שלמה שפירא
מחמוד דרוויש
בתחילת שנות השמונים יצא לי להיתקל בכתבה
בירחון הספרותי "אל-ג'דיד" מס'1 –ינואר 1962 שיצא לאור בישראל משנת 1953
על ידי "דאר אל-אתתחאד אלתעווניה ללטאבאעה ואלנשר" ,
שם מצאתי את מחמוד דרוויש
עוד לפני פעילותו הספרותית והעיתונאית הפורצת שהחלה בעיקר
מתחילת שנות השבעים במאה שעברה.
כותרת אותה כתבה שציינתי: "אֶבל על הַכַּר"
והופיעה במדור "תמונות וסיפורים מארצנו" –ארבעה עמודים ורבע
שאמרו הרבה על האיש והמשורר הפלסטיני הלאומי לעתיד, יליד 1941 שמת צעיר יחסית, לאחר ניתוח בלבו בבית חולים במדינת טקסס שבארצות הברית .
אני חייב לומר שתמיד התפעלתי מכתיבתו הספרותית החודרת והמעמיקה מעמדה פלסטינית שאני לא שלם אתה,
מה עוד שהוא בעצם זה שחיבר את מגילת העצמאות הפלסטינית.
צריך לזכור שהמוטיב הבולט בשירתו הוא הכיסופים לביתו האבוד במדינת ישראל ומאבקו העיקש לעצמאות פלסטינית.
כמשורר אל משורר וכאדם אל אדם אני מעריך אותו.
10.08.2008
שלמה ידידי,
השבמחקשכחת להזכיר דבר אחד והוא שדרוויש ושכח שלמעלה מ-20 אלף ישראלים נהרגו במלחמה שעמו פתח בה! על מה הוא בוכה? עלינו (הקרבן) או על בני עמו (שעטו עלינו בקריאות "איטבח אל יהוד")? האם הוא מבקש סליחה מהאמהות השכולות שלנו?
שיהיה לך ערב טוב
יואב
יואב וייזל שלח לי מייל ב- 14.12.2008
מחמוד דרוויש ומשנתו - שני גלגלי שינים סובבים יחדיו. זאת המציאות אחרי הקמת מדינת ישראל.
מחקשלמה שפירא, 15.12.2008
שלמה שפירא
השבמחקמחמוד דרוויש ומשנתו - שני גלגלי שינים סובבים יחדיו
מחמוד דרוויש ביקש פעם מהישראלים והכוונה ליהודים בישראל : "הייתי רוצה
שיקראו אותי על מנת ליהנות מהשירה שלי ולא כנציג של אויב ..." . אין עוררין
ששירתו של דרוויש היא שירה של משורר דגול . פרופ' סומך אמר עליו :
" דרוויש היה ללא ספק אחד המשוררים הגדולים של הספרות הערבית בימינו ,
אם לא הגדול שבהם, והדובר הכי צלול והבולט של העם הפלסטיני בדור האחרון ..." .
אך מה שאנחנו היהודים- אנשי הרוח והיוצרים רואים בדרוויש זה לא מה שהפלסטינים
וערביי ישראל רואים בדרוויש.
ח"כ ברכה אמר עליו : " את כל מה שרצינו לומר הוא מילל בפשטות וביופי . בלעדיו
אנחנו לא אנחנו אלא רק צל " .
שני גלגלי שיניים פועלים בשירתו של דרוויש : האחד השירה ויצירתו הספרותית המעולה והשני המסר הקונקרטי הלאומי הפלסטיני החד הנוקב עם האקטביזם הפוליטי וההתרסה הבלתי מתפשרת של דרויש שהוא דוברו של עם ולא סתם דובר אלא המשורר הלאומי הפלסטיני בהא הידיעה .
כשבא דרויש ומבקש "הייתי רוצה שיקראו אותי ... " , הוא לא התכוון שהיהודים
ואנשי הרוח והיוצרים והחוקרים ינטרלו גלגל אחד מהשנים ויאמצו את האחר להנאתם
הספרותית ,אלא בפרוש מבקש לאמץ את שני גלגלי השיניים יחדיו .
מול עיני דרוויש נמצאים רק פלסטין ? "פלסטין שהיא מטפורה של גן העדן האבוד ,
ייסורי גירוש ,הנישול והגלות " . דרוויש הוא בעיקרו משורר ההרס והחורבן של הפלסטינים ששר בשמם ולמענם .
ומה קורה , למעשה , אפילו היום :
השבוע התקבלו אצלי :
אחד - הזמנה לערב עיון בה -22 בדצמבר לרגל צאת ספרו של דרוויש
"כפרחי-השקד או רחוק יותר" שתורגם לעברית על ידי עפרה בנג'ו ושמואל ריגולנט
שנים- חוברת "אל-שרק" שאותה כבר ציינתי בבלוג כך:
אל-שרק ? בטאון תרבותי ספרותי בש?פה הערבית
גליון3 - כרך38 ? 2008
עורך אחראי- ד"ר מחמוד עבאסי
עורכים ? רושדי אלמאדי , ג'ורג' פרח
בתמיכת המחלקה לתרבות ערבית ? משרד המדע , התרבות והספורט
קבלתי לידי הבוקר את חוברת "אל-שרק" החדשה שזה עתה יצאה לאור וכל
עמודיה - 112 עמ' - מוקדשים ל " מחמוד דרויש " (13.3.1941-9.8.2008)
המכונה בחוברת " המשורר המנוח של פלסטין" ו- " אביר השיר ונסיכו " .
בחוברת ביוגרפיה ארוכה שלו עם הרבה תמונות ומבחר משיריו וגם כתבות
עליו ועל יצירתו וגם מודעות השתתפות בצער על מותו .
בין הכותבים :
מחמוד עבאסי
עפיף שליוט
נעים עריידי
חסין חמזה
סאלם ג'ובראן
נבי אלקאסם
מוצטפא כבהא
פארוק מואסי
מוחמד ברכה
ראמז ג'יראיסי
מוחמד עלי טה
סוהיל כיואן
חביב בולוס
זאיד שליוט
נזיה חסון
ואחרים ...
כמו כן הובאו דברים וקטעי דברים שנאמרו עליו בארץ ובארצות ערב .
שלמה שפירא 2.12.2008