שלמה שפירא
"נער החידות ממומביי" ל- "ויקאם סווארופ" , מאנגלית: סיגל אדלר, אחוזת בית הוצאה לאור 2007. הספר זכה בפרס ספרותי דרום-אפריקאי חשוב. המחבר דיפלומט הודי.
בספר הקדשה : להורי - וינוד ואינדרה סווארופ ולסבי שרי גגדיש סווארופ.
סדר הפרקים : 1000רופי: מותו של גיבור, 2000רופי: עולו של כומר, 5000רופי: הבטחת אח, 10000רופי: תשומת לב לבעלי מום, 50000רופי: איך לדבר אוסטרלית, 100000רופי:שמור על הכפתורים שלך. 200000 רופי: רצח בווסטטרן אקספרס, 500000רופי סיפורו של חייל. 1000000רופי: רישיון לרצח. 10000000רופי: מלכת הטרגדיה. 100000000רופי: קק...אוק...גרר (או סיפור אהבה). 1000000000רופי: השאלה השלוש-עשרה. אחרי חצי שנה. תודות. הערות ביוגראפיות מאת המחבר.
ראם מוחמד תומס בן השמונה-עשרה, נער אשפתות ממומביי, זוכה במפתיע בחידון טריוויה טלוויזיוני, ומקבל לידיו לא פחות ממיליארד רופי (כמאה מיליון שקל). המפיקים תאבי הבצע והפרסום חושדים בו במרמה, והוא מושלך לכלא. עורכת דין אידיאליסטית, שלוקחת על עצמה להגן עליו, שואלת אותו איך ייתכן שנער יתום וחסר השכלה ידע לענות על כל התשובות הנכונות. והנער הצעיר עונה לה - שאלה אחר שאלה, סיפור אחר סיפור. פרקי הספר, המופיעים כסדר השאלות בחידון...סיפור חייו של גיבור רב-קסם, סקרן, בעל אמות מידה מוסריות ומידה מפתיעה של אופטימיות ואהבת אדם בהודו - ארץ שיופי, ססגוניות ועושר תרבותי מתקיימים בה לצד כיעור, עליבות וטרגדיה.
עמוד 94: "אני רוצה להראות לו את כף היד שלי," אומר סאלים. "זה עולה רק עשרה רופי." "אל תהיה טיפש." אני אומר לו. "החבר"ה האלה הם נוכלים הם לא יכולים לדעת את העתיד שלך. וממילא אין הרבה בעתיד שלנו שכדאי לדעת." "אני בכל זאת רוצה להראות לו את כף היד שלי." סאלים נחוש בדעתו. "בסדר." אני נכנע. אבל אני לא מבזבז את העשרה רופי שלי על השטות הזאת." סאלים משלם את הכסף ומושיט את ידו השמאלית בהתרגשות. הפנדיט מנענע בראשו, "לא, לא את יד שמאל. זה בשביל בנות. בנים צריכים להראות את יד ימין." סאלים ממהר להושיט את ידו הימנית. קורא כף היד בוחן אותה בעזרת זכוכית מגדלת ומנתח את רשת הקווים הדלה כאילו היתה מפה לגילוי מטמון אבוד. לבסוף הוא מניח את הזכוכית המגדלת ופולט אנחת סיפוק. "יש לך יד מדהימה, ילדי. מעולם לא ראיתי קו גורל טוב יותר. אני צופה לך עתיד מזהיר ביותר."... מר שסטרי בלי ספק לא חשב על כך. הוא עוצם את עיניו לעשר שניות ואז פוקח אותן. "יש לך פנים יפהפיות. אתה תהיה שחקן מפורסם מאוד," הוא מצהיר. "כמו ארמאן עלי?" סאלים צווח. "אפילו יותר," אומר הפנדיט. הוא פונה אלי. "גם אתה רוצה להראות את כף ידך? זה עולה רק עשרה רופי."...מוחמד משלם לו את עשרת הרופי ומושיט את ידו הימנית..."קו הראש ברור, קו הלב חלש. והחשוב מכל הוא שקו החיים קצר. לא נראה שהכוכבים צודקים. מערך כוכבי הלכת מבשר רעות. הר כוכב צדק מצוין, אבל הר כוכב שבתאי מבטל את השפעתו. יש מכשולים ומלכודות. אני יכול לעשות משהו כדי להקל עליך את דרכך, אבל זה יעלה לך בסביבות מאתיים רופי. אולי תבקש מאביך? הוא הבעלים של האוטובוס הגדול, לא?" אני צוחק. "הה!פנדיטג'י, לפני שאתה פורש את יריעת עתידי, כדאי שתבדוק מי אנחנו באמת. אנחנו לא ילדי עשירים. אנחנו יתומים מבית המחסה של דלהי בטורקמן גייט, והאוטובוס הגדול אפילו לא שייך לנו. בכל זאת הוצאת מאיתנו במרמה עשרים רופי," אני מושך את סאלים. "בוא, נלך. ביזבזנו מספיק זמן." כשאנחנו מתרחקים, קורא לי קורא כף היד. "תקשיב! אני רוצה לתת לך משהו." אני חוזר לביתן. הפנדיט נותן לי מטבע רופי ישן. "מה זה פנדיטג'י?" "זה מטבע שמביא מזל. שמור עליו. תזדקק לו." אני קופץ אגרוף סביב המטבע. סאלים רוצה גלידה, אבל יש לנו רק רופי אחד, ואנחנו לא יכולים לקנות בו שום דבר. אנחנו מביטים בשאר הילדים שנהנים מהממתקים. אני מטיל את המטבע סתם כך, והוא מחליק לי בין האצבעות ומתגלגל מתחת לספסל. אני מתכופף להרים אותו ורואה שיצא "עץ". לידו מונח שטר של עשרה רופי שנפל למישהו. כמו קסם. סאלים ואני קונים גלידה. אני תוחב את המטבע לכיסי הוא באמת קמע המזל שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!