שלמה שפירא
"יהושע לוינזון" בשנת תשי"ט 1959 כותב בחוברת פרסומי מטכל ענף השכלה בעמוד 39 : "כיבושה של הרצועה לא הושלם והיא נשארה קוץ ממאיר בבשרנו".
"כיבושה של הרצועה לא הושלם והיא נשארה קוץ ממאיר בבשרנו". מצב זה נשאר שריר וקיים גם לאחר חתימת שביתת הנשק בין ישראל למצרים. אורך הגבול עם הרצועה הוא כ- 65 ק"מ. הגבול עובר מחוף הים, מדרום לקבוץ יד מרדכי, בהקבלה לנחל שקמה (ואדי חסי) פונה משם מזרחה לסביבות ניר-עם ומקורות, משם לדרום-מערב, בהקבלה לחוף הים ובמרחק של 6-10 ק"מ ממנו עד אל פני רפיח. לאורך גבול רצועת עזה נמצאת שרשרת של ישובים עבריים, שהוקמו רובם אחר מלחמת העצמאות, כחלק מתכנית ישוב הדרום והנגב וכקו-הגנה ראשון נגד התוקפנות המצרית, הרואה ברצועה את בסיסה לכל פעולות פשיטה, חבלה ורצח נגד מדינת ישראל ותושביה. הסתנניות והתקפות רצח היו תופעת-לוואי קבועה באזור, ומדי פעם עורער בו הבטחון.
רצועת עזה היוותה בסיס וניסיון להחזיק בראש-גשר לנסיונות התפשטות צפונה לתחומי ארץ-ישראל... אנו מוצאים בעזה, נמל קטן או מעגן ליד החוף ועיר בעלת אוכלוסיה גדולה במרובה... עזה נחרבה בזמן מלחמת-העולם הראשונה, אבל הודות לפוריות האדמה בסביבותיה היא הוקמה לאחר המלחמה מחדש. רוב תושביה היו פלחים, גננים ופרדסנים והתפתחו בה תעשית כלי חרס שחורים, בתי-בד לשמן שומשומין, נולים לאריגת פשתן, כותנה ומשי, בתי-צביעה וכמה טחנות קמח...עזה שימשה מרכז אדמיניסטרטיבי למחוזה ומרכז חשוב לתנועה הערבית-הלאומית בארץ...
מן הוויקיפדיה:
השבמחקעד למלחמת ששת הימים הייתה רצועת עזה נתונה לשלטון מצרי (למעט תקופה קצרה של כיבוש ושלטון צבאי ישראלי לאורך כחצי שנה בעקבות מלחמת סיני). במלחמת ששת הימים שבה וכבשה ישראל את הרצועה, והקימה בה יישובים ישראלים, בעיקר בגוש קטיף, ששכן בין ח'אן יונס ורפיח לבין הים. בין היישובים חודש גם כפר דרום שהיה ברצועה עוד לפני מלחמת העצמאות וישראל נסוגה ממנו בהסכמי שביתת הנשק בתום המלחמה.
בהסכמי אוסלו הועברה השליטה ביישובים הפלסטינים שברצועת עזה לידי הרשות הפלסטינית, אם כי הריבונות נותרה בידי צה"ל. גם לאחר ההסכמים נותרה בידי ישראל השליטה על היישובים הישראליים ברצועה, הדרכים המובילות אליהם משטח ישראל, ציר פילדלפי (רצועה צרה לאורך הגבול בין רצועת עזה לבין מצרים) ומעבר הגבול עם מצרים ברפיח. כחלק מן ההיערכות החדשה של העברת השליטה בהסכמי אוסלו, אורגנה והושלמה גדר המערכת סביב רצועת עזה לפי תפיסת-הפעלה צה"לית המקובלת בגדרות המערכת בגבולות המדינה מול מדינות שכנות אחרות.
תודה רבה. קטע מאוד מעניין עבורי - אינפורמציה והכל. הוגן.
השבמחקאלה ,
27.07.2025, 15:52
אתמול בערוץ 12 בטלוויזיה היתה כתבה על "דיר אל-בלאח" ברצועת עזה והראו את השוק התוסס ומחיר סחורתיו הגבוה עם פרות וירקות, אורז וקמח..., כאשר שקית קמח עולה 100 שקל.
השבמחק"דיר אל-בלח" / אלבלחיה (הדקלים) היא עיר החוף "אנתידון", שנתפרסמה בתקופת הבית השני, ואשר יוסף בן-מתתיהו מתאר אותה בספריו כעיר נמל בקרבת עזה. אלכסנדר ינאי כבש את העיר עם יתר ערי החוף וספחה לממלכתו בשנת 90 לפסה"נ. לאחר הכיבוש נהרסה העיר ותושביה שלא הספיקו להמלט נמכרו לעבדים. גביניוס הרומי, ממלא מקומו של פומפיוס בא"י, בנה את אנתידון החרבה, ובעזרתו נושבה העיר מחדש. קליאופטרה מלכת מצרים ביקשה מאנטוניוס, אחד משלושת שליטי רומא, שימסור לה את ארצות היהודים והנבטים, אולם אנטוניוס סרב למלא את בקשתה במלואה ורק קרע מיהודה את אזור החוף ונתנו לקליאופטרה. אז נפלה גם אנתידון בחלקה בשנת 30 לפסה"נ . כאשר נצח אוגוסטוס את אנטוניוס, הוחזרו להורדוס כל השטחים שניתנו לקליאופטרה, וגם אנתידון הוחזרה. הורדוס שקד על התפתחותה והפכה ל"פוליס", עיר יוונית בעלת שלטון עצמי מוגבל, בהשגחת פקיד המלך...הורדוס קרא לאנתידון בשם אגריפיאס, לכבוד מרכוס ליפסניוס אגריפס, חותנו ושר צבאו של אוגוסטוס. בראשית מלחמת היהודים ברומאים, בשנת 67 לפסה"נ התקיפו היהודים את אנתידון והרסוה. הם שרפו אותה ואת כל כפרי הסביבה. את הגברים שבתוכה הוציאו להורג.