שלמה שפירא
בגן ילדים ובאוניברסיטה
בגן הילדים: - בהפסקות בחצר הגן, שני ילדים לא משחקים עם שאר הילדים, לא ניגשים למתקנים. הם תמיד תמיד ליד הגננת היושבת בשמש ושואלים אותה שאלות - על אבן, על קונכיה, על עשב - בעיניהם - מעניין אותם למצוא דברים מעניינים שמעניינים גם את הגננת.
גם בגן הילדים וגם באוניברסיטה - כל מחקר תמיד תמיד חשוב בעיני רצון השולח ולא בעיני המסתכל.
המשורר - מעטים השירים לאורך ההיסטוריה ששרים היום. אחרי מותי לא ישרוד אף שיר. כל הכבוד ל- תהלים, שיר-השירים, שיר הים ביציאת מצרים, שירי מכות מצרים לנתן אלתרמן ואיך לא - אותו שיר ששמעתי ולמדתי בילדותי "ילדתי מרוסיה" שמדגיש לאהבה - אז לא חשבתי שמתכוונים לילדה מרוסיה אלא לנערה מאוד צעירה שראיתי כשעמדנו בתור לקבל מרק במסטינג של עולה חדש.
למה כל ההקדמה הזאת? :
בכל דור ודור קמים חוקרים ומוסיפים וקמים על המוסיפים, מוסיפים חדשים - מתארכת ומתארכת השרשרת. מי שאוהב שרשרת ושרשראות שיבושם לו. אני בעד "מציאות דחופה עכשיו". אני לא בלוגיסט, לא משורר, לא ביולוג - כל עוד אני חי, אני מבקש שתעניקו לי תוספת לידע שלי - כדי שאמשיך לצוד את המאיים ולמנוע מן המחזר שבחיזורו אין אפשרות חזרה לחימצונו. תמצאו אולי אדם אחד או שניים שיושב בספריות ונובר ונובר כדי שסוף סוף ימצא משהו להוסיף בנידון בהרצאתו. לידיעתכם - יש מרצים שכמעט ולא מחדשים מאומה ולהתבדח בהרצאה הוא קאנון גדול.
"אינתא וואווי או וויווי" שואל שועל ציפור על עץ שבפיו חתיכת בשר והשועל זוכה בבשר.
שועל מזמין חסידה לסעוד בביתו ואוכלת מצלחת שטוחה ובקושי אוכלת מעט גרגירים, אז שחסידה מזמינה שועל לסעוד אתה ומגישה לו בכלים צרים וארוכים - זה שיעור חשוב מכל הרצאה - מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.
לצוד את המאיים. לקרב את האוהב. לעזור ל- קרוזו רובינסונלי שלא יחיה לבד. אף אחד מאיתנו לא רוצה לחיות לבד. טוב שממשיכים לשלוח לי הזמנות. פוליטיקאים אף פעם לא הזמינו אותי - השעון היוקרתי על ידם מצביע להם שלא לענות לאנשים שמדייקים לאמת לפנ שעונם.
לדוד שלמה
השבמחקוואי
אני זוכר שהייתי ילד ואתה השתמשת במשפט הזה. אני בטוח שזה אתה
אוהב אותך,
יוסי שפירא