שלמה שפירא
העיראקים
העיראקים - עיראקי בעיראקי - העיראקי סנובי או כושי שעשה את שלו והכושי יכול ללכת
או קוף שרקד את שלו והקוף שימשיך לטפס על העצים.
החצוי - תמיד יהיה חצוי, גם אם יגיע לגבהות
הדפוק - תמיד יהיה דפוק , גם אם יכוון שעון שוויצרי לייצובו
העיראקי - תמיד יהיה מיוחס, גם אם אבד את ייחוסו
ואם הוא אבן בקיר שיישאר אבן
אצל עיראקים אין השריית ביניים - מרגליות או אבנים
חבל שהכותב כותב נאה והשר שר נאה, השכר כושיים
תמיד ימצאו בכיסך האחד מרגליות ובכיסך השני אבנים ויעמידו אותך בפינת הגלות.
ואתה!
יין משובח לענג אחרים מיין, ללמדם מהו יין
אך אל תטרח
הסיפור יישאר סיפור, השיר יישאר שיר, היין יישאר יין
מי מה מו מימהמו ואימתי אתה...
זאת תדעו כולכם אם תרצו לקרוא לעומק כמו שצריך את הנכתב ואת השר.
4.07.2020
מקרה שהזדמן לי אצל עיראקים:
השבמחקבשנות השמונים ואני בשנות הארבעים לחיי התחלתי לכתוב שירים ושמי הגיע לרשימת העיראקים הנחלבים.
בו-פורת עשה אירוע תרבותי במרכז יהודי בבל באור יהודה. קבלתי הזמנה זוגית וזו הפעם הראשונה שהחלטנו אני ואשתי ללכת לאירוע מסוג זה.
באים ומראים את ההזמנה להיכנס לאולם ומונעים מאיתנו להיכנס. ואני מתווכח בכניסה והנה באה ד"ר תקווה דרוויש שחנכה כבר את הדוקטורט בהשוואת העיראקים מול הרומנים בתחומי חייהם בארץ. מצטרפת אל טענתי - שקיבלה גם היא הזמנה לבוא לאירוע. הסדרנים בפתח לא היו מוכנים לקרוא לאחראי לשטח בפניו את אי ההבנה.
בכל זאת, הוויכוח הגיע למישהו אחראי שהיה בפנים האולם, בא והסביר לנו שאין מקומות לנו באולם ועלינו להסתפק לשבת על ספסל בחוץ ונראה על מסך לבן את האירוע. כמובן שאני ורעייתו ותקווה עם האימא הזקנה עזבנו את המקום כעוסים ומאוכזבים.
זהו יחס העיראקים למושכים בעט ולחוקרי התרבות.
התביישתי במוצאי!
שלמה שפירא
יוסי אלפי העיראקי המכובד חובק ידע וקשרים היה צריך לדבר על ספר "הבוסתן" בפני קהל שרובו עיראקי בתאטרון גבעתיים. הוא התחיל לדבר על הספר ואני שואל אותו שאלה בפני עם ועדה "האם בכלל קראת בספר?" הוא עונה לא.
השבמחקלמה לטרוח ולגעת באבן בקיר?
בושה מחפירה למי שמייחס לו כתר כבוד ומלכות!
שלמה שפירא
ואני בבית הסופר.
השבמחקויכוח צורם באולם.
יושב אלי עמיר בשורה לפני חמש כיסאות מאחוריו
כותב פתק והנה מצא שליח - אותי - להעביר את פתקו ליושב הראש בבמה
הסתכלתי עליו ועיני הזועמות החזירו לו תשובה.
הצנוע מקיר הספרות!
שלמה שפירא
פרופ' מורה זיכרונו לברכה, בעת הכנת הספר שלי "לחמו של ציפור" בתרגומו של סמיר נקאש, בהיותנו יושבים בביתו כמה ימים והוא עבר על המלים וניקד איפה שצריך לנקד, היינו גם משוחחים על העיראקים היוצרים והבולטים בארץ. הוא שמע את דעותיי דרך תגובותיי ואמר לי:
השבמחק"ינכאף מן ענדק" כלומר "צריך לפחד ממך" ועניתי לו "למה, כי אני אומר אמת ומה שבאמת ללא טיוח?!".
שלמה שפירא
לבסוף תמיד היה מסכים עם דעותיי.
פרופ' ששון סומך הציע לי להצטרך לקבוצת סטודנטים שלמדו במחלקה לערבית להצטרף לקבוצה והסכמתי.
השבמחקהטיול היה מאלף, נפגשנו עם יוצרים מצריים, ביקרנו בעשרות מסגדים, טיילנו לאורכה ולרוחבה של קהיר.
אני וסטודנט ערבי טיילנו בשכונות הכי עניות בקהיר.
צלמתי, למשל, מצרי קטוע ידיים שהתפרנס מגיהוץ בשוק ועשה זאת בעזרת רגלו.
עם המצלמה שלי הנצחתי כמה תמונות במפגשים אלה.
חזרנו לארץ, פיתחתי את התמונות ומסרתי לפרופ' סומך בידידות. ראיינו את פרופ' סומך על הביקור והראיון היה בעמוד השער ביום שישי סידיעות אחרונות ותמונה שצלמתי שבו הוא פוגש סטודנטיות מצריות מופיעה בעמוד הראשון. סומך מסר את התמונה בלי לצוין שאני שלמה שפירא צלמתי זאת.
מילא - אולי זה היה בהיסח דעת. השלמתי.
נוזהת קצב שהייתה חברת כנסת ופעילה בכירה בהסתדרות ומקימת "אחי", צלצלה אלי לבית ואמרה:
השבמחק"פעמיים ניסיתי שאתה תקבל פרס אחי המיוחד כי מגיע לך, אבל הוועדה לבחירת המועמד מתנגדת נחרצות לתת לך ואני יודעת שזה לא מגיע לך - מצטערת מצטערת".
אני יודע היטב מי ומה הסיבות לכך.
חשבונאות ואי קבלת אדם שמדבר מה שעל מצפונו, שלא הולך בתלם העדר!
שלמה שפירא
בסוף שנות התשעים הייתי באירוע ספרותי ובהפסקה אני יורד במדרגות והסופר-העיתונאי חנוך ברטוב עומד ומדבר במורד המדרגות עם אלי עמיר. אני מרגיש יד שאוחזת את זרועי שמפנה אותי אל אלי עמיר וחנוך ברטוב אומר לעמיר "זה שלמה שפירא, יוצר חשוב וטוב אבל עצלן מאד, הוא צריך לכתוב יותר."
השבמחקסמיר נקאש זיכרונו לברכה, יוצר ומתרגם מהודר בהא הידיעה, שהרבה מן העיראקים התהדרו בו ואפילו לא קראו מלה מיצירתו. היה צריך לדבר עמי הרבה פעמים ואני אמרתי לו שיכול לצלצל בכל שעת לילה לדבר עמי. חבקנו דעות ויצירות והוא ידע מי מדבר מאחורי גבו ומנופף בו. אך הוא היה כל-כך מנומס שלא ישמיע לכל אחד מה יש בלבו על העיראקים והאמינו לי שאמירותיו והערותיו קשות ורבות כרימון.
השבמחקיוצר בחסד עליון עם סופר אנטנות שקלטו כל רחש שמסביבו. האיש הלך לעולמו ומי מזכיר אותו?!
השיעים בכרבלה שבעיראק מוכנים לקבל את גופתו לעשותו יד למצבה חיה לתרבותם.
בביטאון - "נהרדעא" (ביטאון מורשת יהדות בבל)
השבמחקבחוברת 29 חשון תשס"ח , אוקטובר 2007
ב- עמ' 69 כותב עובד שאול:
"כידוע, כתבי עת מעניינים במיוחד קהלים מסוימים וקוראים ספיציפיים וגם הללו, רובם ככולם, מדפדפים בהם, מעלעלים בהם, מרחפים, ואך לקריאה של ממש לא מגיעים, להוציא אספנים ומוסדות מחקר – כמוהם כאחיהם העיתונים היומיים והמגזינים –סופם גריסה ומִחְזור. בא "נהרדעא" ויצר מציאות אחרת: הוא מעניין. הוא נקרא והוא נקרא בשקיקה, מרתק, מרחיב אופקים, מאלף, משרה אווירה, יוצר הולך רוח.
מעבירים אותו מיד אל יד – ו"חיי המדף" שלו ארוכים. נהרדעא אינו עוד כתב עת..."
והכותב ממשיך ומציין מהו כתב העת עכשיו?
תשובתו מתקבלת לאחר ההאדרה הבאה:
"... סופרים אשר שמם הולך לפניהם בארץ ובעולם. אנשי אקדמיה עתירי הישגים
ועטורי אותות הוקרה. אנשי רוח ואנשי מעשה ,..שזכו להכרה. הם "אין"!: נחשבים, מוערכים. משחרים לפתחם, חיים מפיהם וברוך משנה העתים. "ובגלל כך "נהרדעא הפך לכתב-עת ייחודי".
שלמה שפירא עונה: (התגובה התפרסמה ב- "נהרדעא" 30 בעמוד 58 ביוני 2009)
אשרי המאמין !
כתב העת הזה הוא לא כזה. הוא נשאר כפי שהיה כל השנים וכל עוד שהמורשת נכתבת באידאליזציה "סטארית" (STAR) היא לא תהיה שְׁלֵמה ונאמנה למקורות ואם אלה הנדבכים המורשתיים שלנו שמונחלים לדורות הבאים - משהו שמאדיר "מנהיגים",מבליט "מצליחנים", מפנה מקום-כבוד ל"אינים וסטארים" אך שוכח "עדכונים" מכל השכבות והשטחים ומכל הקולות העממיים הרבים הכמעט אינסופיים שלא מובאים במילות דפיו והם חסרים ויש ים אדיר לשמוע ולתעד אותו.
מחמאות, תארים ועטיפה יפה ועיצוב גרפי מעולה לא יעשו את הביטאון כפי שהכותב מציין.
5.03.2008
קראתי לעומק את שירך האחרון . תיאור קשה וגם את את כל תגובותיך. אוסף של חוויות קשות לאורך השנים שנתקלת דוקא מיוצאי עיראק. אתה פשוט אדם מוכשר, אינדיבידואליסט, לא מחובר לקליקות ולא מתעסק בפוליטיקה. הכח נתון בידך.
השבמחקתמשיך ליצור מידי יום ביומו. המוזה שורה עליך . ותשמור על בריאותך.
בידידות רבה
רנה דרור ציירת
chezy Chencinski
השבמחק12:33 (לפני 4 שעות)
כל הכבוד מכל הלב
סיבה טובה. יש עוד. והעדויות מצטברות ומלמדות...
השבמחקיונתן גורל
הסיפורים שלך באמת מעוררים מחשבה...אני תוהה ממה נובעת האפליה הזו? אינך שונה בכתיבתך משאר הסופרים והמשוררים...
השבמחקרחל הדר