שלמה שפירא
"אלעזר שטרן" - "משא כומתה - ניווטים בגובה העיניים" - ידיעות אחרונות, 2009
בספר הקדשה: "להורי, שרה לבית אייזנר ולוי שטרן, לדורית רעייתי ורעתי, ללירון עדי הודיה ועמיחי - שהכל בזכותם.
"אבא קובנר" מצוטט בנושא: "להיות אחד במניין" - אבא קובנר משורר ממנהיגי הפרטיזנים ממקימי השומר הצעיר וחבר קיבוץ עיו החורש.
איתן הבר - "אלוף אלעזר שטרן אלוף יהודי בצבא יהודי אמר מה שהוא חושב בלי חשבון והוא עשה זאת כלפי מפקדים, ראשי הדרג המדיני וכלפי מוריו ורבניו...הוא הביטוי הנאמן ביותר, הקלאסי, למה שהיתה פעם הציונות הדתית-לאומית.
תוכן: כור מחצבתי, חייל דתי בצה"ל, המסלול, קצינים ללא הפסקה, עדים במדים, אמריקה, חינוך וצבא, רוח צה"ל, כוח ואדם, לדעת להתנתק, ישיבות ההסדר, השתמטות, צבא הצלה לישראל, קצרים בתקשורת, חרדים לגורלם, רק אשר אבד לי קנייני לעד, במקום סיכום: אנשים אחים אנחנו, תודות.
עמוד 8 : הפחד מפני ה"קלקול" בצבא היה ונשאר עצום. אני כותב קלקול במירכאות, כי זו המילה שבני הנוער הדתי נוהגים להשתמש בו בצעירותם, וגם בהתבגרותם אינם נוטשים ביטוי זה. אם זלזלת במצוות או הורדת את הכיפה, התקלקלת. גם אני השתמשתי שנים רבות בהגדרה הזו, עד שיום אחד התריסה בפני יעל וולף, שהיתה ראש הלשכה שלי כשהייתי קצין חינוך ראשי וראש אגף משאבי אנוש: אם להיות כמונו זה להתקלקל, אז אנחנו בעיניכם מלכתחילה מקולקלים! חשבתי על דבריה ואמרתי לעצמי שזהו עוד ביטוי שאפשר היה אולי להשתמש בו בתוך הקהילה שלך, אבל מרגע שיצאת חוצה והשמעת אותו בפני חברים גלויי ראש - אולי העלבת אותם. ואם זה כך, גם מלכתחילה מוטב היה שיימצא ביטוי אחר...
עמוד 281 : אחת הסוגיות המשסעות את החברה בישראל היא סוגיית גיוס החרדים, או ליתר דיוק אי-גיוסם. אני מודה, גדלתי בבית ובסביבה שלא יכלה לסבול את התופעה. אנשים בריאים וחזקים שאינם משרתים בצה"ל? אמהות שבזכותו של אותו "פטור" יכולות לישון בלילה, בשעה שאמהות אחרות מתהפכות במיטתן? הדבר לא נתפס בעיני. אבל מעבר לרתיעה, זאת השאלה מה עושים מ- רק הכרת ממדי תופעת ההשתמטות החרדית, תחת כנפי "תורתו אמנותו", ומצד השני ייאוש מהתמודדותה של ההנהגה הפוליטית עם האתגר הזה, הביאו אותי לתמיכה בנח"ל החרדי ולסיוע רב למשרתים בו. זאת אף כי במשך שנים התנגדתי לכל חלוקה בצבא ליחידות המוגדרות לפי פלחי אוכלוסייה שונים. אני גם נגד מתן הטבות מפליגות או הסדרים מיוחדים לחיילים דתיים, וזאת מתוך האמונה שבצבא כל אחד מוותר קצת...שיעור הפטור משירות צבאי תחת הכותרת "תורתו אמנותו" חצה בשנת 2006 את רף עשרת האחוזים מכלל החייבים בגיוס. למעלה מ-50000 צעירים נהנים ברגע זה ממש ממעמד "תורתו אמנותו" ולא משרתים ככלל אזרחי ישראל. סוד גלוי הוא שלא כל מקבלי הפטורים ממיתים עצמם באוהלה של תורה ....יכולנו לומר שאל לנו לעשות כלום ולטמון ראשינו בחול. החרדים הם קהילה סגורה, אולי גם קצת ענייה, מנותקת מרצון - שילכו הם לגורלם ואנחנו המשרתים ובני המשפחות, הנושאים בנטל, נלך לגורלנו, ולמעשה נוסיף להגן גם על גורלם. כחיילים וכמפקדים, יכולנו גם לפטור עצמנו מנקיטת עמדה בנושא, בחסות האמירה שמדיניות הגיוס אינה עניינו של צה"ל אלא של המדינה. היא זו שאמורה להעמיד לצה"ל את משאביו - בין אם מדובר בממון ובין אם מדובר באנשים...
עמוד 270 : כשנכנסתי לתפקיד קצין חינוך ראשי, היה בכיסי דרך קבע כרטיס "אדי", המעיד על מוכנות לתרומת אברים במקרה של מוות. חשבתי שנכון יהיה להציע לכל חייל בצה"ל לשאת בכיסו את הכרטיס. הדרך הכי יעילה לקיים מבצע כזה אמורה להיות במהלך תהליך הגיוס בבקו"ם... לא התפלאתי לראות כי בקרב החיילים העומדים להיות לוחמים יש אחוז גבוה יותר של נכונות לתרום (אם אתה תורם - יש לך אופי של תורם).בזכות תרומתם של המתגייסים למאגר מוח העצם, למשל, גדל המאגר בעשרות אחוזים...בשל שאלות של התאמה גנטית, יהודי יכול לתרום כמעט רק ליהודי, ואם כך אנחנו לא רק צבא הגנה לישראל, אנחנו צבא הגנה לעם היהודי - כי המאגר משמש יהודים מכל העולם...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!