שלמה שפירא
"ספר נתיבות שלום לר' עזרא הבבלי" ל- שאול רגב, בהוצאת מרכז מורשת יהדות בבל, 2010. הספר נדפס לראשונה בקושטא שנת תק"ב, וזה עתה יצא לאור מחדש בתוספת מרובה מכתב-יד, עם מבוא, הערות ומפתחות.
בספר הקדשה:
לילדי,
אריאל, חביבה, תהלה, אביגיל
יהי נועם ה' עליהם
דרוּש / דרשות / הדרשות של ר' עזרא הבבלי
הדורש הוא תלמיד חכם המעמיד את המוסר בראש מעייניו ורואה חובה לעצמו להוכיח את בני דורו. כזה היה ר' עזרא הבבלי, דרשן שכתב ספר דרשות, והדרשות שלו "נתיבות שלום" הוא אחד מספרי הדרשות הקדומים ביותר הידועים לנו מבבל בתקופה שלאחר גירוש ספרד.
מעטים מאוד החיבורים של חכמי בבל הנמצאים בידינו והגורמים לכך: תוקף הגלות ומזמו לזמן היה שוררים מחלות ושטפונות, דבר ומגפה בערים, והתושבים היו עוזבים בתים מלאים כל טוב ובורחים מחמת המשחית שאינו מבחין בין טוב לרע, להמלט על נפשם, ואשר הביא חורבן גם בכתבי-יד עתיקים. מה גם שכתבים הלכו לאיבוד או נשדדו בלי להשאיר זכר. וכך ספרו זה של עזרא הבבלי ועוד ספר אחר שלו, חשובים מאד.
מן המבוא:
...בפתיחת הדרשה לפרשת דברים לאחר ציטוט המאמר המדרשי חרז ר' עזרא כדרכו מספר חרוזים מהם אנו נרמזים על מצבו הנוכחי לעומת מצבו בעבר, ותקוותו שלעתיד מצבו ומעמדו יחזור למה שהיה. חרוזים אלה אנו יכולים ללמוד כי ככל הנראה החזיק ר' עזרא משרת רבנות בבגדאד או במקום אחר וכי נהג לדרוש בבית הכנסת ולהוכיח את השומעים בדברי מוסר. כפי הנראה, שני ספריו,תוכחות מוסר" ו"נתיבות שלום" הם פירות פעילותו כדרשן...בדרשותיו גם רומז שהוא מתפלל להקב"ה שיציל אותו מכל מיני רמאים ערמומים הלוחצים ואונסים אותו, כנראה כוונתו ללחץ כספי כל שהוא...
אין אנו יודעים מאומה על משפחתו ויתכן שלא נשא אשה ולא הייתה לו משפחה...הוא מזכיר את אי יכולתו להתחתן מפאת הבושה "ולא יכולתי להתחתן בושתים". גם ריעיו ומיודעיו היו נגדו ולקחו את כספו, ונראה שהתכוון בכך שגם מהם לווה כספים ולמרות היותם מיודעיו לא היו מוכנים לוותר לו על החוב או לדחותו ולקחו ממנו את כסף ההלוואה בתוספת הריבית, כסף המשני...כתוצאה ממצבו נאלץ לברוח מעיר בגדאד, ולהתחבא בכפרים ובעיירות בסביבה...עד היכן הרחיק בבריחתו אין אנו יודעים, ואולי הרחיק עד ערי פרס בנסיונו להתרחק מנושיו...
מעמוד 71:
...ראוי להבין, מה שייעד הכתוב 'ויהי אחד הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם', ולא הודיע לנו מה היו הדברים האלה. ולמה בשאר הנסיונות לא נזכר שם נסיון כי אם בעקידת בנו אמר והאלקים נסה את אברהם. קח את בנך, ואין נא אלא לשון בקשה, ולמה יבקש ממנו לשון תחנה ובקשה. על אחד ההרים אשר אומר אליך, ולמה לא גילה את שם ההר. וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו, וכי לא היו לו משרתים שיחבשו לו החמור ולמה לא רכב על סוס או על גמל. ויבקע עצי עולה, וכי יש עצים בדרך אשר הוא הולך. ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה, ולמה לא הגיד לנעריו שם המקום אשר הוא הולך ולמה הניח החמור עם נעריו והניח העצים על יצחק בנו. ויקח האש והמאכלת בידו, ולמה לא קשר המאכלת על חמורו אלא הניח האש טהמאכלת בידו. ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי, והרי בהדיה הוה קא משתעי ולמה כפל דבורו שני פעמים אביו אבי. ולה לא שאל מאביו בצאתו את העיר אלא עד יום השלישי, ואברהם למה לא גילה לו כי נבחר להיות קרבן לעולה. ומה צורך לכל האמירות שאמר המלאך ויאמר אברהם ויאמר אל תשלח ידך אל הנער. כיון שאמר לו אל תשלח ידך אל הנער ולמה חזר ואמר לו ואל תעש לו מאומה. ומה ידיעה זו שאמר המלאך עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה. ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה, והאי יראה לשון עתיד וכן יראה ה' רואה איבעי ליה למימר. [יש מרבותינו אומרים אחר דבריו של שטן ויש אומרים אחר דבריו של ישמעאל כמבואר בדברי רש"י]
האמנם להודיעך, רז"ל דרשו ויהי אחר הדברים האלה, אחר דבורו של שטן ואחר דברי ישמעאל וכו'. והנראה להשיב מה שאמר לו אחר מעשה העקידה יען כי עשית את הדבר הזה ולא חשכת [את בנך את יחדך ממני, ולכאורה] נראה שהם שני דברים [יען כי עשית את] הדבר הזה, וגם לא חשכת את בנך. לפי שאאע"ה היה מחשב בלבו לומר רבש"ע אתה אומר אלי קח נא את בנך והעלהו לעולה, [וחוק הקרבנות נתיחסו לכהנים ואני איני כהן] אני אמסור בני ביד שם בן נח שהוא כהן לאל עליון והוא יקרבהו, שהקרבת הקרבנות נתייחסו לכהנים.
והקב"ה כל לבבות דורש, שאלו הדברים היה אברהם רוצה לאמרם לפניו יתברך קודם שיקריב את בנו, והקב"ה לא גילה לו מה שהיה רוצה לומר לפניו יתברך. אלא אחר מעשה העקדה אמר לו הקב"ה, יען כי עשית את הדבר הזה בידך. וזהו אחר הדברים האלה מה שהיה רוצה לדבר הפציר בו ואמר לו קח נא בלשון בקשה, בקש ממנו שיקח את בנו בידו ויעלהו לעולה. וכדי שלא יגיד את דבריו אפי' לשם בן נח שהוא כהן לאל עליון, בירר לו טעם הדבר ואמר לו יען כי עשית את הדבר הזה. ולא עוד אלא וגם לא חשכת את בנך יחידך, גם כי כנגד אלו הדברים אברכך בברכות כפולות, כי ברך אברכך והרבה ארבה. [אמר לו הקב"ה יען אשר עשית את הדבר הזה מה שהיית רוצה לומר לפני ואתה עשית את הדבר הזה בידך. ולא עוד שעשית את הדבר הזה בידך אלא וגם ולא חשבת את בנך את יחידך ממני. ולכן בשכר זאת אברכך בברכות כפולות כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך. וזהו המכוון לאחר הדברים האלה]...
17.11.2013
17.11.2013
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!