"צלם בהיכל האקדמיה הישראלית" / "זיכרון הפוגרום-הפרהוד ביהודי בגדד 1941: מאבק על האמת ההיסטורית ועל הזהות היהודית" ל- סלים פתאל

שלמה שפירא

"צלם בהיכל האקדמיה הישראלית" / "זיכרון הפוגרום -פרהוד ביהודי בגדד 1941: מאבק על האמת ההיסטורית ועל הזהות היהודית" ל- סלים פתאל, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 2010. (זהו ספר מס' 35 מפרסומי אגודת האקדמאים יוצאי עיראק בישראל).

מ-גב הספר:

חיפוש האמת היה תמיד הדגל של אנשי אקדמיה בכל העולם. על כך הייתה גאוותם ויוקרתם ובפועל הם נהגו ובצדק מהערצה מקיר אל קיר. אלא שבאחרונה...כמה מדענים המכונים "היסטוריונים חדשים" או "פוסט ציונים" השילו מעליהם את אדרת המדע ועטו עליהם גלימות פוליטיות במגמה לשכתב היסטוריה או להנדס את הזיכרון הקולקטיבי...הספר הזה מטפל באי אלה המצאות פוליטיות שאקדמאים יצרו בהבל פיהם וגרמו נזק תדמיתי לאקדמיה באשר היא.

תוכן העניינים:

פוגרום בגדד 1941 ורקעו ההיסטורי.

הפוגרום במשנתו של פרופ' ששון סומך.

מאפייני שנות ה-40 בעיראק ובעולם הערבי. 

טרנספר או גירוש: חוק שלילת האזרחות. חוק הקפאת נכסים.

זהות יהודית בעיני ישראל ויריביה.

מיהו יהודי? מיהו ערבי? מיהו יהודי-ערבי?

מסמכים.

נספחים: דו"ח ועדת החקירה על הפרהוד. ציטוטים ממאמרו של הסופר המצרי ד"ר א-ריפאעי

           על "בגדד אתמול". נאומו של חיים הרצוג באו"ם נגד ההחלטה המשווה את הציונות לגזענות.

ביבליוגרפיה.

מפתח.

מ- עמוד 75:

לסיכום משנתו של סומך אפשר לומר כי יש לו תת-רגישות לסבלם של בני קהילתו היהודית ורגישות יתירה לסבלם של הערבים. הוא מבליט את מה שמיטיב, עם הדימוי הערבי, גם אם הוא צנוע ומזערי ומעמעם או מעלים את מה שמזיק ומשחיר אותו:

1. אגדת 200 המוסלמים שנהרגו כביכול למען הצלת יהודים הוא הפך לנושא המרכזי של הטבח ואילו את הטבח עצמו, הוא הפך לנושא משני...הטבח הוא הסיפור האמתי ודווקא אותו, מתאמץ פרופ' סומך לגמד ולטשטש בסיפורי הצלה ובסיפורי שכחה מוגזמים ובדויים...

לאותם מלומדים יהודים המזוהים ומזדהים עם הצד הערבי ובהם ששון סומך אני מבקש להפנות שאלת תם: האם גם לעת פוגרום ביהודים, אתה/אתם לא בצד היהודי הנפגע? וגם בימי סדום ועמורה אתה/אתם מגמדים ומעמעמים את השבר האמתי ביהודי הנבגד ומעלימים עין מן השורשים המורעלים שהצמיחו אותו?

30.12.2013

תגובות:

*

לשלמה, שלום ! יישר כוח על פרסום הדברים המתייחסים לספרו של אחי סלים פתאל.
 יש להוקיע בכל התוקף דברים שקריים המתפרסמים ע"י אנשי אקדמיה, כגון אלו שפורסמו ע"י פרופ' ששון סומך, כפי שאחי סלים הביא בספרו "צלם בהיכל האקדמיה". מה גם כאשר הפרסום שנעשה (ע"י פרופ' ששון סומך) נעשה מתוך מגמה פוליטית צרה, מכוערת,זולה ומעוררת בחילה.
                                                                 בברכה, יחזקאל פטל (אחיו של סלים פתאל).

**

שלום פרופ' מורה,

אם תהיה מעוניין שתגובתך או חלק ממנה תפורסם בבלוג שלי?

תודיעני,

בברכה,

שלמה שפירא

***

לשלמה שלום,

אתייעץ קודם עם חברים.ואגיב

בתודה

שמואל מורה

****

לשלמה היקר שלום רב,

תודה ששלחת אלי את המייל החשוב לגבי ספרו של מר סלים פתאל שדודו הי"ד נרצח ביום הראשון של הפרהוד יחד עם שותפו מר נחום קזז ז"ל אביו של ידידי ד"ר נסים קזז. מה שמקומם אותי לגבי טענתו שאין לה שחר של סומך לגבי רצח 200 מוסלמים בעת הגנתם על היהודים, הוא שאינו נותן אסמכתאות לדבריו, אלא שולף מהקובע שלו אמרות סרק כדי לרצות את שומעיו. הפעם הוא לא ידע שהוא מוקלט. גם לגבי, כשאמרתי לו שאני רואה של הסופר נגיב מחפויט' דמויו מוכנת עם תכונות מסוימות והוא משתמש בהם בקומבינציות שונות ברומנים השונים שלו, אמר לי איך הגעת למסקנה זו?, אני שלישים שנה עובד על מחפוט'  ולא שמתי לב. אחרי שבוע נוכחתי להרצאה שלו בה יחס את התגלית שלי לעצמו . הרמתי לו טלפון ואמרתי לו מדוע יחסת את התגלית שלי לעצך? הוא ענה בלי להניד עפעף, אתה רצה לומר לי שאחרי 30 שנה לא אוכל להגיע לאותה מסקנה? עניתי לו, מה שהודית בשעת ההפתעה  היה שונה. המקבל באקדמיה היא לומר את הדבר בשם אומרו.  הפילוסוף הגרמני ניטשה אמר: יש שני סוגים של כותבים, סוג גאוני שלו מתאמץ להגיע למסקנות חדשות ולא מתרברב  בגילויו, וסוג שני שכל מעייניו הוא להתפרסם, וכותב בלי לבסס את דעותיו. בערבית הפתגם הוא: رحم الله امروءا عرف قدر نفسه،

את האמת צריך לומר תמיד והדבר ישמור את כבוד אומרו  והמצטט.

בברכה נאמנה,

שמואל