולמולדת.

הערצתי אותה פעם
לאחרונה היא שותקת ואם היא מדברת היא מתברברת
השיחות בין שנינו בכלוב שמבין בקושי קצת -מעט לטינית.

יום רביעי, 6 בנובמבר 2024

שלמה שפירא: "מקסים גורקי" בספר אחד - "האויברסיטה שלי"+ "הזקנה איזרגיל" הוצאת "עם עובד" 1989. בספר גלריה של דמויות מו המעמד הנמוך ברוסיה של סוף המאה ה- 19

שלמה שפירא

"מקסים גורקי" בספר אחד - "האויברסיטה שלי"+ "הזקנה איזרגיל" , תירגם מרוסית פסח בן עמרם (ליפובצקי), הוצאת עם עובד, תשט"ז 1989. הוא אחד הדמויות המרכזיות בספרות הסובייטית, שרוב ספריו החשובים תורגמו לעברית ודורות של קוראים התחנכו עליהם.בספר זה מספר על בחרותו ועל "יציאותו אל בין הבריות". בספרו זה ריכז גלריה נפלאה של דמויות ולצייר את ההווי הססגוני, המלא חיות, של המעמד הנמוך ברוסיה של סוף המאה ה-19.

מעמוד 16: דומה היה לאדם שאך זה קם ממחלה ארוכה וקשה או למי שיצא אך אתמול מבית-הכלא. כל מה שבחיים היה חדש בשבילו, נעים, הכל היה עורר בו שמחה סואנת. מדלג היה ומקפץ על האדמה, כזיקוק. בהיוודע למה קשים עלי החיים ומה רבות הסכנות האורבות לי, הציע לי לדור עמו ולהכין את עצמי למשרת מורה כפרי. אני דר אפוא בפינה מוזרה ועליזה זו, "מרוסובקה", שודאי ידועה לא לדור אחד של סטודנטים בקאזאן, הרי זה בית גדול ברחוב הדייגים, הרוס למחצה, ודומה כאילו כבשוהו מידי בעליו סטודנטים רעבים, יצאניות וכאילו צללי אדם, שכבר אבד עליהם הכלח. פלטניוב דר בפרוזדור מתחת למדרגות המוליכות לעליית-הגג, שם עמדה מיטת הבד שלו ובקצה הפרוזדור, ליד החלון, שולחן, כסא, ותו לא. שלוש דלתות פנו אל הפרוזדור . מאחורי שתיים מהן גרו נערות-רחוב ומאחורי השלישית המתימטיקאי השחפן מן הסימנריסטים - ארוך, צנום, ברנש איום כמעט, שפניו העלו זיפים קשים וצהבהבים, וגופו עטוי סחבות מלוכלכות, מבעד לחורי הסחבות הבהיקו מרירות העור הכחלחל וצלעות השלד. הלה ניזון, כמדומה, רק בציפורני אצבעותיו, שהיה מכרסמן עד זוב דם. יומם ולילה היה משרטט משהו, מחשב ומשתעל שיעול אטום ורועם. היצאניות יראו מפניו כי חשבו אותו לבלתי-שפוי בדעתו, ואולם מרחמים עליו היו שמות ליד דלת חדרו לחם, תה וסוכר...כשהיו שוכחות או לא יכלו משום-מה להביא לו את תרומתן, היה תוקע צרורות אל תוך חלל הפרוזדור" "לחם"...עמד המתימטיקאי על הסף - ארוך, איום, תוחב אצבעות ידו בסך לתוך שער אשו ומנחרר: "אבקלידוס - טיפש! טיפש!,,,אנוכי אוכיח כי האלוהים חכם מן היווני."

מעמוד 24 : יבריאינוב הציג אותי לפני אחד מאנשי-המחתרת. התוודעות זו הייתה כרוכה באמצעי זהירות שהיה בהם כדי לעורר בי הרגשה מוקדמת של משהו רציני מאוד. יבראינוב הובילני אל מחוץ לעיר, לשדה ארסק, ובדרך הזהיר אותי שהתוודעות זו מחייבת אותי לזהירות יתרה ועליה להישאר סוד. אחר הורה לי על דמות אדם לא-גדולה, אפורה, פוסעת לאטה בשדה השומם, ופנה כה וכה ואמר חר: "הנה הוא לך בעקבותיו, וכשהוא יעמוד, תיגש אליו ותאמר: עובר-אורח אנוכי..."מים גנובים ימתקו ומעשה סתרים ינעם, אלא שכאן נראה הדבר מגוחך בעיני. ביום שרב בהיר, בשדה, נע לו אנה ואנה כעשב אפור אדם אחד בודד - וזה הכל. כשהשגתיו בשערי בית-העלמין, ראיתי...חקר אותי בקפדנות...הציע לי להיכנס לחוג שהוא יארגן. הסכמתי ונפרדנו...היינו מתאספים בדירתו של תלמיד בית-המדרש למורים מילבסקי, מי שפירסם אחר-כך סיפורים בפסבדונים "ייליאונסקי", ולאחר שכתב כחמישה כרכים איבד עצמו לדעת. מה רבים האנשים מקרב אלה שנפגשו לי על דרכי. אשר נפרדו מן החיים מרצונם...
מ- עמוד 151 בפרק " הזקנה איזרגיל : "השמעת מעודך אנשים שרים ככה?" שאלה איזרגיל. מרימה ראשה ומצחקקת בפיה מחוסר השיניים.  "לא, מעולם לא שמעתי." "...וגם לא תשמע. אנו אוהבים לשיר . רק היפים יודעים לשיר כהלכה - היפים, אוהבי החיים. אנו אוהבים לחיות. ראה נא, כלום לא עייפו מעמל היום. אלה השרים שם?למן הנץ החמה ועד השקיעה עבדו. הירח עלה והם שרים, אלה שאינם יודעים לחיות, מן-הסתם היו שוכבים לישון, ואולם אלה שהחיים חביבים עליהם -שרים."אך הבריאות..." פתחתי. "הבריאות תספיק לחיים. הבריאות! כלום אתה, אילו היה לך כסף, לא היית מוציא אותו? הבריאות גם היא זהב. הידעת במה עסקתי בימי נעורי? אני ארגתי שטיחים ומרבדים מזריחת השמש ועד השקיעה, וכמעט לא קמתי ממקומי. הייתי כולי שופעת חיים כקרן שמש ונגזר עלי לשבת דומם, כאבן. ואכן, ישבתי עד שהיו כל עצמותי מתפקקות. אולם אך ירד הלילה, הייתי רצה אל אהובי, להתנשק עמו. כך רצתי אחריו שלושה ירחים, כל עוד היתה אהבה, לילה-לילה. והנה עד שיבה הגעתי - הספיק הדם! וכמה אהבתי! כמה נשיקות קיבלתי, כמה נתתי!...הסתכלתי בפניה. עינייה השחורות היו בכל-זאת עמומות. הזכרונות לא החיו אותן. הירח האיר את שפתיה היבשות, הסדוקות, את הסנטר המחודד הזרוע שערות שיבה..." אז חזרה לספר בקולה החורק: "התגוררתי עם אמי בסביבות פאלמי, ממש על חוף הבירלאט, והייתי בת חמש-עשרה כשהופיע הלה בחוותנו. גבה-קומה היה, גמיש, שחור שפם, עליז. היה יושב בסירה וקורא אלינו, אל החלון, בקולו המצלצל: היי, היש אצלכם יין...ומשהו לאכילה...אך ראני, אמר: "הה, איזה יפהפייה גרה כאן"...שטנו יחדיו בסירה, לילהללה. היה בא, שורק חרש, כעכברוש השדה, ואני קופצת מיד מן החלון אל ההנר, כדג המימיה, ואנו מפליגים...פיתני שוב ושובללכת אחריו אל דוברודז'ה ..., אבל בעיני כבר אז חינו - כל הימים רק שר ומתנשק, ותו לא. העניין כבר החל לשעמם...השירה על שפת הים כבר נדמה. רק שאון הגלים ליווה עתה את דברי הזקנה... 


יום שלישי, 5 בנובמבר 2024

שלמה שפירא: "גבר מזדקן" (Selenita'( רומן מאת: איטלו סבבו נכתב ב- 1898, תורגם לאנגלית ו- "שושנה חן-זהבי" תרגמה מאנגלית לעברית בהוצאת "עם עובד", 1969. בשנת 1962 עובד הרומן לסרט בידי הבמאי בוליני.

שלמה שפירא

"גבר מזדקן" (Selenita') רומן מאת: איטלו סבבו נכתב ב- 1898, תורגם לאנגלית ו- "שושנה חן-זהבי" תרגמה מאנגלית לעברית בהוצאת "עם עובד", 1969. בשנת 1962 עובד הרומן לסרט בידי הבמאי בוליני. 

"סיניליטה" במקרה של הספר הזה היא שגיבור הספר - "אמיליו בראנטאני" פקיד בחברת ביטוח בן 35 שפרסם רומן ומאז שקע ברפיון ובחוסר מעש. הזקנה בספר הזה אינה כרונולוגית , אלא נפשית. רפיונו (סיליניות - האם באיטלקית סיניליות?) שהגיע עד זקנה נבע שהתאהב מאוד ב- "אנג'ולינה" והעריץ אותה עד כדי כך ביקש להעלותה לתפקיד ביאטריצ'ה. "עצם המחשבה שאילו אך העז יכלו שפתיו לגעת בעיניה או בפיה הסעירה אותו כל-כך עד שנשימתו נעצרה". סערת היצרים האהבה המטורפת הגיעו לנואשות עם פיכחון אכזרי. 

ל- "אמיליו" חבר-ידיד טוב, מקצועו פסל- בשם: "סטפאני באלי" רודף שמלות מצליח וחרף השוני ביניהם, השניים מרבים לבלות יחד. 

ל- "אמיליו" יש אחות יחידה - אמליה בראנטאני - שמתאהבת בחבר של אחיה -סטפאני- והפסל אין לו עניין בה ומתמכרת לאלכוהול ומדרדר בריאותה ומשתבשת שפיותה ומתה. 

מעמוד 104 - כמה מעלות לאמליה עליו. היא גילתה מקצת פתיעה למחרת כאשר באלי לא הופיע, אבל קשה היה לנחש מהתנהגותה (של אחותו) כי איכפת לה שלא בא. "כלום איננו בקו-הבריאות?" שאלה את אמיליו, והוא נזכר כי תמיד היתה לובשת ארשת אדישה בדברה עמו על סטפאני...חמלה עצומה הציפה אותו למחשבה כי יסורים דומים ליסוריו תלויים על ראשה של בריה חלשה וקטנה זו, שאינה יודעת אף מקצת מן הצפוי לה. והוא האיש האומר להנחית עליה מהומה מוחצת...עד מהרה רוצה היה לחבק את אחותו בזרועותיו ולהתחיל לנחמה בטרם יבואנה הצער...

מעמוד 116 - בהיותם ברחוב יחד חזר אמיליו אל הערתו האומללה, ביקש להסביר דברים לאמיתם ולהסיר כל שמץ אשמה מ-אמליה. אמר, שהוא הקל ראש יתר על המידה, כפי הנראה טעה בדבר רגשותיה של אמליה (אחותו). הוא נשבע חגיגית שאמליה מעולם לא אמרה לו מלה בנושא זה. באלי העמיד פנים כאילו האמין לו. אמר שאין צורך לשוב ולעורר את הבעייה ושכח זאת מכבר. כדרכו היה מרוצה מעצמו ביותר. התנהגותו היתה מחושבת להפליא כדי להרגיע את רוחה של אמליה ולחסוך מידידו דאגה כלשהי. ראה אמיליו שכל דבריו לשוא ולא הוסיף לדבר עוד...

מעמוד 185 - כל שעות הלילה ההוא בילה ליד מיטתה של אמליה שרוי בחלום אחד שאינו נפסק. לא שהיה מהרהר באנג'ולינה כל אותה שעה, אלא שבינו ובין סביבתו הקרובה נפרש מסך אשר מנע אותו מלראות ברור. עייפות גדולה הפריעה אותו מלהתמכר לתקוות שפקדו בעקשנות מפרק לפרק אחרי הצהרים, ואף להיכנע להתקפות יאוש, שביקש מהן הרווחה בדמעות...באלי אשר לא עלה על דעתו כלל לשאול איך עבר הראיון עם אנג'ולינה, לקח אותו הצידה ואמר לו שאין בדעתו ללכת. הוא נראה נבוך ועצוב. יש עמו דבר לומר והדבר נראה כה עדין שאין הוא מעז לאומרו ללא הקדמה. הם חברים שנים רבות כל-כך , וכל אסון קורה לאמיליו הוא חש אותו, במידת מה, כאסונו שלו.

יום שני, 4 בנובמבר 2024

שלמה שפירא: פרופ' פיטר ל. ברגר מ-הארטפורד קונטיקאט: הזמנה לפגישה (עם הסוציולוגיה), עם עובד 1970. שימש כנשיא "החברה המדעית לחקר הדת"/סוציולוגיה כבידור ליחיד

שלמה שפירא

פרופ' פיטר ל. ברגר מ-הארטפורד קונטיקאט: הזמנה לפגישה (עם הסוציולוגיה), עם עובד ספרית אפקים 1970. שימש כנשיא "החברה המדעית לחקר הדת"

מן- ההקדמה: ספר זה נכתב על מנת שייקרא, לא על מנת שיילמד. אין זה ספר שינון ולא לבנות שיטה תיאורטית. זוהי הזמנה...לשרטט את פני העולם אשר אליו מוזמן הקורא, אך ברור כי יצטרך להפליג אל מעבר לספר זה אם אצמצם יחליט לקבל את ההזמנה ברצינות...מיועד לאלה שנתפסו לתהייה או לשאילת שאלות על סוציולוגיה...סוציולוגים אחרים שיקראו ספר זה, במיוחד באמריקה, חזקה על אחדים מהם שיתרעמו על האוריינטציה שלו...ויחשבו כי דברים החשובים בעיניהם הושמטו מתוכו...נאמן למסורת מרכזית ...בקלאסיקה של תחום זה...התעניינותי המיוחדת בשטח זה היתה הסוציולוגיה של הדת...באחד הפרקים נוקט אני את העמדה כי כל השקפות-עולם הן תוצאה של קנוניות...

סדר הפרקים: הקדמה, סוציולוגיה כבידור ליחיד, סוציולוגיה כצורה של תודעה, סטיה: "החלפה" ומהלך חיים, אדם בחברה, חברה באדם, חברה כדרמה, מקיאבליזם סוציולוגי ואתיקה, סוציולוגיה כמדע הומניסטי.

מעמוד 122: "מעבר לשאלות אודות ההתחלקות החברתית של הדתיות העלו כמה סוציולוגים...את השאלה אם טיפוסי-האישיות שנוצרו על ידי הציביליזציה התעשייתית של ימינו מאפשרים בכלל את המשכיותם של דפוסים דתיים מסורתיים ואם, מסיבות סוציולוגיות וסוציו-פסיכולוגיות שונות, אין העולם המערבי עומד כבר בשלב שלאחר-הנוצרי. ואולם היצמדות לשאלות אלה עלולה להסיענו אל מעבר לתחומי עניינינו. הדוגמאות הדתיות שהבאנו די בהו, כמדומה, לציין באיזו דרך ממקמת הסוציולוגיה של הדעת רעיונות בחברה...

מעמוד 157: כפי שציינו בשלב מוקדם מאוד בטיעוננו, שותף הסוציולוג במצב מוסרי בלתי-נעים זה עם עמיתיו במדעי-הטבע: דבר שהוכח בשנים האחרונות די והותר בניצול המדיני של הפיסיקה הגרעינית. הסיכוי של מדענים הנתונים לפיקוח מדיני והעובדים בלי הרף משני צדיו של "מסך הברזל"איננו מראה מלבב. שעה שהפיזיקאים עסוקים בהכנת הנתונים המאפשרים את השמדת העולם, אפשר להפקיד בידי אנשי מדעי-החברה את המשימה הקטנה יותר של כינון הסכמתו של העולם. בכל זאת, יסכימו כמעט הכל כי אין לסכם שיקולים אלה בנידוי מוסרי של מדע-הפיזיקה. לא אופיו של המדע הוא שיוצר את הבעיה אחא אופיו של המדען. הוא הדין לגבי הסוציולוג ולגבי כל הכוחות שהוא עלול להשתמש בהם. מה גם שהם נראים קלי-ערך לעומת חרושת-הנשק הדימונית של מדעי- הטבע.

מעמוד 170 : ...עצם העובדה ששיטת-מדע (דיסציפלינה) אינטלקטואלית יש בה משום ספקנות אירונית כלפי מפעליה שלה, היא סימן לאופיה ההומניסטי. דבר זה חשוב שבעתים לגבי מדעי-החברה, משום שהם עוסקים בתופעות המגוחכות המהוות את ,הקומדיה האנושית" של החברה. אכן, ניתן לטעון כי איש מדעי-החברה, שאיננו מבחין בממד קומי זה של המציאות החברתית, עלול שלא להבחין בקוי-אופי חיוניים שלה. אדם אינו יכול לתפוס במלואו את העולם המדיני אלא אם כן רואה הוא את אופיה כנשף-תחפושות. אדם אינו יכול להגיע לתפיסה סוציולוגית של מוסדות דתיים אלא אם כן נזכר הוא כיצד לבש מסכות בילדותו והחריד את חבריו עד מוות ...שום איש לא יוכל להבין היבט כלשהו של התחום הארוטי, אם איננו תופס את תכןנתו היסודית כמין אופרה קומית...כשמלמדים הלכות"חיזור, נישואין ומשפחה), בסבר פנים קשוח וקפוא, שאינו הולם תחום אשר כל אחד מהיבטיו משתלשל, אם ניתן לומר כן, מאותו חלק באנטומיה האנושית, שקשה להתיחס אליו ברצינות, ואילו סוציולוג לא יוכל להבין את החוק, אם לא ייזכר בתורת המשפטים של מלכה מסוימת ב"עליזה בארץ הפלאות, למותר לציין, כי הערות אלה אינן מכוונות לבזות את החברה, אלא רק לעלות את הסברה כי מחקר כזה עשוי, כשלעצמו, להפיק תועלת מרובה מאותן תובנות, שאין אדם יכול לזכות בהן אלא דרך-שחוק.

שלמה שפירא: היו זמנים טובים. הזמנים עכשיו אינם טובים, יהיו זמנים טובים

שלמה שפירא

היו זמנים טובים. הזמנים עכשיו אינם טובים, יהיו זמנים טובים


היו זמנים טובים. הזמנים עכשיו אינם טובים, יהיו זמנים טובים:

שנה נתקפת, שנה נלחמת, שנה ממוגנת, שנת גלגול נשמות בגלגול מקורות,

ננסה לדבר עם "ביבי" להתגלגלות מצב החטופים...

חיי סבלנו על שלוש אבנים, הרבה גחלים עוממות ומעט לוחשות

מפרש רש"י - גחלים עמומות - כבויות כדכתיב (יחזקאל הנביא ל"א:ח') ארזים לא עממוה

                - גחלים לוחשות - גחלים בוערות נראות כמתנועעות ולוחשות זו לזו

באהבתנו לארצנו - חולפת שנה ועוד שנה

בקרוב - תחלוף עוד שנה

גם כאשר הפה צוחק, הלב אינו שקט, תקווה מוסתרת בנו מרוב סבל

בכל זאת, יש תקווה - ניערך לחורף טוב 

ביגיע כפיך כי תאכל לחם באושר ובשמחה, אשריך וטוב לך.

יום ראשון, 3 בנובמבר 2024

שלמה שפירא: אני מבין בפרפרים וכאשר קראתי את ספרו של "בני מרגליות" "לאמן את הפרפר" הייתי עם סימן שאלה אם זה השם הנכון לספרו

שלמה שפירא

אני מבין בפרפרים וכאשר קראתי את ספרו של "בני מרגליות" "לאמן את הפרפר" (בהוצאת "כותרות" בלי תאריך הוצאה (בעותק אחד מהספר שאצלי "אסתי" כותבת הקדשה אישית ל- "ריבוש" ומציינת 3.2.09) והייתי עם סימן שאלה אם זה השם הנכון לספרו. כביולוג - בשנה השנייה ללימודי הייתי צריך להראות בבחינה ב- אנטמולוגיה אוסף חרקים ובו גם פרפרים והיו שואלים הבוחנים כשמצביעים על פרפר או חרק - "ספר לנו מה אתה יודע עליו?" אחרי שנים התחלתי לכתוב שירים ויצאו לאור כמה ספרים ולפעמים ה- "פרפר" חוגג בהם. 

בשיר אחד כתבתי: 

שום ופרפר על אדן חלונך

הסגור הפתוח

ביתך? שם, ביתי כאן

שביל צר ועמק

גדר יערה ואבן מפרידים בינינו

אך עינינו נשואות

אל עלוה טמירה...

כל יגיעתי לגלות

איך יראו מכמנים עניינם

ספק פורצים, ספק מוגפים

ממסתורי דבש מבצבצים אל שערים

שלא שערום לבבותינו.   2007, אוק׳ 14

בשיר אחר כתבתי:

...למעשׂה - ארגז כלים באדם, גם לא שונים אנחנו בהרבה זה מזה

מלבד נחת דעתנו למצוא דקה מדוייקת מ-הגנת הטבע של האדם

לברר אם גם לך יש פרפרים בבטן

אם גם לך בא רגע להסיר פרגוד של שקט, לעבור לחדווה

ריקוד שמש הלמות לב ורגליים שמחות  

דעת שׂפתי-אור ברור מלֵלו

קץ לקוצים ולהפסיק להוביר את הניר

לרקֵד לפני כלה

חץ ברור טעם צוף שולמיתי

ריח דבש משכר חזק יותר מכל פרחי השׂדה

וצבעי שקיעה מוסיפים הדרן.     26.10.2008


זכותו של מחבר ספר לתת כל כותרת העולה על רוחו לספרו : מ- "פרפרים בראש", "פרפרים בבטן", "פרפרים בנמל", לשיר את "פרפרים לבנים", לפקוד את "בית הפרפרים" בירושלים, גם להתחיל ב- "פרפרים של התחלה" ו- "לאמן את הפרפר" ביחיד, בזוגות, ממצב רוח מסוים אל wow של פרפר שחוזר לחיים בצורה שהחיים הם פיקניק - "זה להיות במקום שאני בוחר/בוחרת, להרגיש בשל/בשלה ולעזוב אזורי הנוחות ובידיעה לקבל החלטות גם מהבטן ולא רק מהראש, שלראשונה אני מוכנה לתת לאינטואיציה שלי להוביל אותי למקום שאיני יודעת מהו וזה לשחרר, להרפות, לזרום עם מה שיש." היציאה לדרך ומימוש המשאלות וההנאה מפרות המסע.


אם זה "מסע" - מילא-ניחא. אך הסיפור הוא סיפור של איזון בין ההתעננות על מרחבי היש, שכבר בתוך, לבין מה שעדיין חסר ואליו שואפים.

ההרגשה שלי שהספר מציע פרפרים בטיפול בעייה ומציע עוד פרפרים עד לאין סוף - עניין שחיים בגומייה מגשרת בין הווה ועתיד ומה אם הגומייה תיקרע? ויש הטוענים שאין דבר כזה "חום לפרפרים" וקשה לקחת את החיים בביסים גדולים, אם כל חייך אתה חי בביסים קטנים.

שאיפות! שאיפות! שאיפות! ואנחנו בקושי יוצאים לפיקניק בחיק הטבע כדי לראות ולהתרשם מפרפר עף להנאתו ואם הוא פרפר-יום תהיה לו שאלה איפה ישכב בלילה.