ספורי צל"שים - שהוענקו שלאחר המלחמה ע"י הרמטכ"ל ואלופי הפיקודים
בהוצאת מטכל" / קצין חינוך ראשי / ענף הדרכה והסברה / אייר תש"ל, מאי 1970
כתבו: משה בן-שאול, אביעזר גולן, יוסי גמזו, אלעזר לוין, מרדכי נאור
התוכן:
התקרית הראשונה בסיני / עמוד 7
"העונה הבוערת"בצפון התעלה / עמוד 11
הלילה הארוך של אח"י "אילת" / עמוד 13
יום קרב ממזרח לירדן / עמוד 20
זינוק למוקד הקרב / עמוד 32
נשק השלל הפך ל- "נאבוט" / עמוד 35
במארב הלילי יש חדש / עמוד 39
תעוזה על ראש המגדל / עמוד 42
האויריאי לשעבר הצטיין בשריון / עמוד 44
עד ברגע האחרון / עמוד 49
מראה ליד הגשר / עמוד 53
קור רוח בבקעה הלוהטת / עמוד 55
דילוג צורך ירי / עמוד 58
פעם תותחן - תמיד תותחן / עמוד 61
עלילות משה בסיני / עמוד 64
"רוורס" לתוך החולות / עמוד 67
האש כובתה בתוך תקרית האש / עמוד 72
צל"שניק בן 46 / עמוד 75
גיבורי האי גרין / עמוד 78
30 דקות בשדה מוקשים / עמוד 89
חילוץ - כפול 4 / עמוד 93
"אפילו גדוד לא היה מצליח לפרוץ למעוז" / עמוד 96
אבנים במקום תחמושת / עמוד 99
חשוף בבניית המוצב / עמוד 103
עזרא שבר את המארב המצרי / עמוד 106
הצלפים ירו - הרופא ניתח / עמוד 111
אבנים במקום תחמןשת...
סיפורו של סמל משה אשכנזי:
בבוקר יום השישי היה כלי-הרכב שבסיור בתנועה בדרך בזלתית מצפון-מזרח למסעדה בקרבת בירכת-רם.
"עמדתי בכלי-הרכב ליד הנהג", סיפר משה אשנזי. "לפני שעמדנו להיכנס לדרך של מוצב הבחנו בשני שיחי קוצים מונחים על הדרך. עצרנו את כלי הרכב והחבלן ניגש לבדוק את העצמים החשודים. משהניע את השיחים נפתחה לעברו אש מרובה "קלאצ'ניקוב" מטווח של 20 מטרים. המחבלים הסתתרו ממזרח לדרך על מדרגה והם ארבו לנו. משנפתחה האש הצליח החבלן לזנק לצידי הדרך ושם הסתתר. הגבנו מיד במכת-אש נגדית. הודעתי שנתקלנו במחבלים ומיד קפתית מכלי הרכב. זינקתי לראות מה קרה . הבחנתי בשני מוקשים גלויים המונחים על הדרך כשעליהם השיחים, וכן בחוליית המחבלים. יריתי לעברם ב- "עוזי" ושבתי לכלי הרכב. תוך כדי כך נורתה לעברנו פצצת באזוקה שחלפה ממעל. שמעתי את קול הנפץ ואת שריקת הרקיטה באוויר. באותה שנייה קמו המחבלים והחלו בבריחה. צעקתי אחריהם והתחלתי לרוץ. הם טיפסו על גבעה ואני בעקבותיהם. מקץ דקות אחדות נוכח הסמל, כי הוא נמצא בעקבות המחבלים, אבל המשיך ברדיפה. בשטח הסבוך והסלעי נע משה אשכנזי כשלפתע, במרחק 15 מטר לפניו, נתגלו לו שנים מבין המחבלים. הוא קם על מקומו כשהשניים צופים לעברו נדהמים אף הם. אינטינקטיבית פלט צרור ארוך מן ה- "עוזי"שהיה ברשותו בירי מן המותן והבחין , כי אחד המחבלים נפגע ברגלו וכרע ארצה. משה ביקש להמשיך באש, הוא משך את כפתור הדריכה, דרך את העוזי ואז נוכח, כי תחמושתו אזלה מן המחסנית ולא נותרו ברשותו מחסניות נוספות. החבלן הפצוע שכרע לארץ, הבחין בכך כנראה, הוא הגביה את רובה הסער שבידו וירה צרור קצר לעבר הסמל שניצב בשטח. אחד מכדורי ה- קלאצ'ניקוב" פגע בכתפו השמאלית של משה...המחשבה הראשונה שעלתה בראשי היתה למשיך ולחסום את השרך למחבלים, למנוע מהם לעבור אל השטח הסורי. שכן, המרחק בינינו ובין הגבול היה אז כקילומטר. רציתי למנוע בעדם מלהסתלק. לא חששתי, כי אילו הייתי חושש לא הייתי ממשיך אחריהם. קפצתי מאחורי גל אבנים, הסתתרתי, תפסתי בידי את העוזי וצעקתי לעברם בעברית "קומו והיכנעו! הרימו ידיים ובואו לכאן. בואו הנה בני כלבים ! איש לא ענה לי. התרוממתי ואז ראיתי את שני המחבלים מסתלקים. האחד שלא נפגע תמך בפצוע. הם ירדו אל הוואדי, קמתי לזנק אחריהם. עשיתי איגוף ובמהירות טיפסתי על הגבעה ממול, כשאני נמצא ביניהם לבין הגבול. לא היתה לי תחמושת וחשבתי שאם אאלץ, אשתמש ב"עוזי" כמקל . ידעתי שתיגבורת תגיע אלי במהירות המירבית והחברה שלי לא יפקרו אותי...
בזכות מעשהו הוענק לסמל משה אשכנזי ציון-לשבח על-ידי מפקד פיקוד צפון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!