שלמה שפירא
צדאם חוסיין - תזכורת לביצור מעמד שליט ערבי שתופס שלטון בתחילת דרכו. יהיו תמיד שליטים חדשים בארצות מוסלמיות שיתנהגו כ- צדאם חוסיין.
מבפנים - השליט מבצר את מקומו בשקט בשקט, בטון נמוך במידת האפשר, עד שמחזק שלטונו ללא עוררין.
מבחוץ - השליט מבצר תדמית של מדינה שוחרת שכנות טובה ושיתןף פעולה.
לאחר מכן יתחילו ה"חתירות":
חתירה מבפנים - לחימה לעקירה של הלאומיות הכורדית.
אם אתה סוני, חשוב לנטרל את כמה שיותר את השיעי. "תגדיר ותשלב ותצביע לשיעי את מקומו בפלכי-ארץ "משלו", ואם יש פלך שיעי אחד, תוסיף לו עוד פלך. לך, הסוני תוסיף פלך חדש במקום שבו נולדת (למשל, פלך חדש בשם - צלאח אל-דין).
חתירה מבחוץ - תתחיל באיבה פעילה למשטר הבעת' בדמשק. תחשוב איך לנגח את כווית, מעוזו של הנפט המנקר עיניים ואת איראן, מעוזם של השיעים...
ומה אחר-כך? אתם יודעים!
: 20/10/2012
אווירה צדאמית הייתה ממשיכה ותמשיך / קטע שכתבתי בשנת 2012 בבלוג שלי הישן (ב-וואלה) ו- "וואלה" מונעת ממני לראותו / מבקשת תשלום בשביל שאראה את הקטע שאני כתבתי!
השבמחקשלמה שפירא
השבמחק"תמוז בלהבות" - הפצצת הכור העיראקי / סיפור המבצע - ל- שלמה נקדימון, ספרי ידיעות אחרונות הוצאת עידנים ירושלים, 1986.
בספר הקדשה:
לזהבה, ישגב ויניב,
שהיו רשומים גם הם בספר ההשמדה של צדאם חוסיין
בספר שלמי תודה:
ל- יהודה שיף, מנחם בגין, עזריאל נבו, יצחק שמיר, דוד עברי, יובל נאמן, אבא אבן, אריה נאור, יעקב אטלינגר, עמיחי רמי טל, עמוס כרמל...אני נוצר בלבי את זכרו של מיכאל אלבין ז"ל, אשר במסגרת חברות שאול איינברג, וביחסו האוהד לנושאי תרבות, עודדו את המחקר שקדם לכתיבת הספר הזה.
התוכן:
הארת פתיחה, "תל-אביב אינה קיימת עוד", "צדאם יותר מרושע מקדאפי", "התליין מבגדד", "ארמי אובד אבי", מוסקובה אומרת "נייט", צרפת ועיראק: "יחסים של שוויון", "אל השאול והמוות", היכן יצמח היטלר חדש?", "גנבים בלילה", "שימוש בכל האמצעים", "להציל את עצמנו", "רפש הציונות", "הזמן אוזל במהרה", "המימשל האמריקני מודאג", "אשרי המאמין!...", "אין סיבה לדאגה", "בין שתי רעות", "להסתיר להעלים לטשטש", "זה כל הסוד", "מה אתם מטורפים?", תמוז בלהבות, "עכשיו אני מבין", "תדהמה ומרירות", "זו שערוריה", "חומר נפץ" בקונגרס, "ילדי בגדד אינם אוייב", "לשפשף את אפנו בעפר", האו"ם: "פסטיבל של צביעות", צרפת: "ללא ערבויות, ללא תיאום", מצרים: "יסלח לך האלוהים, מנחם...", עיראק: הבו פצצה גרעינית", ישראל: "מלחמת היהודים", עברי: "האופרה של בגדד", "כלב עם שיניים", נספחים: דו"ח המדענים הצרפתים, ציטוט שגוי, ביבליוגרפיה עיקרית, מפתח שמות.
מ- הארת פתיחה:
"17 בתמוז" - כך כינתה עיראק את הכור הגרעיני שרכשה מצרפת. 17 בתמוז הוא 17 ביולי, כנתינתו בלוח-השנה העיראקי, היום שבו עלתה מפלגת ה"בעת'" לשלטון מלא ומוחלט בעיראק.
רצה המקרה ולעצם המונח הזה יש גם משמעות כואבת וצורבת בהיסטוריה של עם ישראל. בי"ז בתמוז הבקיעו צבאות נבוכדנאצר הבבלי את חומת ירושלים, והחל השלב האחרון של חורבן הבית הראשון.
נבוכדנאצר היה ועודנו אחד מגיבורי חלומותיו של צדאם, שליטה הנוכחי של עיראק. פעם אחר פעם מטיף הרודן העיראקי לבני עמו לראות את מחריבה של ירושלים בשנת 586 לפני הספירה כאחד משלושת הסבים הגדולים שעיראק צריכה ללכת לאורם ובדרכם. הדברים מדברים בעד עצמם. עיראק, לדעתו של חוסיין, היא היורשת של הבבלים ששלטו בשעתם בכל המזרח התיכון.
בעת ובעונה אחת רואה צדאם חוסיין את עצמו גם כנין ונכד לכובשים המוסלמים שיצאו מערב במאה השביעית ובמאה השמינית והכריזו מלחמת-קודש בסיסמא "דין מוחמד בסיף".
אבל בכן המאה העשרים הוא נוקט לשון שונה במקצת - דין צדאם באטום.
מ-עמוד288- 289:
ב-10 ביוני בבוקר, למחרת הוויכוח החריף בין בגין ופרס בוועדת החוץ והביטחון, הביא ראש הממשלה מביתו את מכתבו של יריבו. "פרס", אמר בגין למנהל לשכתו יחיאל קדישאי, "טוען אתמול בוועדת החוץ והביטחון שלא הביע התנגדות עקרונית להפצצת הכור, אלא הסתייג מן הפצצה ב-10 במאי. אני זוכר שהוא התנגד עקרונית לעצם ההפצצה, בלי קשר לתאריך. ונהנ, קריאת המכתב מעידה שזכרתי נכון". הואיל ובאותה שעה עצמה התכנסה ועדת החוץ והביטחון לשמוע דיווח מפי שר-החוץ, הורה בגין לקדישאי להעביר מייד את צילום המכתב ליו"ר הוועדה, משה ארנס, כדי שיפיץ אותו בין חברי הוועדה. לצילום זה צירף בגין מכתב בן מספר שורות לארנס.
"ידידי", כתב ראש-הממשלה ליו"ר ועדת החוץ והביטחון, "כפי שתזכור, אמר אתמול חבר הוועדה ח"כ שמעון פרס, שהוא כתב לי מכתב שבו לא הביע התנגדות עקרונית להפצצת הכור אך השיג על התאריך של 10 במאי, יום הבחירות בצרפת. כמו כן ידוע לך, שהבטחתי לבדוק את העניין, על-ידי שאשוב ואקרא את המכתב הכתוב בכתב ידו של ח"כ שמעון פרס. הבוקר עשיתי כן. נוכחתי לדעת, כי זכרונו של מר פרס בגד בו"...
פרס סיפר במסיבת-העיתונאים כי ב-9 במאי, ערב יום הבחירות בצרפת, נודע לו על הכוונה לבצע את הפצצת הכור למחרת, ואז החליט לשגר את המכתב לראש-הממשלה. הוא האשים את בגין ב"פטפטת גרעינית", העלולה להחיש את ה"מירוץ הגרעיני". "ביומיים האחרונים", טען פרס במרירות, "דובר בישראל על הנושא הגרעיני יותר מאשר ב-20 השנים הקודמות - והכל משום שראש-הממשלה אינו יכול לכבוש את יצר הפטפטנות שלו"...
בגין רתח. תחושתו העמוקה הייתה כי הביקורת שמותחים עליו יריביו הפוליטיים נותנת נשק תעמולתי בידי אויביה של ישראל. באסיפת בחירות בפתח-תקווה, ב-11 ביוני, טען ראש-הממשלה: "האדונים פרס, הרצוג וגור, עזרו לשר-ההגנה ויינברגר להעביר את ההחלטה בדבר השעיית המטוסים לישראל"...
על עצם הטענה של המערך כי הכור הושמד משיקולי בחירות, הגיב בגין: "זו נבלות! אני לא מהסס לומר זאת"..."...אך במה שעשתה האופוזיציה, יש מעשה של חבלנות: הם באמת מחבלים במערכה המדינית של ישראל".
שלמה שפירא
השבמחקהתקופה בין צדאם ל- חמינאי
אמרנו "סדאם" ולמעשה בערבית שמו ב-צ' - "צדאם" / "צדאם חוסיין" שהיה בהתכתשות איתנו,.
איש מדון, מתקוטט ושונא אותנו (גם את איראן) - כשמו כן הוא -"צידאם / מתכתש מתוך השנאה שבו
ולא חסרים בעולם אויבים כאלה נגדנו. צדאם חוסיין היה צ'אלם" - ערץ, עשק, גזל, גרם עוול, חמס - בעוול וברשע סכנותיו.
הוא היה "עאטל" - חסר נימוס, חסר בושה, מושחת ומקולקל שרצה קלקלה על סביבתו ועל היהודים.
"הלך" רשע מעיראק, אחריו קמו עשרות רשעים במקומו, יורים עלינו בהנהגת איראן.
יהדות עיראק לפני עלייתה ארצה לא ראתה עצמה "מסכנה". - באוצר הפתגמים של יהדות בבל לא תמצאו פתגמים על "מסכן" ותמצאו פתגמים על "מסמר" - כי לעוני יש, כנראה עוינות. אז אמרו "פאקיר" "פאקיר אח'טיי עליו"
להדגיש גם שעל בן-אדם כזה יש ח'אטר/ סכנה לקיומו והיהודים הרגישו שהיו נימנים בקבוצת-סיכון = "דאיירת ח'אטר" .
לעומת זה האיסלאם משתמש הרבה מאוד ב- "מסכן" וב- "מסכנות" ושימו לב ששרים "מסכנות" לגבר, למרות שכוונתם לאישה,
המוסלמים נוטים לתאר "מסכנות" אצל תינוקות וילדים מאשר אצל מבוגרים.
היהודים היו אומרים שהמוסלמים רוצים להראות עצמם "אבו-עלי ו- "אבו-ג'אסם".
בתחילת המאה שעברה לא היה חשמל בבתים, נשים (כך אמי סיפרה) כשהייתה קטנה הייתה יושבת ורוקמת לאור הירח. במשפחה מורחבת גם אם היו שידוכים
היו "וויצאלאת" - רמיזות של אהבה. "וויצאל - מטרה שהמבוגרים האחראיים יפגשו - מעין הסכמה שיש רצינות לאיחוד בני-הזוג.
למרות הקשיים יש את ה- "עאטף" / "עאוואטפ" את רגש/רגשי החיבה האהדה ולפעמים גם את החמלה - יהודי מבין היטב גם באפסות האדם מול כוחות חזקים ושלטוניים בעולם.
בלית ברירה - אני אומר ל- "מוחמד" שהוא "אחמד". אם זה עוזר? זה יעזור? אללה רק יודע!
פורסם על ידי שלמה שפירא משורר ב- 15:32
שלמה שפירא
השבמחק"כנורות בבל" טרילוגיה ל- 'אבנר-יעקב ירון', הוצאת קרן על"ה 2007
הספר הראשון: "נופים מחיי יהדות בבל"
הספר השני: "הריסות בבל"
הספר השלישי: "הפריחה בישראל"
בספר הקדשה:
למדינת ישראל,
למולדתי האחת והיחידה,
שאין לי יקר ממנה בעולם,
שאני חב לה את חיי וכבודי.
אבנר-יעקב ירון
מן ההקדמה:
הספר שלפנינו, הוא מיוחד במינו, אוצר בלום של יידע ומלאכת מחשבת המציגה עולם ומלואו, עולם שלא הבנו אותו לעומקו...למדתי רבות מן התיאורים שבספרו של המחבר. הספר מקיף למעשה שלושה נושאים המתחברים יחד למארג מעניין ומועיל...
ארבעים שנה בדיוק אחרי "הפרהוד" חיסלה ישראל את הכור האטומי שהקים צדאם חוסיין כדי להשמיד אותה. המחבר מזכיר זאת בספרו, וגם מזהיר ומדגיש בלהט ציוני את המסר החשוב ביותר שלו בספרו זה:
" אילו יהדות בבל נשארה בעיראק, הייתה נידונה לכלייה רוחנית, תרבותית ופיזית. עלייתה ארצה הצילה אותה מהשמדה וגרמה 'לפריחתה בישראל' ".
לנושא "לפריחה בישראל" מקדיש המחבר את ספרו השלישי. מי שיקרא את הספר בעיון ילמד הרבה, וייהנה משירו הנפלא "כנורות בבל" של משוררנו הגדול חיים חפר המובא בספר. המחבר מגיש את דבריו בצורה חיה, מוחשית, עם הרבה תמונות ודוגמאות של ממש... מאיר עמית
בספר תודות ל-:
אברהם פתאל, אהרון הנדלמן, אהרון מוריאלי, אורי ברון, אילן פת-אל, אמנון לנדמן, אספירונס איראני, ברכה לב, גלעד כספי, זבולון הראלי, חיים חפר, טובה אולשטיין, יאיר חורי, יוסף ימין, מאיר עמית, מאיר פת-אל, מרדכי בן-פורת, נינה בנצור, נסים קזז, סלים פתאל, עמנואל נחתומי, צילה צבס, שלמה הלל, שמואל מורה, שמואל (סמי) מוריה.
תוכן העניינים:
נוף נקמת הגורל ושמירתו על בטחון ישראל - השמדת "אוסיראק" 40 שנה אחרי "הפרהוד".
נוף ההיסטוריה - יהדות בבל גאה, זוכרת ואינה שוכחת, אך אינה כפוית טובה.
נופים ממסד חיינו הרוחניים - בבבל נוסדו הציונות והמחתרת הציונית הראשונה בעולם.
נוף מסד מורשתנו - קברי הנביאים, קברי האבות ובתי-הכנסת הקדושים.
נוף ההנצחה - האם להנציח את הנופים של חיינו השמיים בבבל?
נוף החיים - בגדאד רבתי, שקמה סביב בגדאד היהודית.
נופי הנהריים - נהר חדקל ואחיו נהר פרת הנצחיים מימי הבריאה.
נוף השווקים - תרבות ואופי השווקים בבגדאד.
נוף הזלילה והבידור - מחזמר המאכלים והשעשועים בלילות הקיץ והחורף ברחוב בבגדאד.
נופים שאבדו - המקצועות והעיסוקים שנעלמו ואינם.
נוף האדם - כנוף הארץ שבה נולד וצמח
נופי יסוד - "שכונת התורה" שמסביבה קמה בגדאד-היהודית ומסביבה בגדאד רבתי.
נוף האצילות - האישה היהודייה בבגדאד.
נופים מגוונים - האישה המוסלמית בבגדאד.
נוף הדו קיום בשלום בין הדתות בבגדאד - חרף נחלי הדם שזרמו בין מאמיניהן בעבר.
נוף השכונה הטובה - המרקם שנוצר במשך הדורות בין יהודים, נוצרים ומוסלמים.
***
ראשית היריבות - היווצרות הסכסוך בין המוסלמים לבין היהודים.
נוף השינויים - אלה שיכלו לגרום לאובדן צביונה ואלה שעוררו אותה מתרדתה .
נספחים
מכתבי הערכה
שונות
****
הכרך השני "הפריחה בישראל" כולל נושאים רבים ותשעה פרקים עם נספחים ומכתבי הערכה לספר!
מ-עמוד 19 בספר "נופים מחיי יהדות בבל":
1. למדתי, שמותו של עזרא הסופר קשור באגדה עתיקה הקשורה ביהודי תימן. הוא ביקר אצלם וניסה לשכנע אותם לעלות לארץ ישראל, אך הם התנגדו בתוקף. הם האמינו שבית שני עתיד להיחרב ולכן לא רצו לחזות בבנייינו. הם טענו שאסור לדחוק את הקץ, וכי צריך להמתין לביאת המשיח. לכן הוא כעס עליהם וקילל אותם 'שיחיו בדלות ובעוני מתורה ומממון'. גם הם כעסו עליו וקיללו אותו שלא יזכה לחזור 'חי לארץ ישראל'. קללות שני הצדדים התגשמו...
מ-עמוד 101:
"סוק-חנוני" של בגדאד היהודית
זהו השוק המרכזי המפורסם של בגדאד היהודית. יגעתי אך לא מצאתי תשובה לשאלתי, מי היה האיש שהשוק הזה נקרא על שמו?...
מ- עמוד 161:
5) מתעשרים מהמלחמה
מלחמת העולם השנייה (1939-1945) גרמה להתעשרותם של רבים מבני הקהילה היהודית ולשגשוגם הכלכלי בבגדאד. מטבע הדברים התעשרות זו גרמה לשינוי ולשיפור באורח החיים, ועודדה את בני הדור החדש לעבור למגורים בשכונות חדשות. אנשים העדיפו את המגורים בווילה בת 5-7 חדרים, שמוקפת גינה יפהפייה, על המגורים בבתים של "בגדאד היהודית"...