שלמה שפירא
מחפש קצת אור בכל איש, בכל ספר ובכל תכנית טלוויזיה ומתאכזב:
ילדים על הורים (בעולם) : יש מקומות מושלמים ליצירת אופטימיות - יש בהם פטרוזיליה, יין, בצל ירוק ורקפות, אדמת כבול רוטטת ושחפים נוסקים מסביב...כאילו הרוח תעבeר כל חי"...כיצד גאוותם של הורינו לא בהכרח קשורה בהיותנו אנו-עצמנו, אלא בהיותם הם-עצמם, ולא סותרת צדדים אחרים, אכזריים באישיותם. (מישהו כתב על קלייר קינן) .
ניתן ללמד על הנאמנות הן לשרשים והן לצמרות השירה העברית - שירת מחאה אנטי גזענית המקדישה להוריה ספר (מישהו טוען על יונית נעמן - בנימה של נאמנות מלנכולית).
"בחיים שנועדו לי אנשים שמחים השבים וקוראים קלישאות מוכרות." (על קריטין הרמל). כך צומחים בהפתעה גם בארצנו "זמרים במסכה" ו- "רוקדים עם כוכבים" ועוד ועוד.
"דן אלמגור" אמר פעם : " אנחנו חיים בין ארמון הנשיא בירושלים לקיוסק הפלאפל שבשכונה, בין בית רחל המשוררת למקום שבו נחשדתי בבגידה במולדת..."
"נריה עדינה רוז" בשירה - (לפני שנים -עברתי חוויה אישית כזאת) - "שם בפינה, היא / יושבת נטויה לצד / כסביבון נטוש / בסוף החג...מדליקים נרות חנוכה ומברכים "שהחיינו וקיימנו והגיענו."
היש - עדיין - על מי להישען?! והתשובה - "כן". "זה כולל הכל, מחיר קבוע לכל החיים"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!