שלמה שפירא: הפילוסופיה העברית העתיקה" - ישראל אפרת, תשכ"ה / בין ישראל ליוון / הפילוסופיה היהודית

"הפילוסופיה העברית העתיקה" - ישראל אפרת, תשכ"ה / בין ישראל ליוון / הפילוסופיה היהודית

שער ראשון - במאבק עם טראנסצנדנצה:

               פתח דבר, הפילוסופיה הנבואית, אחרוני הנביאים בספרי הכתובים, המחשבה הגנוזה,

               פילוסופיהאיסית, הפילוסופיה התנאית, השקפת עולמם של האמוראים,

               עם החתימה-היהדות איננה דת של מנוחה והיא איננה מושיטה זרועות והגישה דרישות מוסריות,

               ארבע הערות נוספות: עולם מרחיב והולך/מונחים אכסטולוגיים/הפילוסוף היווני אנאכסימנס

               ור' יהושע בן חנניה/שפינוזה ור' יהודה הלוי 

שער שני - הפילוסופיה של האתיקה המקראית:

             פתח דבר, מקור וסמכות, תחנות בדרך, לדיוקנו של האני, בין ישראל ליוון, אתיקה ודת

שער שלישי - ממשה ועד משה-המשך או סטיה?

                עם החתימה, מפתחות

מ-פתח דבר לשער הראשון:

זה שנים מתרקמת בתוכי מחשבה, אותה אני מבקש לגולל אותה בעבודה זו, אשר פירקה הראשון נתפרסם ברבעון האנגלי JQR כבר בשנת 1951.

עיקר הרעיון יש בו שני סעיפים.

האחד- הפילוסופיה היהודית התחילה לא עם ר' סעדיה גאון כי עם ספר בראשית. כבר בשלש המלים הראשונות של התורה יש פילוסופיה שלמה. יש אלוהים ויש עולם, ואלהים לא עולם, ועולם לא אלהים, ויש הצצה לתוך המסתורין של בראשית, לתוך זמן בהנתקו מאפס - פילוסופיה של מסקנות וגיבושים, אם כי חומר השיקול והדיון טמיר ונעלם מתחת לשטח ההבעה...

והשני - יש פירכוס בין שתי נטיות מנוגדות. המחשבה היהודית הופיעה במחאה נגד הגשמיות והחד-עולמיות של העמים העכומיים, והכריזה על הלמעלה מזה. זה היה צעד הקדושה, ובו בזמן התחילה מחפשת סולמות, והם כבוד...

מ-פתח דבר לשער השני:

לא האתיקה עצמה היא הנידונה כאן אלא הפילוסופיה של האתיקה. לא גופי ההלכות שכל הרוצה יפתח ספר וילמד אלא המערכת הטמירה של השקפות ונטיות והחוטים המקשרים...

אתיקה זו מה טבעה? איך התחילה, מה סמכותה, ולאן היא שואפת?

היא קשורה כולה עם המטפיסיקה המקראית שהצענו בחלק הראשון של ספרנו זה. שם ראינו את השלילה. העם הוםיע מתוך מחאה קדושתית נגד הפגניזם,...אלוהים הוא מוסריות אינסופית כי תארים אחרים או מדות אחרות אין. הוא ערך טהור, שכחו האינסופי גנוז בטהרו הלוהט...

ומוסריות אינסופית זו מתעטפת באדם. שם היא נאבקת ודוחפת, כך שהאני המוסרי - ואין אני אלא זה המוסרי...

מ- פרק רביעי - בין ישראל ליוון:

על מציאותם של היוונים ידעו היהודים מאות שנים רבות לפני שעבר אלכסנדר מוקדון דרך ארץ ישראל ונפגש שם לפי האגדה עם שמעון הצדיק ויקירי ירושלים...משתטח רקע ישובים יווניים באסיה הקטנה ושל קווי השפעה תרבותיים בפיתוח הכתב והלשון והמיתוס בין עמים שמיים ובין העם היוני משתטח באזכרות שונות בתנ"ך. כך הוליכו גלי הים התיכון מטענים רוחניים מחוף אל חוף ומיזגו את האקלימים מסביב לאגן...וודאי רחוקים היו זה מזה , העברים וטהיוונים, בתרבותם הכללית ובארחות ביטוים, אבל גם קרובים. ואולי רחוקים הואיל וקרובים. כי המרחקים מזדקרים ומתגבשים בכל חדותם דווקא בין הקרובים. מרחקים אלה, שכבר רמזנו עליהם בפרקים קודמים, הם בעיקר ארבעה: סבתיות טבעית ביוון לעומת סבתיות מוסרית במקרא, אינטלקטואליזם דטרמיניסטי לעומת מאבק מוסרי, חיפש אחרי הרמוניה לעומת תחושה אינסוף, מיון וסיווג לעומת הדבקות ביחיד...

כך נבדלו שני העמים זה מזה במתן צורה לחומר ההיולי הנתון. היוונים יצרו עולם הגיוני-מלאכותי, שהכל בו מחובר ומשורשר, ממויין ומסוייג, ואת הפרטיות העקשנית שלא ניתנה להתחבר השמיטו מעולמם. והעברים נתנו דעתם דווקא לכל חי ומיחד והתאמצו לקשרם בחוטי צדק ורחמים ואהבה...

יוצא שהיוונים היו שבויי מקום. וממקום -לגשמיות ששלטה במחשבתם, שליטה בלי מצרים...ואילו המקרא הניח כבר בראשית דבריו את המלה 'בראשית', זאת אומרת זמן ללא גשמיות, ואם תמצא לומר זמן ללא זמן, בלימה- אחד המושגים הכי פוריים במחשבה במקביל למושג האפס במאתימטיקה. היהודים תמיד קסם להם הזמן...ועל כן נקרא הזמן במקרא 'עולם', דהיינו נעלם, מן העולם ועד העולם, ממיסטריה למיסטריה. כך שהיהדות קרובה יותר להרקליטוס, למשהו הולך ומתהווה, והיוונות לפרמנידס, לסטאטיקה. וכל סטאטיקה היא מוגמרות, סופיות, אליות. האתיקה היוונית חצובה מאסתיטיקהשֵישית, ואילו היהדות כולה מוסיקה, כולה זמן ההולך דרוך לקראת פגישה משיחית עם הנצח.

כך מתפרדים המקרא והיוונות. ואין להשלים ולפשר ביניהם כמו שניסו לעשות בימי הבינים. יש לתת להם למלא תפקידי ניגודיהם על כל חדותם ובליטתם, וכך לחולל מתח רעיוני-נפשי שיחזק קידומה הרוחני של האנושות. הסתירה ולא ההתאמה היא יסוד ההפראה.

21.04.2014