יום שלישי, 30 ביוני 2020

שלמה שפירא: מהות עבודתך - בסטה בשוק

שלמה שפירא
                          
מהות עבודתך - בסטה בשוק
                       שיר זה מוקדש ל- אדיבה אילן


מהות עבודתך בסטה בשוק.
אתה עבדתָ והתפרנסתָ ונושא את עמל כפייךָ על כתפייךָ
פורשׂ אותה לעיני כל
התוצרת שלך היא הגב שלך
הקונים שלך - כל הסוגים -הדיוטות מומחים רופאים ואדוקי עינא בישה
כזיתון הרומי חייבת הבסטה להביא לך יראה וכבוד
ותהיה שמועתך נזר מורכן בענווה שצורת עלי כותרתו כקרני הצבי
נאהבת עד ירושלים...
רק אל תקשה ערפך קטלב אדום כדם
והכי חשוב לזכור שהאחראי עליך לא האלוהים שלך,
רק אלוהים.

17/3/2008 

שלמה שפירא: זיקית אומרת לזיקי

שלמה שפירא

זיקית אומרת לזיקי

זיקית אומרת לזיקי
"רציתי אותך למשימה מסוימת, עשית מלאכתך וזהו."
זה מזכיר התנהגות בבני-אדם:
"תסיים משימה-תפקיד ושלום על ישראל".
אבל, לפחות, הזיקית יודעת גם להחליף צבעים.

30.06.2020



שלמה שפירא: דברים שאמרתי בסיכום טיול לקובה, לקוסטה-ריקה ולפנמה, בשם 30 מטיילים ב- 18.2.2013 בלילה במלון בפנמה

שלמה שפירא

דברים שאמרתי בסיכום טיול לקובה, לקוסטה-ריקה ולפנמה, בשם 30 מטיילים ב- 18.2.2013 בלילה במלון בפנמה

לאילן מדריך הטיול,
במשך הטיול הפכנו קבוצה מגובשת מאד,
שיכולה להגיד לך שבזכותך חווינו, בעניין רב, הנאה, שמחה ורגעי אושר.
ובשלושת שבועות הטיול חיינו במין אבסורד:
יצאנו אל מחוץ לחומות, כאשר אתה העמקתָ לתוך החומות.
"את שאנחנו - בקושי יכולים" - החלפתָ "ב-מה שאתה יכול ביכולת שלנו".
"הגשמתָ רצוננו" כשהיה קשה "לרצות את רצוננו".
קצב הטיול היה "אילן-יוחסין" רם-יחסני ממדריכי הטיולים שבארצנו.
הורגשה "כימיה" בין המטיילים בקבוצה, בין המדריך לטייליו, בין המדריכים המקומיים והנהגים למדריך שלנו ולנו.
אין תלונות בפינו!
כך שהפעם, נפל בחלקנו "יהלום-שבכתר-מדריך" וזכינו מנפלאותיו ומציי-תרשישיו האדירים.
צריך לזכור, שלמרות האינפורמציה הרבה שהבאנו עמנו, אנו באנו לתור שלוש ארצות קשות למטייל - קובה, קוסטה ריקה ופנמה -, ומסתבר, שמקרוב - לא ידענו עליהם כל כך, קודם!
והיום, בגמר הטיול, אנו באים להגיד לך בתודה על כל מה שהענקתָ והיטבתָ עמנו.
אילן בקי אתה, מיומן, משומן, מסודר, מיוחד בתשלובת אנושית מדהימה חיה ,תוססת, תורמת ללא לאוּת, מִזַּן נדיר אתה ומגשמי נדיבותך הנפת בנו מכל כל, שעה שעה,יום יום.
כולנו מודים לך ואומרים:
מצוין אתה!
כמה מצוין אילן זה!
כמה משובח אילן זה!
היה ברוך!
ותודה לך מקרב הלב של כולנו!

שלמה שפירא: ספרה של רעיה הלר המבוסס על סיפור אמיתי העוסק בנושא הסליחה והשפעתה. האם יש לנו יכולת לסלוח?


שלמה שפירא

האם יש לנו יכולת לסלוח?

ספר חדש ומרגש: "מאטי", סיפרה של רעיה הלר המבוסס על סיפור אמיתי העוסק בנושא הסליחה והשפעתה
על חייה של אשה החיה כזרה בשני מקומות שונים: ירושלים ופריז.


ספרה החדש של רעיה הלר (הוצאת קונטנטו דה סמריק), הנו סיפור מותח ופיוטי, אודות מאטי שנולדה בצרפת, למשפחה קתולית אדוקה. לאם שדגלה בחינוך קשוח ודרשה מביתה להשתלב בחברה האליטיסטית של פריז. ההתנהלות הזו של האם גרמה למאטי לגדול בבדידות ובניכור מהסביבה.
ההתנכרות מחיי החברה גרמה לה, במהלך מלחמת עולם השנייה, לקבל החלטה שגזרה על עצמה. לחיות חיי עוני ונידוי חברתי. מאטי, החליטה להמיר את דתה ולעלות לארץ ישראל מרצונה החופשי, בתקווה למצוא תשובות לשאלותיה הרבות.
למרות שניתקה עצמה מעברה, ממוצאה ומדתה, המשיכו אלה לרדוף אותה ואף להתערבב בחיי ההווה שלה, כך שלמרות כל ההקרבות שעשתה, גם החברה החדשה לא קיבלה אותה והיא עדיין המשיכה לחיות כפי שהייתה: זרה.
זהו סיפור על קורותיה של אשה שנאלצת לסלוח לעברה על מנת לחיות בהווה, ולשרוד את חייה בארץ ישראל.
ספר המדבר על זרות ביחסים בין אם לבין בת, זרות בנישואים כפויים, ובתרבויות שונות.
 הסופרת, מבקשת באמצעות סיפורה של מאטי, להכיר בחשיבות יכולת הסליחה והמחילה ולהבין מה קורה לאדם הנושא תחושת בדידות כבדה. הסופרת מבקשת לתת מסר לכולנו שחובתנו כחברה לקבל את הזר ואת השונה.
על הסופרת
רעיה הלר, ילידת תל אביב, משוררת וחוקרת אמנות. ספרי שירה פרי עטה: "הגשם מתהלך בגן", מחזור שירי "בראשית", "לא היו דברים מעולם". שנים רבות עסקה בחקר דמותה של היהדות באמנות הנוצרית, מתרכזת במיוחד ביצירות אמנות שהופיעו אחרי מלחמת העולם השנייה. עסקה בהוראה ובחינוך.
28.09.2012

שלמה שפירא: עולי בבל עם חריצים בלב של כינור והם לא ממשיכים לנגן בכינור! זה הכאב הגדול של אלפיים שנות גלות.!

שלמה שפירא

עולי בבל עם חריצים בלב של כינור והם לא ממשיכים לנגן בכינור! זה הכאב הגדול של אלפיים שנות גלות!


שמתם לב שרבים מעולי בבל, אם כבר מתכנסים, אהבו ואוהבים לשמוע נגינה אבל לא מנגנים בעצמם באופן גורף, כמו יוצאי תימן, למשל.
שכחו את הכינור והייתה סיבה עמוקה ביותר (קיראו את תהלים!)
ומה השאירו?
את התוף המעשי ואת החצוצרה המודיעה את בוא הקורונה, כמשל ודומיה.
כנסו לחקר פתגמי יהודי בבל ותמצאו כלום בנושא:
"בטרם יאותו תופפי התופים" ה-"אוד מאחורי התוף"
"הו רגלי, רוצי לשמוע קול התוף" ואומרים זאת בלעג.

גולים לגולה שמבחינת ההתאוששות היא גולה אבסורדית
מגיעים הגולים מיהודה לבבל עם חריצים בלב של כינור והם לא ממשיכים לנגן בכינור! זה הכאב הגדול של אלפיים שנות גלות.!

אז מה נשאר, לכתוב שיר על כינור:

הכינור, תמיד כינור, כל היום כינור    

מיתרי-זהבו מלאכי האזנה רוטטים בלבי

מִפְרט-התמיד עמוק פלא בנשמתי:

ניגוני נמלה חרוצה, אולי אלף אביבים רובדת בי אילנות

מיטבעהּ בי 

תמיד הניגון, רַבְיָתִי .

אני יותר מרגיש ומבין את הכינור
אני יותר מרגיש ומבין את הכינור.
גם בשמינית כִּלְיוֹ נֵשָאמֵה מָאמֵא
ובקטעי פסנתר קשים וחורקים בא הכינור הרך וּמְּעַדֵּן
וכשמצטרפים תופים צורמניים, בא הכינור והם נבהלים ומנמיכים תפוף וכך תישמע חֵן-חגיגה
מנגינת-כינור תמיד חודרת לי לנשמה.

25.08.2009

מתוך השיר שלי "ודאות הבית השלישי" בספרי "אררט" עמוד 38
"...
קחוני, משוני מחדקל בזנביל תמרים אל ירושלים
נולדתי בה ביוחסין: שרשים פאורות צמרת - תפארת!
"כנורי, כנורי לא תקחוהו ממני"...

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל
א עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן.
ב עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ.
ג כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה, שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן.
ד אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר.

שלמה שפירא: שלא מבין, יבין

שלמה שפירא

שלא מבין, יבין

תעני לי באהבה
תעני לי בקמצוץ של חיבה
תעני לי רק פעם בקמצוץ של חיבה
תעני לי רק בסתם של אי יושר
במקום שנתווכח, נעשה אתנחתא.

כרגע, עקצה אותי בביתי יתושה
השאירה אותי לחפש באקרובטיקה את זאת שמצצה את דמי
דם, לפעמים, משאיר גם סימנים.

30.06.2020

יום שני, 29 ביוני 2020

שלמה שפירא: כנסייה

שלמה שפירא

כנסייה
  
כנסייה - תחנת השידור של הנוצרי.
בהרבה הצטלבויות מגיע הנוצרי לליבתו של אלוהים
עם נרות ביד, הוא מתכופף בגומחה קטנה של חצי קומה
אומר מספר מלים של תפילה
מבקש מספר בקשות של ישועה
חוזר לאחור
מדליק עוד נר פה ונר שם 
עמדת הנרות עמוסה
נרות מחכים בשפע...
מעמדה לעמדה שעה שלמה התורים ארוכים
לא חשובה העמידה בתור
תורים נועדו לבקש פרנסה גם ישועה ויש להתאזר בסבלנות
גם חשובה הנפש הטובה ללבב
ואם התור ארוך
מחכים בסבלנות עד ייצוב הנס למשענת
כך ימשכו חייך הארוכים.

היא באה מחו"ל מרחוק
בישראל חשובים לנוצרי - כנסיית המולד וכנסיית הקבר
כנסיית הקבר הייתה לאין ערוך חשובה יותר בעיניה
כי בה יודעת את הסוף שאין לו סוף
ודווקא בסוף שאין לו סוף 
אמונה קיימת בה לשלוש משאלות
אותן, ליתר בטחון, הלכה וכתבה על פתק
שהטמינה אותו בין אבני הכותל המערבי.

5.07.2008

שלמה שפירא: התחנה המרכזית החדשה ומתחמה האמנותי - "עולמון" בפני עצמו

שלמה שפירא


התחנה המרכזית החדשה ומתחמה האמנותי - "עולמון" בפני עצמו

השבוע נוכחתי בכמה הרצאות ב" כנס מותר 17 "שהתקיים בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל-אביב בימים 
12.2-13.2.2008 ואחת ההרצאות הייתה בנושא " גבולות השוליים האמנותיים בתחנה המרכזית החדשה בתל-אביב" שד"ר מלכה בן פשט וד"ר שושנה סיטון הציגו אותו.
האמת ,פרויקט התחנה המרכזית בזמנו נטע בי תקוות גדולות לנולד מעניין ומסקרן ותקווה למומנטום של השתאות ופליאה טובה ובמקום "יום חג" כפי שהוצהר בפתחו קבלנו תמיהה ואכזבה למה שפיללנו וכגודל הציפיות גודל האכזבות. לא רק שהפרויקט לא הרים את סביבתו ,הוא העמיק את שקיעתו . מרכז תוסס שהפך לנישה שולית אך רצינית בעייתית וכבדה, "עולמון" משנה זר מתבדל בעצמו ומובדל ומבודד מאיתנו ולרובנו וללא הצורך התחברותי רבים מאתנו  היו מדירים רגליהם ממנו (ראו מה קרה ל"מרכז אתרים").
מושג "השוליים" טבוע כאן מאד. לכאורה, דווקא ל"שולי" שיש את האתגר לעשות הרבה ומהר כדי להתרחק ממצבו ולהתקרב למשהו טוב יותר ,כאן התמונה שונה כי כוחות סביבתיים לא משכו אותו מעלה.
באזור התחנה המרכזית בת"א ישנם כשליש צעירים שהגיעו  בעיקר לכאן בגלל אילוצים כלכליים ,כשליש זקנים שבקושי מחזיקים את עצמם בעצמם וכשליש עובדים זרים. האזור מאוכלס בצורה צפופה ,חדרים גדולים בבתים חולקו לחדרים קטנים ובכל חדר נכנסים כמה דיירים . לעתים בית של כמה קומות מהווה קומונה קטנה בפני עצמה. האוכלוסייה חלשה וכאן תוכלו לפגוש את אנשי השוליים בהא הידיעה. אם תשאל דייר מקומי לסוג האנשים שגרים , יענה לך  שיש כאן בני גוונים רבים ושונים: מזרחיים, דתיים, אטיופים, ערבים, עובדים זרים וכו' ובנשימה אחת יגיד לך שיש כאן גם נרקומנים וזונות. כאשר נערך כאן "חג השכנים" לפני זמן מה, השתתפו היפים, יאפים ,דתיים , בוכרים ,ערבים ,עובדים זרים מהרבה ארצות ,אפריקה ואירופה המזרחית,המזרח הרחוק ,דרום אמריקה...  לכאורה ממש חגיגה אך בהחלט מורגשת האסימטריה התהומית המשוועת בהשוואה לאוכלוסיה המרכזית במדינה.
לגבי העובדים הזרים שהם אוכלוסיה מוכתבת שחייבת להמשיך ברכיבי הסתגלותה הקיומיים כאן וגם לסגל לעצמם את המנהגים והחוקים והכללים והדרישות של המציאות ושל המקום בהם נמצאים המצב לא קל וזאת בלשון המעטה. מצד אחד מתבקשים מהם יושר ומסירות בעבודתם ומצד שני שכרם נמוך ויש סוציולוגים האומרים שיש כאן "תופעה של עבדות בישראל " ויש המקצינים בתוכנו שמדברים על "שוק הבשר נטול הזכויות של העובדים הזרים".
מורגש יחס ניכור וזלזול כלפי מאיישי האזור "אדם רגיל שמגיע לסביבה הזו, רואה מה שיש בה כיום ובורח" וכאשר אוכלוסיה שונה מבקשת לחדור לתוכו כדי להתגורר בו ,ישנה דרישה שקודם כל חייבים בשינוי ה"סטיגמה" , להכניס שנויים מרחיקי לכת ויש תכניות רבות שאחת מהן שהתרבות תהיי ה"מושיע" הראשון ,שמדיניות תרבות תשמש כזרז חברתי. ארע המזל הרע-הטוב ובית מרכזים נשרף (2003) ובין הנפגעים בשרפה היו להקת מחול ותאטרונים כמו "קרוב" "במת מיצג" ומועדון סטנד-אפ ועוד ואלה שוקמו בקומה החמישית בתחנה המרכזית החדשה. ניצול "ואקום" כמו זה ועידוד הקמת עמותות התנדבותיות שתכליתן תרבותיות-אמנותיות באזור הם, למעשה, טיפה בים ולא יחוללו נס גדול ועדנה תרבותית. מה גם שהאלמנטים התרבותיים הנוספים שיצטרפו לכאן יבואו מזרמים שוליים שלא יקפיצו וישנו לעומק את התמונה. ושוב באים "עושה הכסף" ואומרים "לא תרבות ולא יער" ורק הכנסת אלמנט נדל"ני לאזור שיקים בנייני משרדים גבוהים ישנה את פני התמונה.
ובקשר למתחם התרבותי שבתחנה המרכזית ,טוב שיהיו חוקרים שיבדקו את הנושא לעומק . לברר את נושא "השוליים" ,להשוות בין העבודה האמנותית במתחם לאמנותית הכללית בכלל , ללמוד את המודל הזה מקרוב כדי לענות האם תתכן זרימת משנה דו-סטרית בין שני יעדים,למשל,מסחר ואמנות ,נדל"ן ואמנות , לעקוב מקרוב אחרי המשתמשים השונים בתחנה כדי לבדוק אם הדבר טוב לכל המשתמשים בתחנה ולהצביע של שיפור המצב, לבדוק ,למשל, איך לנצל את עובדי התחנה ,נהגים וסוחרים וכו' כדי שישמשו שליחים וממליצי שם טוב לתחנה ומתחמה האמנותי ,דבר שיעודד מבקרים אחרים לפקוד את התחנה ומתחמה התרבותי כעוד מקום שטוב לבקר בו.
מיני מחקר זה מבורך . הוא מחקר שטח ,מחקר שדה עם קשר יומיומי שבועי וחודשי והוא קשה כי בודק דברים שאינם סטטיים ומשתנים חדשות לבקרים והוא מתפרש על הרבה זמן ולא כמו מחקר שעיקרו טקסטואלי וטקסטואלי משווה . המחקר חשוב במיוחד להנהלת התחנה המרכזית , לעיריית תל-אביב ולגורמים ממלכתיים וציבוריים . לא מספיק לערוך יום יומיים בשנה אירועים תקשורתיים כדי להביא את הנושא  הזה למודעות הציבור, גם המחקר הזה ואחרים יכולים לשמש מוחים בשער והלוואי שיהיו עוד רבים כמוהו כי בנפשנו ה- "עולמון" המשונה הזר הזה.

נהניתי ממש מן ההרצאה.


שלמה שפירא: מבחן העכבר

שלמה שפירא

מבחן העכבר

על העכבר אנחנו יודעים כמעט הכל:
חיית ניסוי בידי האדם
יושבים עליו חזק חזק
חושבים עליו ושואלים כל הזמן האם הוא חושב
מה חושב, 
מי מגדיר חשיבה מהי 
עכבר חושב או לא חושב?
יש חושבים שעכבר כזה קטנטן אינו חושב
מה עכבר חושב על מה שאנחנו חושבים עליו שהוא לא חושב
מי יודע טוב יותר לנוס על נפשו ?
הרי-הרים תמיד מולידים עכבר
כמנוסת עכברים גם בני אדם (הגדולים) נסים.

7.8.2007


שלמה שפירא: הלב שואל שאלה תאורטית

שלמה שפירא

הלב שואל שאלה תאורטית

האישה מן היופי
השיר מן הלב
געגוע הולך ובא הולך ובא
את מוחקת הודעה אני מוחק הודעה...
שנינו עומדים לשתות כוס יין 
אולי ייפתח פרח בפתח הגן.

29.06.2020

יום ראשון, 28 ביוני 2020

שלמה שפירא: אל תשאירי אותי לבד ברחבת הריקודים

שלמה שפירא

אל תשאירי אותי לבד ברחבת הריקודים

חלום גוף להתעורר לקום
חלום נפש להרקיד נפש מאהבת עומק לשחקים
כל כך רציתי לרקוד אתך הלילה
את ואני להרגיש מה שיעור חדוותנו
להכיר מה עקבות צעדינו
בכל חתונה שהוזמנתי לא קמתי לא זזתי צעד אל רחבת הריקודים
חדווה את עדיין בי לחבקך בריקודים
אל תשאירי אותי לבד ברחבת הריקודים.

9.04.2008 


שלמה שפירא: ''רוח קדים'' חולפת. קטע זה פרסמתי בעיתון "הצופה" ב- 7.10.2002 תורגם והתפרסם בערבית ב- 19.11.2002, כחודש לאחר מכן, בעיתון "אלג'זירה"

שלמה שפירא

''רוח קדים'' חולפת

קטע זה פרסמתי בעיתון "הצופה" ב- 7.10.2002 תורגם והתפרסם בערבית ב- 19.11.2002, כחודש לאחר מכן, בעיתון "אלג'זירה". כתבתי מה שכתבתי בעקבות ההדים שפרצו לאחר "רוח קדים" הציבורית.
קטע זה זכה לתרגום ערבי כשהתפרסם ב- 19.11.2002, כחודש לאחר מכן, בעיתון "אלג'זירה"
(בשפה הערבית,כמובן) שהתייחס לכתבתי ותרגם אותה והעלה את הנושא הזה גם במדיה הזרה הערבית. אני מביא את רוח הדברים שהביא כתב-העת ולמעשה תרגם את הכתבה. ושם הכתבה ב-אלג'זירה: "ריאח ח'מאסין עאברה - שלמה שפירא".
ניתן למצוא את ההתייחסות ב- magazine     www.al-jazirah.com.sa

תכנית הטלוויזיה, "רוח קדים", התחילה לשגע את העיתונאים ואת הגולשים באתרי האינטרנט. אמנם תכנית כזו אינה יכולה לשנות מצב קיים, אך גם עצם קיומה והעובדה שהיסטורית הציבור המזרחי הפכה מתועדת, מהווה שלב ראשון בדרך לתמונת מציאות חדשה. טוב לתעד, צריך לתעד, וההיסטוריה עוד תשפוט את החומר המתועד ואת מידת אמתותו.
כשמדברים על הימים ההם ועל הדרך בה התייחסה החברה האשכנזית הישראלית ליוצאי מרוקו, ברצוני להעלות כמה זיכרונות אישיים. פרק קטן מסיפור חיי האישי, משהו מהזיכרון הפרטי שלי: בשנת 1954, באתי בגפי לתיכון עיוני כדי להירשם בו ללימודים תיכוניים. מנהל בית-הספר העממי בו למדתי המליץ עלי ואף דרבן אותי להגיע להרשמה המוקדמת כדי שלא להפסיד את מקומי. הגעתי למר מנשה דובשני, ראש מחלקת החינוך דאז במועצת המושבה הרצליה, שדאג אז להרשמה בבתי-הספר, וראיתי שאני הרביעי ברשימות. נרשמתי. כעבור חודש, קיבלתי מכתב המודיע כי לא אוכל ללמוד בבית-הספר הזה ואם ארצה, אוכל להירשם לתיכון מקצועי. הטענה הרשמית הייתה שפספסתי את מועד ההרשמה.
לא הסכמתי לקבל את גזר הדין. עמדתי ושבתתי מול חדרו של דובשני במשך כמה ימים, ובסופו של דבר הודיעו לי כי בעייתי נפתרה וכי הוחלט לפתוח כיתה עיונית בת 36 תלמידים במקום 18, דבר שיאפשר לי ללמוד בכיתה העיונית. כך זכיתי להיכנס לתיכון העיוני בעצמי ולהכניס, יחד איתי, גם עולים מעיראק, רומניה טורקיה ותימן.
אם תשאלו אותי היום מה דעתי על האשכנזים ומה מידת הכעס שלי עליהם, אומר לכם כי "האשכנזי" מעולם לא הכתיב לי את גורלי. רק המציאות היא שמכתיבה, והיא שתכתיב את מסלול חיי. את המציאות הזו אני כן יכול לשנות והיא תלויה רק בי.
אני בטוח שרבים מבני העדה המרוקאית הרגישו ומרגישים כך כי "המרוקאים" בהם אני נתקלתי, הם מרוקאים "ככל העמים". אין להם זהות שבורה, אלא דבקות גדולה במטרה. הם אינם הולכים כועסים ועצובים אלא בונים עצמם ומצמיחים מתוכם נציגים בולטים בכל תחומי החיים במדינת ישראל.
אם כך, מדוע "רוח הקדים" הזאת קמה ונושבת עלינו בעצמה גדולה דווקא עכשיו? מהיכן הגיעה הקריאה הנוכחית לקום ולדבר על ההיסטוריה המרוקאית? אפשר לראות זאת כהצגה אמנותית-חברתית-מחאתית גדולה או להסתכל על המחאה העכשווית כמעין רצון להבטחת עתיד טוב יותר. ייתכן גם שיש שימוש בסדרה כזו כדי לעשות מניפולציות. משהו בסגנון "תנופק יותר, תשיג יותר". ואולי מדובר בכלל בהכנה לעוד פיוסים שיגיעו לעדה הזאת, כדי שתשתפר הרגשתם כאן בארץ הזו. ייתכן כך וייתכן אחרת. כל אחד יכול להוסיף מהרהורי ליבו. לדעתי, הרוח ששטפה היא פשוט "רוח קדים" חולפת. 
                                          ************************************

6.10.2013
הערת-הוספה לקטע זה:
קבלתי אמייל מידידה ותיקה (ואני חושב שהיא ממוצא אשכנזי) ובו מסר-תגובה מ-שמעון קינן ממושב עמינדב על 'הבחישה' סביב 'רוח קדים'. והאמייל, כנראה, עושה את שלו, מסתובב ומסתובב בתפוצותיו, גם קבלתיו מידיד אחר (ואני חושב שהוא ממוצא אשכנזי), שאין לו קשר כלשהו עם ידידתי. האם מה שכותב שמעון אמתי ונכון
אולי גם נכון - מפני שהיצירה הזאת ממשיכה להסתובב ולהסתובב ב"פרנסה" רבה! *

אביא כמה בתים מ'רוח-האמייל:
אני שמעון ממרוקו מבקש את סליחת האשכנזים. אינני חבר במפלגת העבודה, אינני מנהיג פוליטי, אינני מתמודד במפלגה כלשהי לתפקיד כלשהו. אינני חי ממסחור וממחזור של "הם האשכנזים" ו"אנחנו הספרדים, המרוקאים, הדפוקים", אינני במאי ואינני יכול לארגן ספונסרים לסרט "רוח קדים" אחר ושונה. אני בן מרוקו ומבקש מכם סליחה...אחים לי אתם. מכם, מאות אלפי אשכנזיות ואשכנזים מכל רחבי הארץ שעשו ימים רבים בקליטת העליה המזרחית מתוך אהבה, מסירות ונאמנות.
"רוח קדים" תחלוף כלעומת שבאה. יוצריה, ימשיכו לחפש יצירה אחרת. זה פרנסתם...כל שנותר למצפונם הוא לכרוע על חוף הסליחה..
הוספה ל- "הערת הוספה לקטע זה" (הקודמת)
מן האינטרנט (מתוך 'הדף הירוק'/מעריב לנחמן גלבוע 16/10/2003):
שאלה של גנטיקה - אמירה המיוחסת לראש המועצה האזורית מטה יהודה מאיר ויזל: "אתם טיפשים, מטומטמים,לא מבינים כלום, אצלכם זה בגנים", שנאמרה לטענת זאביק רפאל ממושב נס הרים במהלך ישיבה של ועדת החינוך במועצה מסעירה את מערכת הבחירות לראשות המועצה. ויזל: אמרתי שהשנאה לקיבוצים היא אצלו בגנים...לדברי קינן האמירה של ויזל מבהירה מדוע מסרבים הקיבוצים לחלוק את ספסל הלימודים עם בני "הגן הטיפש",...ושמעון קינן שהיה חבר במטה של ויזל ואפילו הציע להחמיר בצעדים כנגד משה מתוך תקווה שהוא יירש את מקומו כסגן בשכר, וחצה את הקווים לאחר שלא הובטח לו כי ימונה לסגן גם לאחר הבחירות...



שלמה שפירא: את האישה הלוחמת שמעלה תביעותיה על גשרי יופי / מוקדש ל- ליליאנה ליבנה

שלמה שפירא

את האישה הלוחמת שמעלה תביעותיה על גשרי יופי
                                          מוקדש ל- ליליאנה ליבנה
את האישה הלוחמת שמעלה תביעותיה על גשרי יופי. 
שני כיסאות מוזיקליים חשובים בךְ: שיר וקיבועו,
בסימפוניה שמימית תכולה עזה
                  אדם נאבק בחייו על יופיו.
את פורצת בחתימתך הנוכחית הבזק חשוב אל הבלתי-נודע. 
המשיכי ותצליחי.                                             
6.07.2007 

יום שבת, 27 ביוני 2020

שלמה שפירא: עץ הבר שנהפך לעץ נוי – על הפיקוס ( רשימה שלי שהתפרסמה ב"דבר" – 10 במרס 1985 בפינתו של ארנון מגן"מדע וטכניקה" )

שלמה שפירא

הספר "הפיקוס –עץ בר ועץ נוי" ,מאת פרופ' יעקב גליל

עץ הבר שנהפך לעץ נוי – על הפיקוס

 ( רשימה שלי שהתפרסמה ב"דבר" – 10 במרס 1985

           בפינתו של ארנון מגן"מדע וטכניקה" )


הספר "הפיקוס –עץ בר ועץ נוי" ,פרי עטו של פרופ' יעקב גליל מאוניברסיטת תל-אביב ,מניח
היסודות של מחלקתה הבוטנית , ראה לאחרונה אור בהוצאת החברה להגנת הטבע .
בספר מתוארים חייהם של שלושה מיני פיקוס בישראל : פיקוס השדרות , הפיקוס הדתי ,
ופיקוס השקמה .שלושתם צמחים זרים , שהגיעו לארץ בתקופות שונות מארצות טרופיות קרובות
ורחוקות . כל אחד מהם הוא עץ-בר בארץ מולדתו , חלק מן המרכיב הטבעי של הצומח הטרופי
באותה סביבה . אצלנו הם משמשים צמחי נוי ולעתים נוטים לשכוח , כי הם למעש?ה צמחי-בר
מהגרים , שהביאו אתם מארץ מולדתם את מכלול התכונות שהם סיגלו לעצמם בסביבה אחרת .
הרעיון המרכזי בשלושת פרקי הספר הוא הסתגלותם של עצים "זרים" אלה לתנאים השוררים
בארץ גידולם החדשה , כלומר : לא "סתם" עצי נוי ,כי אם אורגניזמים חיים , הנלחמים
את מלחמת הקיום שלהם .
תהליכי הרביה של הפיקוסים קשורים באופן צר ביותר בחיי צרעות קטנות המתפתחות  בתוך
התפרחות (הפגות) . פרקי זואולוגיה ובוטניקה משתלבים בציור תמונת החיים של האורגניזם
המורכב  . בארץ מולדתם נודע מקום מיוחד לעצי הפיקוס מבחינה תרבותית כללית , בפולקלור
ואפילו במנהגי הדת של האוכלוסייה . ספרו של פרופ' גליל מנסה לשלב את הצדדים הביולוגיים ,
הקשורים בחיי הפיקוסים , לנתונים הארכיאולוגיים וההיסטוריים .
משלושת מיני הפיקוס המובאים בספר נודע מקום מיוחד לעץ השקמה . הרציפות הטריטוריאלית
בין מולדת השקמה באפריקה לארצות הים התיכון אפשרה את נדידתו אלינו – אם באמצעות האדם
 או בלעדיו – עוד בתקופות קדומות מאוד . הודות לכך השתלבה השקמה בדברי ימי עמנו לתקופותיהם .
המסורות השונות הקשורות בשקמה נהפכו לנכסי צאן-ברזל של תרבות עמנו בארצו .
מרבית החומר המובא בספר הוא מקורי ומסכם תוצאות מחקרים שערכו פרופ' גליל ועמיתיו בעשרות השנים האחרונות .

שלמה שפירא: חברי לעבודה במחלקה לבוטניקה באוניברסיטת תל-אביב

שלמה שפירא
חברי לעבודה במחלקה לבוטניקה באוניברסיטת תל-אביב

         פרופ' צבי גלינקה 

                                     
צבי גלינקה ע"ה - האיש היקר המורה המדריך החוקר החבר הלך לעולמו. 
מה נפלאו דרכיך מעשׂיך ואורחותיך!
איש נפלא מופלא להפליא היה!
היה עניו וצנוע 
היה ניחוח ושקט
היה מרגיע 
היה מכבד אדם
היה איש סדר ומסודר
היה מפשֵר וסוגר קצוות פרומות בכל עניין וויכוח
היה איש סוד
כתב ידו היה ברור כמו באותיות של ספר
התברך במשפחה שקטה צנועה ומסורה
גדולים בחכמה הוקירוהו.
לא מצאתי אדם שבא בטענות אל האיש היקר הזה!
יהיה זכרו ברוך! זכר צדיק לברכה ולחיי העולם הבא!
10.11.2011

פרופ' יעקב גליל

הספר "הפיקוס –עץ בר ועץ נוי" ,פרי עטו של פרופ' יעקב גליל

עץ הבר שנהפך לעץ נוי – על הפיקוס

 ( רשימה שלי של שלמה שפירא שהתפרסמה ב"דבר" – 10 במרס 1985

           בפינתו של ארנון מגן"מדע וטכניקה" )



הספר "הפיקוס –עץ בר ועץ נוי" ,פרי עטו של פרופ' יעקב גליל מאוניברסיטת תל-אביב ,מניח

היסודות של מחלקתה הבוטנית , ראה לאחרונה אור בהוצאת החברה להגנת הטבע .

בספר מתוארים חייהם של שלושה מיני פיקוס בישראל : פיקוס השדרות , הפיקוס הדתי ,

ופיקוס השקמה .שלושתם צמחים זרים , שהגיעו לארץ בתקופות שונות מארצות טרופיות קרובות

ורחוקות . כל אחד מהם הוא עץ-בר בארץ מולדתו , חלק מן המרכיב הטבעי של הצומח הטרופי

באותה סביבה . אצלנו הם משמשים צמחי נוי ולעתים נוטים לשכוח , כי הם למעש?ה צמחי-בר

מהגרים , שהביאו אתם מארץ מולדתם את מכלול התכונות שהם סיגלו לעצמם בסביבה אחרת .

הרעיון המרכזי בשלושת פרקי הספר הוא הסתגלותם של עצים "זרים" אלה לתנאים השוררים

בארץ גידולם החדשה , כלומר : לא "סתם" עצי נוי ,כי אם אורגניזמים חיים , הנלחמים

את מלחמת הקיום שלהם .

תהליכי הרביה של הפיקוסים קשורים באופן צר ביותר בחיי צרעות קטנות המתפתחות  בתוך

התפרחות (הפגות) . פרקי זואולוגיה ובוטניקה משתלבים בציור תמונת החיים 
של האורגניזם

המורכב  . בארץ מולדתם נודע מקום מיוחד לעצי הפיקוס מבחינה תרבותית כללית , 
בפולקלור ואפילו במנהגי הדת של האוכלוסייה . ספרו של פרופ' גליל מנסה לשלב 
את הצדדים הביולוגיים ,

הקשורים בחיי הפיקוסים , לנתונים הארכיאולוגיים וההיסטוריים .

משלושת מיני הפיקוס המובאים בספר נודע מקום מיוחד לעץ השקמה . 
הרציפות הטריטוריאלית בין מולדת השקמה באפריקה לארצות הים התיכון אפשרה 
את נדידתו אלינו – אם באמצעות האדם

 או בלעדיו – עוד בתקופות קדומות מאוד . הודות לכך השתלבה השקמה בדברי 
ימי עמנו לתקופותיהם.
המסורות השונות הקשורות בשקמה נהפכו לנכסי צאן-ברזל 
של תרבות עמנו בארצו.
מרבית החומר המובא בספר הוא מקורי ומסכם תוצאות מחקרים שערכו פרופ' גליל 
ועמיתיו בעשרות השנים האחרונות .

פרופסור יוסף נוימן 

יוסקה שלנו איננו.
קשה מאד הַפְּרֵדָה מאדם יקר זה:
הוא היה בשבילי רב-האדם 

רב המדע והחקר
רב הדעת והתבונה
רב-הרוח והמעשׂה
רב-הידידות
רב-ההנחיה
רב-הדאגה
לחבר לעובד לאיש הפשוט או הרם
רב האיפוק והעצה בשעת בעיה-קשה ומצוקה
דוגמה ומופת לי בעבודתי לאורך עשׂרות השנים במחלקה 

לבוטניקה באוניברסיטת תל-אביב.
אב רוחני אמתי היה בשבילי.
אהבתי אותו, הערכתי אותו צמאתי ויראתי בשמי תבונתו.
הוא הפילוסוף שהשפיע בעבודתי ובשירתי.
יהי זכרו ברוך!
24.04.2017


פרופ' דן איזיקוביץ (דיני) 
החוקר, הידען, המלומד, המובהק, הֶעָנו שנשׂא ונתן לימודו בחן ובאמונה, מורי וידידי - דיני
חוקר הצמחים שהיה אמון על הדבש הטהור בכל ראשית שנה חדשה!
דבש טהור!
שנים רבות, מן האוניברסיטה של תל אביב באבו-כביר לקמפוס
האוניברסיטה של תל-אביב ברמת אביב - החוקר, הידען, המלומד, 
המובהק, העניו שנשׂא ונתן לימודו בחן ובאמונה, מורי וידידי, דיני,שהיה 
חוקר אמון על הפרח, אבקתו, דבשו, כפתורו ופריו חיבק אותנו, את כל 
עובדי המחלקה לבוטניקה בדבש טהור בכל ראשית שנה חדשה.
בגן הבוטני באבו-כביר ולאחר מכן בגן הבוטני ברמת אביב היו מונחות 
כוורות בלב הפריחה שמסביב לצורך מחקר בהאבקה והפריה. מהן 
נרדָה הדבש בסוף כל קיץ, לפני החגים, ועל דעת המקום ועל דעת האדם
נתכבד כל בית-משפחה מעובדי המחלקה בצנצנת קטנה עם דבש טהור 
עם איחולים לבביים לשנה החדשה.
חן רב בבואי להוקיר את האיש היקר הזה. בסומק פנים גם פרחיו יחמָאו!
4.09.2010

ד"ר יעקב ליפקין*

אחד החוקרים שאני מאד מעריך 
ובשבילי הוא גם אדם טוב ידיד ומורה הוא יעקב ליפקין.
תנסו לשאול אותו שאלה
והוא עומד ומסביר לא על פי הזמן הפנוי שלו, אלא על פי הזמן הפנוי שלך,
כי אין מצידו זמן מוגבל לשואל אותו.
על שני בחורים טובים חרוצים מתמידים וישרים המלצתי בפניו שיקבלם כדי לעזור 
במעבדתו את יוסי פודור ואת אלי כהן**
ושניהם "ליקקו את אצבעותיהם" מהמורה הטוב מהחוקר הנערץ ומהאדם הנאור.
שירבו אנשים נאורים חוקרים טובים ומורים נאמנים הדבקים במלאכתם כמוהו.

*
ד"ר יעקב ליפקין חוקר במחלקה לבוטניקה באוניברסיטת תל  אביב .עסק שנים רבות בצמח ואדמה,
מכיר את צמחי ארץ ישראל, מכיר היטב את ים-המלח על המלחתו ובעיותיו, הוא גם בקיא בצומח 
הליטורלי לאורך חופי ארצנו, מנסה להתחקות אחרי נישות של עשבי ים ובקטריות קושרות חנקן 
ועוד אורגניזמים ימיים המצויים
בשרשרת המזון שלנו. משתף פעולה עם עוד חוקרים במחלקה המשיקים אותו נושא 
כמו פרופ' סיון בר ופרופ' עמרם אשל.
מן האיטרנט:
"במסגרת פרויקט "מפוי הצומח" נערך מחקר יסודי בצומח של המדבר הקיצוני במכתש רמון ובדרום הנגב על-ידי 
יעקב ליפקין. הוא חקר את החוקיות בתפוצת הצומח הערוצי בשטחים בהם עקב היובש הקיצוני מתאפשר גידול 
של צמחים רק בערוצים. הצעתו לשיטת נתינת שמות ליחידות הצומח, אותן הגדיר בערוצים, הרתיעה את מנחיו 
במחקר פרופ' ג. אורשן ופרופ' מ.זהרי וכתוצאה מכך לא התפרסמה עבודתו. דבורה רודיק עשתה בהדרכתי 
עבודת גמר שעיקרה מיפוי הצומח בסביבת חצבה שבערבה. היסוד למחקרה היה מתוך עבודת הדוקטור של י. ליפקין. 
שטח המחקר חולק ליחידות גיאומורפולוגיות אחידות בהן עקב תנאי התשתית צורת הערוצים ודרך הסתעפותם 
אחידה ביחידת שטח אחת ושונה מהמצוי ביחידות האחרות. כל יחידת מיפוי (מחגר) מתאפיינת על-ידי סדר הופעת 
חברות צמחים (נדבכים) לאורך הערוצים וסעיפיהם. מחקר זה פורסם במאמר מדעי בעיתון הישראלי לבוטניקה.

 **
יוסי פודור ואלי כהן היו תושבי שכונת נוה-עמל בהרצליה


פרופ' יעקב פרידמן 

שלמה שפירא
מה זה תה
   מוגש לידידי הטוב פרופ' יעקב פרידמן
       חוקר צמחי ארץ-ישׂראל
             בקיא וחוקר את צמחי הרפואה

מה זה תה? קמיליה סיננסיס
שאני ואתה יושבים ושותים אותו יחדיו מכוס רוזנטלית יפה 
עם תקרובת תְּחִנָּה לידידות
ואחרי שוך הכעס בכוס הסערה.
התה - תוכנו עזבו -מטעים סביבתו
מהנה אנשי רווייתו - חריפותו לפי הזמנתו
ניתן בנענע להשרותה לתוכו
להסיר את קָפאין הקיפאון שבלב
להקל על מפגש הסתירות בינינו    
ואם יוותר חס וחלילה משקעו הבוצי על אדן חלון מחשבתנו
גם אז לגרדו ולזבלו בנפרד בעציץ פולי פנולי נוגד חמצון
ולבקש לזרוע הפעם תה נשׂגב
עם נושׂא ונשׂוא,מושׂא ושמות תואר על שולחנו של שיר חדש בלב .

8.05.2008

ד"ר ניר אוהד
הטחביסט החוקר המלומד מן המחלקה לבוטניקה באוניברסיטת תל אביב
שהטחב בשבילו מורה את הדרך ל"צפון" ובעיקר לחקר התמיינותם של תאי הגזע בטחבים
ממחקריו הוא מנסה למצוא את מתג ההפעלה שהופך תאי גזע לרקמות 
(בצמחים או בבני אדם), דבר שיכול להועיל במצבים שבהם נדרשים תאי הגזע 
להתַּכְנת מחדש בגלל סיבות שונות, לצרכים של השבחה חקלאית, ולצרכים רפואיים 
כמו במניעת יציאתם של תאי גזע משליטה (למשל, בגידולי סרטן).  
פרופ' עדינה ברימן

שיר מאת שלמה שפירא:  חקר הגנים (יום עיון)
                      מוקדש לעדינה ברימן * 
ממתינים וממתינים
סביר להניח שברצפו של הזמן
שהוא מדייק ומדויק
הדנ"א שמור מכל משמר
אפילו קצות שלדו מוגנים מאד
גם עלותו החורפית
גם פריחתו האביבית
גם קיפולי חיוכו ההיולי ,
עקרב בארסו
שמר בחומר דחייתו
אדם בשאלותיו ...
כך מחויבים אנחנו
בכל אלה ובשאר כל חקר
לראות להבין לבדוק ולהראות
אבל לא לגעת .

השיר נכתב במהלך "יום עיון" במחלקה לבוטיניקה באוניברסיטת תל-אביב
שיזמה אותו פרופ' עדינה ברימן בתאריך 10/3/1999 ואשר הוגש לה
על ידי בסיום "יום העיון" בהוקרה רבה .
השיר פורסם גם ב"הצופה" וגם ב"אפיריון".

על פרופ' עדינה ברימן
פרופ' עדינה ברימן מהמחלקה לבוטניקה בפקולטה למדעי החיים , כיהנה בעבר
כראש המחלקה והיום עומדת בראש המכון לחקר הדגנים .
היא עוסקת בגנטיקה מוליקולרית ובביוטכנולוגיה בצמחים . (נושאים הקשורים ל-DNA
, תקשורת בין גנומים , אינטראקציות בין חלבונים שונים,ביניהם שפרונים של חיטה ואורז  ועוד...
היא גם היועצת לנשיא האוניברסיטה לענייני נשים.

פרופ' עמרם אשל

שיר מאת שלמה שפירא מוקדש לעמרם אשל: בנה לך בית-שרשים
                              לעמרם אשל

בנה לך בית-שרשים
וראה עד כמה ארוכים שורשיך
בדוק עשביך ועציך
ותגלה עד כמה מיני השרשים
שמורים עבורך בגניך
אף אחד לא יכול לגנוב גבוליך
ובהתגנבך בדלת האחורית
של ניחוחות חייך
אתה יכול גם לעשות לך
מחקר קטן על גנות ופרדסים
ואל גנת אגוז רד
לראות אם פורחת גפנך ...

פרופ' נתן נלסון

סיפור מוקדש לחברי מספסל הלימודים: נתן נלסון - העלייה לארץ והכובע. 

אני רוצה להמר ולהגיד שהייתי העולה הראשון מעיראק שקטף תפוז מן העץ 
כשעוד לא הגיע ל"שער העליה" בדרכו משדה התעופה לוד. יש שצוחקים ואומרים לי, 
מה לא היה איזה עולה-חדש חומד לצון שהיה מבקש "לעשׂות צרכיו", 
עוצר את המשאית ובדרך עלותו חזרה למשׂאית קוטף תפוז או שניים?
במו אזני שמעתי מספר פעמים עוד בעיראק -  "בארץ ישראל לא צריך לדאוג 
לאוכל בתחילת העליה. "כשאין עבודה, מותר לקטוף תפוז שעמו לחם ומים 
וכך אפשר להתקיים שבוע עד שבועיים ימים.
וסיפור התפוז כך היה:
לפני עלייתנו ארצה, נלקחתי לחייט שתפר לי חליפה. קנו לי גם שעון חדש 
וגם כובע יפה שהתאים לנער צעיר וגם וגם... . אבל אני לא רציתי כובע וכל הזמן 
קיטרתי בתוכי על זה שקנו לי כובע שמחייב אותי לחבוש אותו.  אף פעם לא חבשתי 
כובע ורק כשהתפללתי שׂמתי כיפה על הראש ואף פעם לא כובע. הייתי מסתכל סביבי 
ונערים בגילי בלי כובעים וגם כל הנערים שעלו אתי למטוס לא חבשו כובע. 
אבל הכובע שטרחו וקנו בשבילי מחייב אותי לחבשו.
וכך עולה משפחתי המונה שמונה ילדים עם ההורים לארץ-ישראל, בחלוקה 
מאולצת - והפעם הורי עם ארבעת הילדים הקטנים, על כל מזוודותיה, כל מזוודה 
מברזל, עולה על "המטוס הגואל" ונוחתת בשדה התעופה בלוד ועם עוד משפחות 
עלינו על משׂאית גדושה ולחוצה ופניה - משׂדה התעופה בלוד לשער העליה 
שבעתלית.
 אני ישבתי בקצה המשׂאית ליד פתחה האחורי, מסתכל בנוף החדש המשגֵע את כולי, 
ובמיוחד עשו עלי רושם אדיר - הממטרות - שזו הפעם הראשונה שאני רואה אותן 
מפזזות בשׂמחה בשׂדות ובפרדסים ובחודש עלייתי לארץ - בפברואר - העצים היו 
גדושי תפוזים וריחם האגדי התבשׂם בי במלוא הנשמה.
והכובע שחבשתי , לפתע, עף מראשי ואני מכריז "כובעי עף" וכל היושבים לידי צועקים 
ומכים בצידי המשאית ואלה הקרובים ל"קבינת-הנהג" גם הם מכים בה מלמעלה 
עד שהמשׂאית נעצרת ואני יורד ממנה, רץ אחורה כמעט קילומטר, מוצא את הכובע 
ולא יכולתי שלא להתפתות, קטפתי כמה עלים להריח  ושני תפוזים לטעימת "שהחיינו", 
שׂמתי בכובע ורצתי חזרה אל המשׂאית. כל אחד שמסביבי רצה לגעת בתפוזי- החלום 
החלם האלה ואני מוסר את הכובע על תכולתו שיעבירו אותו הלאה?.
תשאלו - האם הכובע חזר אלי כעבור זמן מה? התעלמתי ממנו ורק ברדתי מהמשאית 
"זכיתי" בכובע, אך בלי התפוזים.

ד"ר צביה שפירא
הייתי שותף מינורי בעבודת הדוקטורט שלה

שיר לצביה מאת שלמה שפירא:
משבט הכוהנים - יחס זהיר אלייך.
את שבעתיים יער עד
יערת בפועם  חן
עיני צביה מיוערת לבות צבאים ברעייתך
כל יערי קסם מנתרים שובבים
מיונקי הדבש זמר יוחסין
מזמורי אור מושרים לך
חנך בתולי צנוע אלף פעמים
בתוך ים התכלת עיני יעלת חן
בחקר צומח אדם בחברה ואשה במחזורה.

ד"ר אברהם בורבין 
עם תואר בבוטניקה ותואר רופא

עבדנו יחד יד ביד במעבדה לפיזיולוגיה של הצמח.
איש ענק חובק ידע מכל שטחי המדע
היה ידיד יקר לי מאד.
הסיפור הבא מוקדש לו:
שלמה שפירא
העיר עכו בשבילי כמעט מוות מצד אחד וודאות חיים מצד שני - סיפור על אצה, ה- Valonia algae.
בשנת 1968 נסענו במכונית אוניברסיטת תל-אביב לעכו כדי להגיע לאי הזבובים - שרידים של 
קירות אבנים - שנמצא במרחק כמה מאות מטרים ממעגן סירות הדייגים בעכו, כדי לגרד 
מן הקירות הירוקים אצה ירוקה חד-תאית שגודלה יכול להגיע לסנטימטר ויותר.
האצה נבחרה כדי להראות לסטודנטים בקורס פיזיולוגיה של הצמח, איך צמח 
שצריך מלחים עובד כמשאבה למלח - מכניס מלחים ממי הים שריכוזם נמוך 
בהשוואה לריכוז המלחים הגבוה בתוך התאים.
נסינו להשכיר סירה שתביא אותנו קרוב לאי והיו שם עשרות סירות ואף אחד מבעלי הסירות 
לא הסכים. כולם סירבו ולא אמרו מה הסיבה. והנה בא בחור צעיר 
שהסכים לקחת אותנו עם סירתו ל"אי".
באנו לעכו ארבעה אנשים: צבי גלינקה, אברהם בורבין, סטודנטית שעבדה במחלקה מספר שעות 
בזמנה הפנוי שאת שמה אני לא זוכר, אבל הבנתי שהוריה היו בעלי מכולת 
ברחוב פינסקר קרוב למוגרבי ואנוכי.
כשכולנו על הסירה לכוון האי, התהפכה הסירה בסמוך לו. בורבין שידע לשחות עם כושר גופני טוב 
שחה עד החוף. גלינקה והסטודנטית שידעו לשחות, איך שהוא ניסו לצוף על פני המים, 
אבל לא יכלו להתקרב לחוף. ואנוכי שלא יודע לשחות נאבק 
במים הסוערים, עולה וצולל עולה וצולל וחשבתי לעצמי שהגיעה שעתי למות.
הדייגים על החוף התחילו לצעוק, ולמזלי ולמזל כולנו, שהייתה סירת משטרה 
קרובה למזח, התקרבה אלי במהירות ומשתה אותי מן המים ולאחר מכן את 
גלינקה ואת הסטודנטית.
בסופו של דבר כולנו ניצלנו בריאים ושלמים.
לאחר המקרה הזה, בוטלה המעבדה שעסקה בהכנסה ובצבירת מלחים לתוך התא הצמחי.
כמובן, שהלכתי לבית הכנסת בשבת הקרובה שלאחר מכן לברך את "הגומל"
ואני הייתי בשנה השלישית לנשׂואי עם ילדה בת שנה.
אומרים יש מזל בחיים וצדקו הדייגים בחוף שחיבקו אותי וצעקו רבים לעברי "אללה שמר עלייך".

נזכרתי באירוע הזה כשהגעתי אתמול ה- 6.04.2017 לעכו 
במסגרת טיול גמלאים מאוניברסיטת תל-אביב.

פרופ' יואב וייזל
בוטנאי ואקולוג ענק

מייל ששלחתי אליו:
ידידי יואב וייזל,
 אתה יודע שאני כותב שירה ואוהב שירה ופעם לפעם רצית לראות מה פרסמתי.
כזכור לך הענקת לי ספר שהוא יקר לך ואשר קבלת אותו בהגיעך למצוות ואמרת לי:
ספר זה ימצא את מקומו בספרייתך.

הספר שקיבלת  לבר-המצווה שלך
"כתבי יעקב כהן"
ובהקדשה אליו בספר , כתוב :
"ליואב וייזל ,
  יחד עם מתנה זו קבל את איחולינו הלבביים לרגלי חגיגתך , חג הבר-מצווה .
יהיה רצון ותגדל ותישאר בן נאמן להוריך ולמשפחתך , לעם ולמולדת .
           משפחת גבאי  -  י"ז תמוז תש"ד  -  8.7.44 "

האמת ששמעתי על הספר ולא הייתי מודע מספיק לקיומו המכובד של המשורר הזה עד שקבלתי 
את הספר הזה לידי ממך ויש רבים כמוני שעברו את התיכון ולא שמעו עליו וחבל.
יעקב כהן משורר טוב גדול ויקר בשירתנו
וחשוב גם לעיין בשירתו . לגבי, מוטב המאוחר הזה , שבעתיים !
                                                                 שלך בידידות, שלמה שפירא
בנית לך בית-שרשים / שיר המוקדש ליואב וייזל   
                                    
                                    הערה: את בית השורשים" הקים יואב וייזל
                                             ממשיך הבית - עמרם אשל
וראית עד כמה ארוכים שורשיך
בדקת עשביך ועציך
וגלית עד כמה ציצת שורשיך
שמורים היטב בעבורך בגניך
אף אחד לא יכול לגנוב גבולך
ובהתגנבך בדלת האחורית ברו­­ם חייך
אתה יכול לעשות לך סיכום שורש
על גינות ופרדסים
צאצאי ניחוחות ואהבות 
ואל גינת אגוז רד
לראות עד כמה ממשיכה ופורחת גפנך ... 

פרופ' סיון בר
מומחה לאקולוגיה ימית

שיר המוקדש ל- סיון - זנזיבר

כל כך צללתי לעמקי אגדותיו
ילדים חולמים להגיע אליו
ספורים רבים תבליני ילדותי
ספור אחד אמי ספרה אותו לי מאה פעמים :
באי יש מוסלמים טובים
באי אין עבדים , ישנם מלאכים
שעולים כל הזמן ממי הטורקיז לחופים לבנים
לשחרר כל עבד
וכל קוף נרצע להובילו כאיילה שלוחה
לסיוני היום.
עכשיו הכל מצף שם
בניחוחות של צפרן.

פרופ' טובה ארזי
מומחית באנטומיה של הצמח

שיר מאת שלמה שפירא: 
טובה הפרופסור
טובה הפרופסור הייתה אישה ותיקה בארץ וביולוגית
והיו לה אוצרות של ספרים ומחברות, מסמכים ותעודות
והיא שמרה את כולם בחדרה שבאוניברסיטה,
אפילו על פנקסי תלושי המזון  של דב יוסף היא שמרה.
הגיעה לגיל מופלג והפסיקה לבוא לחדר עבודתהּ.
בהוראה מגבוה, רוקנו את חדרהּ וזרקו את תוכנו כמצול אבן בכאב עַזִּים.
מרוב מצוקים בכיתי.

שנת 1997

ד"ר אדיבה אילן
יצא לי הכבוד לעבוד כשלוש שנים יחד עם ד"ר אדיבה אילן שכיוון מחקרה, בין השאר, היה מבוסס על טיפוח צמחי חקלאות, שתכונותיהם מקשות על הטפיל להחדיר את המָצַץ אל תוך שורשיהם של הפונדקאים ולהיטפל אליהם.
באותו הזמן הקדשתי לה שיר.

שלמה שפירא
                     שיר זה מוקדש לא.א.
מהות עבודתך - בסטה בשוק...להביא לך יראה וכבוד
מהות עבודתך בסטה בשוק.
אתה עבדתָ והתפרנסתָ ונושא את עמל כפייךָ על כתפייךָ
פורשׂ אותה לעיני כל
התוצרת שלך היא הגב שלך
הקונים שלך - כל הסוגים - הדיוטות מומחים רופאים ואדוקי עינא בישה
כזיתון הרומי חייבת הבסטה להביא לך יראה וכבוד
ותהיה שמועתך נזר מורכן בענווה שצורת עלי כותרתו כקרני הצבי
נאהבת עד ירושלים...
רק אל תקשה ערפך קטלב אדום כדם
והכי חשוב לזכור
שהאחראי עליך
לא האלוהים שלך
אלא האלוהים.

17/3/2008 

                                                                                                                          המשך יבוא