שלמה שפירא: נולדתי פג במוצאי יום כיפור, שעתיים אחרי גמר הצום

שלמה שפירא

נולדתי פג במוצאי יום כיפור, שעתיים אחרי גמר הצום

נולדתי במוצאי יום כיפור 

אינקובטור של "סבתא"

אמי הייתה "מוכתר של זמן"

נולדתי במוצאי יום-כיפור, שעתיים אחרי הפסקת הצום. אמי הדגישה תמיד ש- "צוותא משפחתית" סביב שולחן מלא מכל טוב עם שבירת הצום היא למען יום הולדתי.

והייתה מדגישה שיצאתי מהר לעולם והייתי רעב מאד ולא ייחסה את רעבי הכבד לאחר הולדתי לרעב שלה מהצום.

אמי צמה בכל ימי הכיפורים גם בהריונותיה. (על זה יש לי טענות לאמי לאחר מותה כי היום הרפואה אומרת שצריך להיות מודע לגוף בצום כשאישה נמצאת בהריון. ואמי המסורתית כמעט אדוקה, כנראה, התנהגה כך שזירזה את לידתי ונולדתי פג ובזמנים ההם אין אינקובטור ולך תבטיח חיים לפג הנולד.) (על האינקובטור המאולתר ארחיב בהמשך!)

ומאחר שמיהרתי לצאת לעולם ותמיד שמעתי " לאחר שמונה חדשים ושעתיים" , סקרן אותי תמיד איך ידעה לדייק אמי בזמנים . היא הייתה "מוכתר הזמן" לכל בני המשפחה המורחבת ובבואנו ארצה הייתה מלאת עבודה כי כל מי שרצה לדייק ברישום יום הולדתו בארץ שאל אותה מתי נולד , והייתה עושה חישובים כמו – נולדת אחרי חמישה ימים לפני ... והוא נולד כמה ימים לפניך ... והלידה התרחשה כששש...

ומה עושים לרך הנולד שמיהר לצאת לעולם וכאשר הלידות, התרחשו בבית? איך יחזיק מעמד במשקלו הדל?

מתגייסת כל המשפחה המורחבת. מגייסים מהר אשה מיניקה מן המשפחה המורחבת שופעת חלב-אֵם המספיקה להיניק את ילדה שלה  ובשארית חלבה היניקה גם אותי כי אמי לא שפעה חלב להניקני. אני הייתי שותף לחלב אם של אמהות אחרות ובמיוחד של אישה מן המשפחה המורחבת - אמו של עזרא (עזרא יהלומי). וכך הפכנו אחים וידידים שנים רבות כמעט לנצח.

על האינקובטור

מיהרתי ונולדתי אחרי שהייתי בבטן אמי שמונה חדשים ושעתיים.
פעם נשים דייקו וידעו מתי הן נכנסות להריון.
על אינקובטור מאולתר - שׂק חטים ועליו מזרון כשגחלים לוחשות בסביבתו ימים רבים - כך שׂרדתי בקושי (כך ספרו לי אמי ואבי ואחרים מן המשפחה המורחבת)
ובברית אברהם אבינו נימולתי כעבור חצי שנה מלידתי. השמחה הייתה גדולה כל-כך שלאחר הברית הייתה מסבה גדולה והביאו אדם עם קוף להצחיק את הנוכחים. 
אמי כמעט ולא היניקה אותי מחוסר חלב בשדיה ואת חלב-האם ינקתי מכמה אמהות שילדו סמוך ללידתי.
צריך לזכור - למיניקות יש אורח חיים כזה שחייבות להיעזר אחת עם השנייה כדי להבטיח לעצמן ביטחון תקווה ואושר.

***

אחרי כל זה נולדתי מחדש במוצאי מלחמת יום כיפור

אנשים תקועים בעצמם ולא רואים את סביבתם עד שנתקעים בסביבתם ומחפשים את עצמם

אנשים נוסעים נוסעים נוסעים לחוצה לארץ, אז מחפשים את מולדתם

אנשים נוסעים לרפואתם,  אז מחפשים את נפשם

אנשים נוסעים לשוקם, אז מחפשים את שירתם

אנשים נוסעים לבית-הכנסת, אז מחפשים את אמונתם

אנשים נוסעים למס- הכנסה, אז מחפשים את ממונם

אנשים נוסעים להפגנתם, אז יחפשו את מנהיגם

השופר בא להתריע - תקועים אתם תקועים אתם תקועים אתם אך מותרים לכם.

24.01.2022

***

נולדתי במוצאי יום הכיפור וחשבתי לעשות חשבון נפש לפני שיהיה מאוחר

בדרכי המשפחתית:

ברגע שהתחתנתי ניסיתי את דרך האושר:

"על כן, יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד"

אמי, אחי, אחיותיי, גיסותיי, גיסי ניסו במשך כל נישואינו לא לעזור לממש את אושרנו.

***

הנקה, על הנקה, בזכות ההנקה

כתבה שלי שפרסמתי בעיתון "הצופה" ב-   27.08.2002

לפני מספר שבועות התקיים בארה"ב כנס של נשים מניקות. בכנס השתתפו 1,128 אמהות שהניקו בצוותא את תינוקותיהן. זה היה שיא גינס חדש ששבר את קודמו. הכנס בא לעודד הנקת תינוקות. 
פעם היתה ההנקה תופעה אוניברסלית, והאישה ידעה מה חלקה בתהליך החשוב של גידול ילדיה. החברה המודרנית הציעה "יניקה מדעית" במקום "יניקה אימהית" והציעה "גמילה תוך הזנה מלאכותית" במקום "חביקה אינטימית ויניקה מהאם". למרות שהיו סיבות רבות לכך כמו: יציאת האישה לעבודה מספר חודשים בודדים לאחר הלידה, האורבניזציה המהירה של אזורי הכפרים וההתקדמות המהירה בהזנה מלאכותית של תינוקות, וגם הרפואה שהתחילה לנטות לטובת ההזנה המלאכותית ולזלזל בערכה של ההזנה הטבעית (גם חלקן של חברות המזון, שהרעיפו ביד רחבה דוגמאות לרופאים ולרוקחים ולאחיות טיפות החלב ועודדו את השימוש ב"חלב המלאכותי", גדול בנושא זה). 
כל הדינמיקה הזאת שהייתה בשיא בשנות ה 50 וה 60, הולכת ומשנה כיוון ושבה ל"הנקה" במקום ה"האכלה", ובמקום המגע בפטמה הפלסטית ישוב התינוק וינק ישירות מאמו באותו אושר ובאותו שקט נפשי גם מצד האם והיילוד. חלב אם הוא בריא, מחסן, לא יוצר גזים, טוב נגד אלרגיות ומונע הרבה מחלות (למשל, ידוע שהנקה מונעת סכרת!). 
עוד ידוע שאישה המניקה לפחות חמש פעמים ביום, עשר דקות לפחות בכל פעם, לא תיכנס להריון. כלומר בתנאים מסוימים הנקה מונעת הריון. גיסת אמי שהייתה תופרת, המשיכה בעבודתה בביתה בבגדאד ובן הזקונים שלה היה יונק חלב מאמו כמעט עד גיל ארבע - דבר כמעט יוצא דופן כי עד שנתיים הנקה זה היה מקובל, וזה לא הפריע לאיש ואמו הייתה צוחקת עם חברותיה שכך היא לא תכנס להריון.
צריך לזכור שיש מצבים שבהם אשה מנקת חשה שהיא לא עומדת בדרישת תינוקה לספק לו את החלב, ובמקרה כזה התחליף לחלב האם, יכול לעזור גם לאם וגם לתינוק. 
דווקא בארץ הייתה אסכולה די חזקה שנמנו עליה רופאים, אחיות, אחיות טיפות חלב ונשות בריאות הציבור שניסתה לעודד את האמהות להמשיך ולהיניק. 
כבר במאי 53, כתב ד"ר ר. קוכמן על ערך ההנקה במעברות, ובאוגוסט 60 כתבה פיליס פלגי, אנתרופולוגית ממשרד הבריאות על השנויים המתרחשים בהנקה אצל העדות השונות בישראל, ועל האספקטים האנתרופולוגיים של בעיות התזונה של התינוק, ובאותו הזמן מסר ד"ר ח.ש. הלוי, סגן המנהל הכללי במשרד הבריאות דאז נתונים סטטיסטיים על הנקה וגמילה בישראל. 
כך שהמצב של שנות ה 60 הולך ומשתנה ושב קצת "לאחור" כמו ב"אותם ימים". ב 1936 ציין ד"ר א. מנסבך, רופא שינים מישראל (המנדטורית) בקונגרס הבינלאומי התשיעי של רופאי השיניים בווינה, שאצל יוצאי המזרח מיניקה האם את תינוקה עד לשנה השלישית לחייו, דבר שהוא שונה אצל יוצאי המערב, ובכל זאת מצא שהשיניים רעות יותר דווקא אצל ילדי העולים מן המזרח. הוא משער ש"יתכן לומר בוודאות, שרקב השיניים מותנה מהסביבה ואין הוא דבר שבתורשה". 
משה סטבסקי בספרו "הכפר הערבי" כותב כך: יניקתו של הילד בבית הפלח נמשכת זמן רב, לעתים היא נמשכת עד גיל חמש ושש. חזקה שחלב-אם מוסיף כוח ומחזק את העצמות. 
מאז, נשתנו הזמנים ולא ישובו כמקודם, אך בנושא ההנקה חל שינוי משמעותי. הדעה היום היא שחלב אם טוב ליילוד, ואמהות רבות יותר מודעות לכך. יש אמהות שעבורן שיבה להנקה אינה שיטה רק טבעית, אלא גם עניין עקרוני, ועד כמה שיותר נשים מניקות הרי זה משובח.

***

בתעסוקתי ובדרכי הציבורית:

ניסיתי שדרכי לא תוביל לרומא והובלתי עצמי אל ירושלים

יש שניסו לתפוס אותי בחוט השערה, אך תמיד הנחייתי עצמי בדרך המלך

מי ייתן ואמשיך בדרך הישר.

אני כמו המחט - הלבישה ומלבישה אנשים והיא ערומה

סבלי הוביל לסבלנותי

וסבלנותי מן הרחמן, ישתבח שמו.

סיכום חיי:

דרכי הייתה ארוכה וקשה מאד 

ורבת הדר.

12.09.2021