שלמה שפירא
נרטיב ה- "נידה בנשים"
לגבי אמי - ה- "נידה" הייתה כמו בשיר - "על כל אלה - על הדבש ועל העוקץ"
בין עיניים מגלות סודות קטנים לבין תמימות מסלקת פחדים
אמי הייתה מדברת הכל ואני ילד קטן לידה עם בנותיה וחושבת אמי שאני לא שומע ולא מבין.
אמי הייתה אומרת לבנותיה שתשמורנה על "ימי הנדה" והיתה מדגישה שכל חודש אחרי גמר נדתה היא מרגישה כאילו מתחתנת מחדש. וחוגגת עם אבי לפחות אחד עשר יום בחודש.
בתורה - "נידה" היא תקופה בת שבעה ימים שבמהלכה נחשבת האישה טמאה כתוצאה מיציאת דם הווסת. (אישה שנטמאה מדם שיצא מהרחם שלא בזמן הווסת נקראת זבה ודיניה שונים.
והנה אני כבר נשוי, עובד במעבדה והייתה שם מסטרנטית שאמרו עליה "גאונית שתגיע רחוק" - בניין קטן עם שירותים אחד - שירותים קטנים לנשים וגברים ביחד, נכנסת ה- "גאונה", וסתה מרוח על הרצפה ועל מכסה השירותים - בשבילי המראה מזעזע מגעיל גם למנקה ילידת פרס מראה זה היה מזעזע..
פעם התפארה שהיא והחבר שלה מקיימים יחסי מין בזמן הנידה,
כל שנותיי בבית הוריי ובביתי לא ראיתי מעולם "דם מנידה". חכמים גדולים בתורה עסקו עוסקים בהלכות נידה - גם איש ישיש כמוני יכתוב על מה שחווה בחייו.
היום - קל לאישה בזמן ה- "נידה." - אין צורך ב-"קרעי-בד חדשים ונקיים ואין צורך בצמר-גפן ויש תחבושות היגייניות לשם כך. יש עמותות עם דגש "נשים לגופן". "גיל הבלות" עדין מדובר פה ושם ובערבית עדיין שגור הביטוי לנשים שהגיעו לגיל הבלות - ל- סינין אל-יאאס =שנות הייאוש.
אל ייאוש נשים גם נשים ערביות - יש "יאאס" שזה יאוש ויש "יאס/אאס" שזה "הדס"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!