יום שישי, 31 ביולי 2020

שלמה שפירא: השירה השתנתה השירה משתנה ותשתנה

שלמה שפירא

השירה השתנתה השירה משתנה ותשתנה 


ברגע שנכתב שיר קטן בתום לב
מיד שואלים: הלנו אתה אם לצרינו?
ומוסיפים: ""עוד ירביצו לך ציונות - מאיפה משתין הדג / מִנָאיִן תָאייבּוּל אַלְח'וּת"
כאילו שירה חייבת להיות שירה "מטעם" שירה "מרדימה בריקאדות" או  
שירה "מגדרית" "הלנו אתה אם לצרינו?"...
טוב שהנשים יטפסו ויטפסו בסולם "המגדר"
אך בשירה שהיא אישית, עד לאן תגענה?!
כתבתי, למשל, שיר קצר על אוהבת ואהבה וכבר 
משוררת מגיבה ומעירה לי:
"אינני יודעת מה מטרתך. אני מעירה מתוך נקודת מוצא מגדרית".
ניסיתי לענות לה:
"אם היית נכנסת להרבה שירים שכתבתי על אישה ואהבה,
היית מוצאת עד כמה אני יודע ומעריך "אישה", מפרגן ל- "אישה"
ולא לכל "אישה" המופיעה בשירי, צריך לדחוף "חוקן מגדרי".

השירה השתנתה השירה משתנה ותשתנה עוד יותר.

03.10.2015

יום חמישי, 30 ביולי 2020

שלמה שפירא: חבלי מושבה

שלמה שפירא

חבלי מושבה

בשנות החמישים האהבה למושבה הייתה אהבה כמו לארץ ישראל:
"צאנה צאנה צאנה צאנה / צאנה הבנות וראינה חיילים במושבה". אני וחברי הילדים במעברה היינו מטיילים כל יום אל המושבה - ממעברת רמת השרון מול הכפר הירוק של היום שחוסלה אל רמת השרון המושבה. אבי יצחק גורג'י נקלט בקופת-חולים ולעבוד כאח ורוקח בעוברו יום פה יום שם במושבים בין כפר סבא לפתח תקווה. בשנה הראשונה לעבודתו הכריחו אותו לנפוש שבוע בבית הבראה "ארזה" ליד ירושלים. כעבור שבוע הוא חוזר אל המעברה ושר לנו את השיר "צאנה צאנה...". הכרתי את השיר ואמי קינאה באישה שלימדה אותו את השיר בהבראה ועוד בא ומראה לה איך יושב על כיסא נוח ליד כיסאה של אישה.
כך שהמושבה שיחקה עמוק אצלי במעברה.
בחג יום העצמאות שלי בארץ לקחו את תלמידי בית הספר במעברה והלכו לראות סרט על עצמאות המדינה במעברה.
והנה היום אין מעברה ואין מושבה. המושבה הפכה לעיירה (כמו בעיירות של שלום עליכם) 
ועדיין אנחנו סוחבים עצמנו בתבלינים מהשממה אל השממה ולהפך.
השיר שכתבתי מבכה את העלמות הקיבוץ והמושבה.

חבלי מושבה חבלי קריעת הדורות                           
ביקורת שונה חדשה ומשונה בקריאת הנשמות
איך התחילו בך מושבה זעזועי דרך 
את באותה דרך ולא באותה דרך  
כוונות חושים ומובנים שונים ומשונים
חבלי מושבה חבלים בם זקנת בעשׂרים שנה 
כבר בך נפש עצובה לילות נודדים 
כבר לא תספיקי ללמוד על אדמה על עבודה ומלאכה על חרות עם אהבה של אישה 
הפסקת לכת הפסקת לצעוד עם חיבור קסום ולבבי מן הנשמה לאדמה ומן האדמה אל האדם שעל פני האדמה.
חבלי מושבה, חבלים כי פשטו על אדמותייך ספסרי קרקעות וקבלנים מתעשרים 
באותו זמן התעקשתי להניא אותך מכך, טעותך עבֵרה מרה 
יכולת להסתפק במה שיש, היית מאושרת במה שיש.

חבלי מושבה חבלי מחלף עם תהום מעשֵׁן, עשׂרה כבישים, עשׂרות רמזורים, אצבעות כריזה 
אין באדמתך שביל בלעדי לאנשים צועדים בשקט ובהנאה.
חבלי מושבה, בית-קולנוע אינטימי הפכת  לקניון ענק חולב כספי אנשים ללא לאות ללא חמלה.
חבלי מושבה, כמה חבל שכבר אין בך לא מצליב לא שום לא קטנית 
דמיעת הבוקר בנבטים  אין, צמחייך טרשים.
זעקי מושבה מן השמים - חולבים אותך מבטן אדמתך 
על פנייך מתנוססים מגדלי בבל 
איה חושייך לשׂדות ירוקים!

4.11.2015


שלמה שפירא: רשת בטחון לחניית לילה

שלמה שפירא

רשת בטחון לחניית לילה

עיניים המביטות בך מקסימות אותך
לך תכין רשת בטחון שהעיניים המביטות בך ימצאו אהובה אמתית לחניית לילה.
קשה למצוא רשת בטחון שתבטיח למצוא אשה אהובה בחנית לילה.
קשה עוד יותר לפנק אשה שאינה אהובה
כי בעיניים מלאכותיות אין הבנה במה דברים אמורים.

בעידן המחשב
השיטה לבחירת אישה "עץ או פלי":
עיניים מביטות בך מקסימות אותך
תיק תק תיק תק סיכום והקלדה
לך תבין לאחר מכן את לחץ הלחץ שמאחורייך.                 

כאשר הגבולות בין המינים הולכים ומטשטשים
ברשתות המידע בחניות הבינים, כל דיכפין יאתה ויבוא  
בסיסמא על סיסמא
מעירים ומעוררים אמת התרגשות לבנו
מנסים להיות יותר נגישים יותר פתוחים
חשפת הכל בכתובים למכותבים למתועדים
האם כך נכניס חום הלב פנימה?

ומוסיפים ומתחכמים ומותחים עוד יותר את עור הפנים
מסמנים צדודיות דרך מבלי לסלול דרך
ממיינים בוררים משליכים מניחים מתעתעים עצמנו
בקושי נרגיש
עיניים לא ביולוגיות אינן מסוגלות להביע משאלות לב.                

23.12.2007

שלמה שפירא: "כוכבים יש רק בשמים" ל-גילה אלמגור / הרומניות הן שחקניות נפלאות

שלמה שפירא


"כוכבים יש רק בשמים" ל-גילה אלמגור, ידיעות אחרונות / ספרי חמד, 2010
בספר הקדשה:
לסופי מקסין כרמון, נכדתי האהובה: הספר הזה הוא לך.
יענק'לה, הגר, סופי ולירון - אתם סיבת חיי הטובה ביותר.

...הרומניות הן שחקניות נפלאות. כך אמרנו מאז החלו להופיע על במות התאטרון הישראלי שחקניות שהגיעו לכאן מרומניה...אמרנו שחקניות מעולות, ושאלנו מה יש להם שם ברומניה שמייצר שחקניות מופלאות כמו ליה קניג, ג'טה לוקה, טטיאנה קנליס-אולייר, רוזינה קמבוס, סנדרה שדה ואחרות - כולן שחקניות מדהימות עם רקורד של בית ספר מעולה לאמנויות הבמה...כל אחת מהן עוררה התפעלות עם הגיעה אל הבמה הישראלית. יכולת הקליטה המהירה של השפה העברית, השתלבות מידית בתאטרון וכיבוש מקומן על הבמה העברית - את כל זה הרוויחו ביושר, בעבודה קשה ובזמן קצר...   (מתוך הפרק: 'אל תראי אותי ככה' עמוד 145) 


המשולש המושלם      
 הגרי שלנו בת שנה וחצי, אולי קצת יותר, התחילה ללכת, מדדה כמו ברווזה קטנה וכל פסיעה שלה מלווה בצהלה, "הנה עשיתי את זה! ואנחנו , יענק'לה ואני הורים מאושרים: הנה התינוקת שלנו מתפתחת יפה כל כך, כבר מפטפטת, משמיעה קולות משעשעים והולכת. הילדה שלנו הולכת!
יום אחד יצאנו שלושתנו - יענק'לה, אני והגרי בתנו הקטנה בינינו. יד לאימא יד לאבא והיא צועדת בין שנינו מאושרת...
והנה היום אנחנו כאן ולילדה שלנו, הילדה מן החלומות שלנו, בתנו הגר, יש לה אבא ואימא וכל האהבה שבעולם. וזה תיקון, אין הגדרה אחרת, וזה מושלם. היד הקטנה החמה בתוך ידי ואני נוצרת את החום הזה, את התחושה המופלאה ביום ההוא ובשעה ההיא.     (עמודים 172-173)

13.05.2013


שלמה שפירא: המזוודה / קטע זה מוקדש לאחותי הגדולה רותי (בדריה)

  שלמה שפירא

   ה מ ז ו ו ד ה
                                                                                                                                        
הייתי השבוע באירוע משמח במשפחתי המורחבת, ואישה קשישה מאד שתמיד אהבה לשוחח עמי כי גם אני אהבתי לשוחח עמה ולשמוע את סיפוריה, שמעה שאני כותב וקראה לי לשולחנה ואמרה לי "אנתה פאשה" כלומר "אתה פאשה" והתכוונה "אתה יקר כמו פאשה", והוסיפה בערבית בגדאדית "אם אתה לא תכתוב , אז מי יכתוב !"
האישה הזאת היא בתו הבכירה של חברו של אבי .
"נגמרו העות'מנים ונגמור גם עם העיראקים ...", "הכל שאלה של בקשיש" !
כשאצל העות'מאנים הוראת עזיבת היהודים הייתה יותר מיטיבה ויהודי שעזב עזב עם מזוודה אחת של בגדים אישיים עד חמישים ק"ג בגדים  ועם חמישים דינר, כאן בבגדאד ההוראה אפשרה ליהודי שעזב את עיראק לקחת רק עשרים ק"ג בגדים וחמישים דינר למבוגר ועשרים דינר לילד .
"לא צריך לדאוג לבנים, הם יסתדרו לבד" . הדאגה הייתה בעיקר לבנות. איך יתלבשו ומה תלבשנה בארץ חדשה?
אבי בקש מידידו שלא עלה לארץ עמנו אלא חשב לעבור עם משפחתו להתגורר זמן מה בלונדון, שישלח לנו בדים לתפירת שמלות (הרעיה אישה, שלוש בחורות במשפחה הגיעו לפרקן והרביעית בדרך !) ושילם לו מראש על כך. כעבור שנתיים חברו שלח בדואר שלוש חבילות של בדים . נקראנו לחקירה ב"מכס" וטענו שכמות הבדים שהגיעה היא ל"עסק" והבדים הולאמו.  והורי נקלעו פתאום בחקירה! "לא עסק ולא בטיח , רק תיקחו אותם ותעזבו אותנו במנוחה "
מיד נזכרתי מה קרה גם למזוודתה של אחותי הגדולה כשעלתה לארץ.
כל מזוודה הייתה תיבה עשויה מפח קשיח עם חיזוקי אורך עם ידית נשיאה "של טון" לתכולה של חמישים קילו ואולי יותר, צבועה בצבע המזמין ורשום עליה בצבע שמו המלא-המורחב של בעליה. לקח זמן להכינה, לפחות שבוע ימים אצל מסגר מקומי ששם עסקו התנוסס במנגנון הסגירה הנחושתי החזק  של המזוודה .המזוודה הייתה קומפקטית וחזקה (ללא גלגלי הטרולי של היום) שהייתה אמורה לעמוד בטלטלה של כל דרך ובין השאר, שמשה במעברה שולחן נמוך ל"דרגשים" ששימשו ככיסאות, השימוש בהם היה לפחות שנה ושרדו היטב בבוץ ובגשם . היום - מזוודה אחת כזאת נשארה שלמה ומככבת בסלונו של אחד מהנכדים במשפחה המורחבת .
אבל להסתלק מעיראק עם המזוודה לא היה קל לאחותי הגדולה!
אחותי הגדולה בגרה והגיעה לפרקה. היא ואמי בחרו דברים חשובים ביותר מעין "נדוניה" קטנטונת להעלותם ארצה.
 בעזרת השם מזלה הטוב של אחותי גם יעלה עמה ותתחתן בארץ הקדושה. כך חשבה אחותי  שתתחתן  רק בארץ ישראל ואכן כך היה ,אחותי התחתנה במעברה אחרי פחות משנה.
אבל משהו קרה בשדה התעופה של בגדד:
אם צריך לתפור שמלה צריך סיכות ואולי אין סיכות בהישג יד בארץ ישראל?! נאמר שאסור לקחת דברים בקופסאות. 
אז לא היה נייר אלומיניום כדי להתחכם, לקחו מעטפה מקרטון דקיק והוכנסו לתוכה קצת סיכות. המוכסת שבדקה את תכולת המזוודה נדקרה באצבעה, ואי! ואי! ומיד כל תכולת המזוודה  שהייתה פרושה על השולחן, נהדפה במזיד ונזרקה לרצפה "קחי לך את המזוודה. עכשו היא קלה לנשיאה" , אמרה המוכסת בצחקוק חזק .
ומה עשתה אחותי צחקה בלבה אך הצטערה בגלל אמי שעלולה לקחת את האבדה הזאת  ללב.
אך גם אמי צחקה והוסיפה "אין דבר, היינו צריכים לתת עוד בקשיש".
כל חיינו בעיראק היו "בקשישה" אחת גדולה !
כך הגיעה אחותי עם מזוודה ריקה , אך עם המון רון בלב ועם מפתחות לב לשער העלייה, שער הלבבות וגם מזלה בארץ היה מובטח ונאה. 
   
27.05.2008


שלמה שפירא: בלדה לבֶחָנֵי הזמן

שלמה שפירא

בלדה לבֶחָנֵי הזמן

האדם בוחן את עצמו וכל האחרים שמסביבו בוחנים אותו
היום בוחנים אותו גם מחוץ לסביבתו.
בֶּחָנִים אנחנו, בחשנֵי בחינה אנחנו
האם מספיקה היום לאדם העין הבוחנת?
בוחנים את דרכו
את תנועתו את חשדנותו
את ידיעתו
את טובו את רועו
את אַמִּתּוֹ
את חכמתו 
את הגֵּנים שבו את הרשתית אשר בעין לבו
את צפונות לבו
את צדיקותו את רשעותו
את תחינתו את זעקתו את הגינותו
את הבלגנים המשעשעים את בלבולת הצגתו החדשה בפני האלוהים
שוב ושוב ושוב את אהבתָ לרֵעָךָ כמוךָ.

22.07.2018 צום תשעה באב

יום רביעי, 29 ביולי 2020

שלמה שפירא: מה מלמד קצב, מה מלמדת קתדרה

שלמה שפירא

מה מלמד קצב, מה מלמדת קתדרה

חייבים להמשיך לרקוד 
יגיעו אניות וישמיעו קרקור צפרדעים
מחר תגיע אוניה - אני לבד בקצב החיים, את לבד בקתדרת החיים
מה מלמד קצב, מה מלמדת קתדרה
חשובה פגישת ניסיון החיים האישית עם קרקור הזולת כדי להיטיב את הריקוד בחיים. 

20.09.2015

שלמה שפירא: רקדנו. בטוחים היינו. רקדנו, לא בטוחים היינו. מה נשתנה?

שלמה שפירא

רקדנו. בטוחים היינו. רקדנו, לא בטוחים היינו. מה נשתנה?

פעם הובלתי בת-זוג לרקוד. לא דרכתי על רגלהּ. יפה רקדנו.
פרסות רגלינו התאימו כי ריקודנו היה מצהלות לב.
רקדנו. בטוחים היינו.


הפעם

הובלתי אותה בת-זוג לריקוד. 
דרכתי על רגלהּ בטעות 
פרסות רגלינו דשדשו כי ריקודנו היה עננה נערמה.
רקדנו. לא בטוחים היינו.


מה נשתנה?

קיץ 2009

שלמה שפירא: הלילה שתיתי קפה-חברי

שלמה שפירא

הלילה שתיתי קפה-חברי

הלילה שתיתי קפה חבֵרי, שעתיים אחרי חצות
לא נרדמתי.
חשבתי על שיר לא נרדמתי
חשבתי על עריכת השיר לא נרדמתי
כתבתי את השיר - שיר על ידידות - מיד נרדמתי.

20.09.2015

שלמה שפירא: אי אפשר להחמיץ אותך בכל מוצאי שבת

שלמה שפירא

אי אפשר להחמיץ אותך בכל מוצאי שבת

אי אפשר להחמיץ אותך בכל מוצאי שבת.
אין כמו החן באדם המוצא בזולת ידידות.
אתמול מצאתי באשת העולם הגדול את חן-הידידות:
שמרת לכולנו מקום אפריוני מוזיקלי לשבת 
וליהנות יחדיו ב- אני אוהב אותך רינה עד השמים של בִּיזֵה.
הכיסאות כולם היו תפוסים עד אפס מקום
ומתחילת הדשא ועד סופו פרוות ידידות החמיאו לך
בתשואות חיים עזות ליופייך ולקולך הסופרני הידידותי בעולמנו הגדול.

 05.09.2015

יום שלישי, 28 ביולי 2020

שלמה שפירא: געגועים נבראים

שלמה שפירא

געגועים נבראים

געגועים נבראים
רוח חזקה אך נעימה 
אין סורגים אין שערים
הכל פתוח וזה לא מאוחר
מסוגלים להתגעגע בן-רגע ולהגיע לעננים.
כך נקבע לאדם וקובע הגשם מה לנפשו ולאדמה מה לנפשהּ
הממריא מנחישות לב ממריא בכוח הגשם של החיים.

22.11.2010

שלמה שפירא: משׂחק האישה

שלמה שפירא

משׂחק האישה

אישה נעלמת כשהיא שרוצה להיעלם
אישה נוכחת כשהיא רוצה להתקרב
היא לא כמו השמש - זורחת בבוקר שוקעת בערב לשֵׁנת לילה.
הוי, אישה 
לפעמים אכזרית ו- רודה בגבר
מסוגלת לעשׂות שַמּוֹת בורד הגעגועים.

24.03.2015

שלמה שפירא: לאלוהים התשובה ולנו בושת הפנים!

שלמה שפירא

לאלוהים התשובה ולנו בושת הפנים! 


יפה כאן.
אבל אנחנו לא מסתפקים עם היופי הלבד הזה
הלבד הזה תמיד בסובלימציה מאתנו 
שבע האדם ומושליו זורים סנסציות על ראשם
והסנסציות מושלות בנו ולא ייגמרו לעולם.

הרוצים לדעת  אל מה ואל מי אנחנו צועדים?
פעם חשבנו שכדור הארץ שמש וטעינו. אנחנו עלולים לטעות עוד פעם כל פעם
האם פני עתידנו ישתנו מעצם נוכחותנו או מעצם חדירת הנעלם אל כדור ארצנו
ובהנעה הפוכה מי אנחנו, מי ומה יקבילו את פנינו ומי ימשול עלינו?
ג'יגאים נאנואים יוטאים יוקטואים...? האם לכל שאלה יש תשובה?

בתשעה באב לחצנו עניינו ותעניתנו!

לאלוהים התשובה ולנו בושת הפנים! 

6.09.2015

שלמה שפירא: עני וראשו למעלה

שלמה שפירא

עני וראשו למעלה

עני וראשו למעלה
ממשיך להתפלל וזה בשבילו כמו אהבה לשבילי הארץ
פרנסתו - האחד על השני ופרנסת כולם על הבורא
כרפס בפרוטתו משיב נפשו
מים במשורתו הפיק מסלעו...
הו הפרוטה והירח!
גם עני מבקש דבורת-דבש לעזרתו
אישה תביט בו מדבש עיניה, יבין שהיא חובקת אותו
אם היא רוצה אותו, אלוהים גם רוצה אותו.

28.07.2020

שלמה שפירא: מרפסת זו לא ראתה איש במשך כל השנה. ובא ראש-השנה...

שלמה שפירא

מרפסת זו לא ראתה איש במשך כל השנה. ובא ראש-השנה...

מרפסת זו לא ראתה כמעט איש במשך כל השנה
ובא ראש-השנה, שמחה רבה בראש השנה 

בראש השולחן יושבים מבוגרים שׂמחים, בחצר משׂחקים ילדים שׂוחקים 

בחום הבית מתחבקים ומחובקים תינוקות שחג להם היום ולנו

איש קשיש ביותר לאהבה מְתֻכֶּנֶת למחר...
מתלכדת שוב המשפחה למשך כל ימות השנה עם התפוח והדבש.



בעל-נפש מנסה להעשיר עצמו במשך כל ימות השנה:

בהחבֵק נפש בהחבֵק חלום בהחבֵק משפחה בהחבֵק חברה בהחבֵק עם 

תהיה בנו שגרה עם מועד עם חג 

וקל יהיה לנו לשוב אל זוהר אל אור אל נפש בראשית.



3.10.2016 ראש השנה תשע"ז

יום ראשון, 26 ביולי 2020

שלמה שפירא: שעת אור

שלמה שפירא


שעת אור

שעת אור.
ציפור-שיר מנתרת שוקקת
ציף ציף כיסוף-נשמה
הלב גן ארמוני, געגוע...
שלא ייפלח ללבנו כדור של שקר, 
ייפרץ חושך שיארוב לנו מכל פינה.

5.04.2011

שלמה שפירא: "הכיכר האדומה" ל- מרטין קרוז-סמית, בהוצאת "מודן", 1992, עברית: עדי גינצבורג-הירש

שלמה שפירא

"הכיכר האדומה" ל- מרטין קרוז-סמית, בהוצאת "מודן", 1992, עברית: עדי גינצבורג-הירש

מרטין קרוז-סמית סופר אמריקאי רב ספרים שכותב עלילות מורכבות ויוצר דמויות חיות, אמינות ומשכנעות, 
עד כדי כך, שאפשר להיות ב-כיכר האדומה או בימי סטאלין ולכתוב לך/לנו/לכם "מה שתרצי, אהיה רך 
כמו פלסטלינה." ( מהספר "הכיכר האדומה, עמ' 386). דרך החוקר ארקדי רינקו שמופיע בכמה מספריו 
שוזר עלילות במסתוריות מעניינת מצד מבטים מפוכחים.
כשאתה קורא את "הכיכר האדומה" אתה משתכנע שאכן התמונה שמצוירת בספרו היא על מוסקובה של 1991, 
היא אכן מוסקובה אותנטית ואמתית, כי הסופר יכול להימצא בתוך "הקלחת המוסקובית", למרות שהוא צופה בה מבחוץ, 
מאמריקה או מגרמניה המבוססות והמתבוססות בסוג אחר של שקט תקווה ועושר. 
כך או כך, בעולם הגלובלי ניתן לדעת הכל:  "לפנינו מוסקובה של 1991, השוק השחור, חצות, מכונית של ספסר 
וחלפן כספים עולה בלהות ומחסלת את כל אשר בה. זה נראה כמו פצצה, אך אף אחד לא ראה כלום, וכל העדים 
התנדפו...ובכל זאת יש ומוצאים בה דמות  שנונה, מוכה, אירונית, הנלחמת בשחיתות..."

עמוד 386:
"השאלה היא מה נוכל להיות? אמרה אירינה, "אם נצא מזה בחיים.
רוסים? גרמנים? אמריקאים? 
"מה שתרצי. אהיה רך כמו פלסטלינה."
"אתה לא מזכיר לי דווקא פלסטלינה."
"אני יכול להיות אמריקני. אני יודע לשרוק וללעוס מסטיק."
"פעם רצית לחיות כמו האינדיאנים."
"עכשיו מאוחר מדי לזה, אבל אוכל לחיות כמו בוקֵר."
"חבל ואוכף?"
"לרעות בקר, או להישאר כאן, לנסוע בכבישים המהירים, לטפס על האלפים."
"להיות גרמני? זה קל יותר."
"קל יותר?"...
"רנקו, ברלין מלאה רוסים שמתרוצצים בכל פינה..."

העולם כולו הופך לכפר גלובלי אחד. ובכפר הגלובלי כשצריך לשרוד, חשוב שתהיה רך כמו פלסטלינה!

15.06.2012



שלמה שפירא: מנשק המזוזה

שלמה שפירא

מנשק המזוזה

אם יש לך חלון של בית, תעמול ודאג שיהיה לך דלת של בית
כשיש לך בית, זרע חיטה מסביב לבית, שתול פרח בעציצי המרפסת 
אל תשכח את התקווה מן החיטה
אל תשכח את היופי מן הפרח
אל תשכח את הקדושה בקידוש על יין
בנשיקת מזוזתך שמע תמיד את ניגון התקווה.

28.07.2015

שלמה שפירא: חשבונות חורשת האקליפטוס

שלמה שפירא

חשבונות חורשת האקליפטוס

יבשנו את הביצות
זה העץ שלי וזה העץ שלך
זה הענף שלי וזה הענף שלך
אלה עלי השלכת שלי ואלה עלי השלכת שלך
לא לומדים מאומה מן הגולה ומן השואה
ערב רב נשארנו בדרכנו מיציאת מצרים
אלפי שנים לא הוציאונו מעבדות לחרות ומשעבוד לגאולה
הקרע בתוכנו נשאר קיים, אורגים ושוזרים אותו כל יום מחדש
יש כאלה ששוזרים אותו 
יש כאלה שמקפיאים אותו,יש כאלה שמרתיחים אותו עד לגלישת רעידה.
סבוב יסוב הגלגל, הבצק תמיד גלול ואפייה אין
עם ישראל לא יידע לעולם לאפות עוגה סבירה ליום הולדתו
משה משה רבנו, אייך?!
הנמשיך ונמשיך ונמשיך לשיר בפתוס: חבלי משיח! המשיח הנה מתי הוא בא?

26.07.2020

שלמה שפירא: מה סוד "שורשי המשטמה בין מפא"י והרביזיוניסטים ?"

שלמה שפירא
  
  
מה סוד "שורשי המשטמה בין מפא"י והרביזיוניסטים ?" 
השאלה מספרו של שלמה לב-עמי: 
"מעימות לאיחוד - במחתרת. עם ומדינה. התנדבות. חינוך" ל- שלמה לב-עמי, הוצאת עמי, ישראל, תמוז תשל"ו. 
(שלמה בן-עמי, מבכירי האצ"ל ומוותיקי תנועת החרות, לא סיים בית ספר עממי. זה לא הפריע לו לעשות דוקטורט בתולדות עם-ישראל וללמִד באוניברסיטה). האם מבטא משהו בנושא זה, מהצד הרביזיוניסטי?
  
בספר ישנם מכתבים שנשלחו לאישים ולמערכות עיתונים שונים, עם הערה "סרב/סרבו להדפיס"!
  
אביא קטעים מתוך הפרק "על דמות ישראל ועתידה" ובחרתי קטעים מתוך העמודים 89-91 שיתנו את האווירה שמה כותב הספר רצה להעביר לקורא ולכולנו. האווירה הזאת מצויה לאורך כל הספר:
  
עלינו לקבוע שני דברים:  (מתוך "בסער", ח' כסלו תש"ט -1948, שכתב מפקד בני-אצ"ל)
א) - המשטר במדינה טעון תיקון.
ב) - עלינו לתת את חלקנו בתיקונו.
היות ומראש ברור כי מי שיהא נאמן יותר למצפון האומה והמדינה, יהא מועיל ויעיל יותר בתיקון המשטר בישראל - עלינו לשאוף כי קודם כל תנועתנו תהא בעצמה נאמנה למצפון האמור. אם נטפח תמיד את מדת היושר בשורותינו ונשמור כי יקוים; אם נגנה את העוול ולא נרשה את קיומו; אם לא נשכח בכל עת ובכל מקום את ה"הולך תמים ופועל צדק" - תהא לנו תקוה למלא את תפקידנו בתיקון ותיכון משטר יותר טוב במדינתנו. באם רק נדבר על תיקון המשטר או נבקר אחרים על שאינם ראויים להשליט משטר טוב במדינה, לא רק שלא נזכה להקים משטר כזה, אלא שלא נצליח לשומרו אפילו בשורותינו.
הגיעה סוף סוף השעה שגם את תורת-חיי המדינה - כמו תורת המלחמה - שהתווה לנו ז'בוטינסקי, ננסה להגשים הלכה למעשה. אם נמשיך ונגביר את אשר פעלו בית"ר והאצ"ל בשטח זה אזי יש סיכוי כי נצלח גם לתעודה זו. יש להקים טיפוס מחודש של אזרח עברי שיאצור באופיו מקסימום של תכונות חיוביות. האזרח החדש, המתבגר במדינתנו, צריך להיות יותר כנה ונועז, פשוט ונבון, הגיוני ומעשי, נאמן לעם ולמולדת ומסור לשאר החובות. את מלאכת הקודש הזו עשה נעשה קודם כל ע"י חינוך עצמי וחינוך הנוער. דרכי חינוך אלה דורשים הקרבה רבה ומתמדת, עד אשר יקום דור שידחה אינסטינקטיבית תכונות שליליות; שהשקר יהא לו לזרא ולא ישלים עם עוול. במצב כזה לא יחזיק מעמד כל משטר שאינו צודק ואינו טוב. עצם התהוותו של דור שכזה, היא הערובה הנאמנה ביותר לתיקון, לתיכון וקיום משטר צודק וטוב במדינתנו.
החלטנו ליטול עלינו משימה כה קשה, הבה נסיק כיאות את המסקנות המתאימות. ואם לא  זמן רב נשאר בודדים בדרכנו זו ורבים ילכו בדרך זו - נחוג אתם את חג ניצחונם - ניצחוננו.
  
מ- "מגילת היסוד של 'אגודת נוער בני-האומה' - 3.12.53 / מאת הועד היוזם. (הערה: "מעריב" סרב להדפיס)
  
בשנה השישית לקום "מדינת ישראל" - נאספנו צעירים וצעירות מישראל, ילידי שבע גלויות ובני הארץ, לקול הקורא בלבנו לומר:
חלום היה לעמנו וחזון לנביאינו; שמונים דורות של שעבוד שמרו על נדחי האומה בנכר, עד שהופיעו מבשרי הציונות וקמו חלוציה הראשונים. מאז יגעו חולמיה -לוחמיה כשנות דור ומחתה. יזע, דמע ודם הקריבו להגשמת תקוות ישראל עד אשר נשלמו שלבי הנדבך הראשון לסוכת דוד הנופלת הלא היא - "מדינת ישראל". כה סערה הארץ מחדוות היצירה ההיסטורית, עצמה התעוורות הגולה להתנדב ולעלות לציון. השתומם העולם כולו וקלון עם נודד הומר בהוד. כי צמאה האנושות לדבר אמת, ולרעיון גואל.
אך ידוע כי שיבת ציון רק החלה; אדמתנו נגאלה רק בחלקה ומזיגה מקורית של תרבות ישראלית רוממה, טרם נצרפה; דמות האזרח הישראלי המובחר טרם עוצבה ואף עצמאותנו הכלכלית והמדינית אינה שלמה ומוצקה. והנה נדחפת מדינתנו למבוך בכוח סערת-יצרים, רבים ושונים, הנאבקים בה בערבוביה: שכרון-ניצחון-המדינה וחסרון תעוזה מדינית; פריקת עול ושאיפה לגדולות; התעוררות ממלכתית ואנחת רגש נחיתות; התלהבות ממעשי גבורה ואדישות לערכים מקודשים; התרגשות מגודל השעה והתחמקות מתביעותיה; בטחון עצמי והעדר כשרון התעלות; גאווה לפעלנו וגחוך התרוצצותנו; רוממות אידיאל בגרוננו וחרב "אני מעל" בידינו; מחילה לזר ואיבה לאח...כי ניגודי שררה ותלות, אנוכיות והקרבה, הערצה ואכזבה, שאננות וחרדה, שפע ודלות - מצויים בתוכנו בהבדלים ניכרים, המשמשים חומרי הרס וארס לריב אחים בידי המפלגות, האוכלות בלשד האומה בכל פה. מצב זה מוריד את המתח הלאומי עד לאימה ומשחית את המוסר האישי והציבורי עד לאסון -
ועד אנה אנו באים?
...כי מצא נמצא הד בלב זקנים, מתנדבים צעירים, ואת הבנת העם שיתלכד בפועל כנה זה. ובזכות מוסר קרבננו, יחדיו נוקיע את העוול והחטא וננדה את האנוכיות והשחיתות; נלחם למען משטר של צדק ושוויון- ההזדמנות, משטר של אמת ויושר. ייכון המשטר החדש, המקווה והמובחר! מנוע ימנע את הרס המדינה, רום ירוממנה ויצעידנה לקראת הניצחון העתיד לבוא. 
הערה: 'שלמה לוי' שלח לדוד בן-גוריון מכתב ביום ראשון לאייר, 9.4.54, ברוח ההשקפה הרואה הכרח בליכוד לאומי חלוצי בעם ובן-גוריון לא השיב על מכתבו!  (עמוד 92)
  
 13.05.2013