שלמה שפירא
על לוח השנה העברי בבגדד
שלחו לי וואטסאם על יוסף / ליאוניד - "הוא לא פרופסור הוא שומר בבית ספר. איני מאמין שיש עוד אחד כמוהו בעולם שיודע לעקוב מקרוב על חגים וזמנים... ידידי שר החינוך...מלטביה-ליטא הוא,..כמה זמן לקח לך ללמוד את הלוח העברי?..."
הוא נשאל וענה ונאמר עליו "מדהים...!!!"
בעיראק בבבל בראשית המאה שעברה, כל יהודי חישב כמוהו את הימים ואת החגים.
אמי רימה, זיכרונה לברכה, ידעה כל מה ש- ליאוניד יודע ויותר ממנו. היא ידעה ימי הולדת של בני החמולה המורחבת לפי החגים. בבואנו ארצה והסוכנות לא רשמה את תאריכי הלידה, לפעמים רק את השנה ובאו מן המשפחה שתגיד להם מתי נולדה. "אתה נולדת חמישה ימים לפני חג הפסח", למשל. וכאן בישראל יש לוח שנה עברי מול לוח שנה לועזי והשואל ידע בדיוק מתי נולד. כך עזרה אמי לדייק ימי הולדת לדודים וקרובים.
צריך לזכור שיהודי בבל חיו לפי הלוח העברי ולא הלועזי. השעון השעות הימים והחודשים עם החגים השמחות והצרות, הכל חישבו לפי הלוח העברי.
דודי אליהו, האח הצעיר מצד אבי, התחתן עם "ברטה" שלאביה ששמו, לפי עניות זכרוני "חי" והיה לו בית-דפוס שהוציא לאור ספרי תפילה ספרי קדושה וגם את ה- "עיבור" (השם ללוח השנה העברי) וכמדי שנה בימי הסליחות היה מביא ומחלק את העיבור למי שביקש במשפחה המורחבת.
בתחילת המאה שעברה, בנות לא למדו בבית ספר חילוני, למרות שהוקם "אליאנס", אך מעט בנות מבנות הקהילה למדו שם ונשלחו ללמוד תפירה ותחזוקת בית והלכות הבית וברחוב. אמי, למשל, ניסתה בכוחות עצמה ללמוד את ה- א'-ב' וניסתה לקרוא, עד כמה? אלוהים יודע אבל כשאני קראתי בפניה מזמורי תהלים שאהבה שאקרא הייתה מתקנת אותי. בימי שבתות כאשר אבי שעבד במקצועו הרפואי לא בא לשמוע את דרוש הרב בבית הכנסת לפני תפילת מנחה, היא הייתה הולכת לשמוע את הרב בעזרת הנשים ואני, משום מה, הזדנבתי אחריה וילדים שבאו לבית הכנסת ולא רצו לשמוע את הרב, הו מוסטים לחדר צדדי לקרוא תהלים ומלמד עוור תיקן לי את קריאתי.
אמי, למרות שלא למדה חשבון הייתה עושה סיכום מדויק בראש, וידעה כמה לשלם.
נכון שהדור הישן לא היה לו השכלה, אבל התמודד יפה מאד באורחות חייו.
אני מוריד את כובעי בפני הדור ההוא.
10.07.2020
על לוח השנה העברי בבגדד
שלחו לי וואטסאם על יוסף / ליאוניד - "הוא לא פרופסור הוא שומר בבית ספר. איני מאמין שיש עוד אחד כמוהו בעולם שיודע לעקוב מקרוב על חגים וזמנים... ידידי שר החינוך...מלטביה-ליטא הוא,..כמה זמן לקח לך ללמוד את הלוח העברי?..."
הוא נשאל וענה ונאמר עליו "מדהים...!!!"
בעיראק בבבל בראשית המאה שעברה, כל יהודי חישב כמוהו את הימים ואת החגים.
אמי רימה, זיכרונה לברכה, ידעה כל מה ש- ליאוניד יודע ויותר ממנו. היא ידעה ימי הולדת של בני החמולה המורחבת לפי החגים. בבואנו ארצה והסוכנות לא רשמה את תאריכי הלידה, לפעמים רק את השנה ובאו מן המשפחה שתגיד להם מתי נולדה. "אתה נולדת חמישה ימים לפני חג הפסח", למשל. וכאן בישראל יש לוח שנה עברי מול לוח שנה לועזי והשואל ידע בדיוק מתי נולד. כך עזרה אמי לדייק ימי הולדת לדודים וקרובים.
צריך לזכור שיהודי בבל חיו לפי הלוח העברי ולא הלועזי. השעון השעות הימים והחודשים עם החגים השמחות והצרות, הכל חישבו לפי הלוח העברי.
דודי אליהו, האח הצעיר מצד אבי, התחתן עם "ברטה" שלאביה ששמו, לפי עניות זכרוני "חי" והיה לו בית-דפוס שהוציא לאור ספרי תפילה ספרי קדושה וגם את ה- "עיבור" (השם ללוח השנה העברי) וכמדי שנה בימי הסליחות היה מביא ומחלק את העיבור למי שביקש במשפחה המורחבת.
בתחילת המאה שעברה, בנות לא למדו בבית ספר חילוני, למרות שהוקם "אליאנס", אך מעט בנות מבנות הקהילה למדו שם ונשלחו ללמוד תפירה ותחזוקת בית והלכות הבית וברחוב. אמי, למשל, ניסתה בכוחות עצמה ללמוד את ה- א'-ב' וניסתה לקרוא, עד כמה? אלוהים יודע אבל כשאני קראתי בפניה מזמורי תהלים שאהבה שאקרא הייתה מתקנת אותי. בימי שבתות כאשר אבי שעבד במקצועו הרפואי לא בא לשמוע את דרוש הרב בבית הכנסת לפני תפילת מנחה, היא הייתה הולכת לשמוע את הרב בעזרת הנשים ואני, משום מה, הזדנבתי אחריה וילדים שבאו לבית הכנסת ולא רצו לשמוע את הרב, הו מוסטים לחדר צדדי לקרוא תהלים ומלמד עוור תיקן לי את קריאתי.
אמי, למרות שלא למדה חשבון הייתה עושה סיכום מדויק בראש, וידעה כמה לשלם.
נכון שהדור הישן לא היה לו השכלה, אבל התמודד יפה מאד באורחות חייו.
אני מוריד את כובעי בפני הדור ההוא.
10.07.2020
נכון. עבור כל מה שנאמר כאן, על הקשר של יהודי עיראק ולוח השנה העברי. אני עליתי ארצה מעיראק דרך ארץ אירופאית בשנת 1970. על השימוש בלוח העברי גם אצל היהודים שנשארו בעיראק לאחר העלייה ההמונית היה שמיש עד שנת 1967.
השבמחקקטי ס.
פוסט יפה ומרגש.
השבמחקבילדותינו בארץ, ידענו תאריכי ימי הולדת במשפחה ושל חברים, על פי הלוח העברי.
בכיתה המורה הייתה רושמת על הלוח רק תאריך עברי, מדי יום.
עדנה שפירא