שלמה שפירא
"דב גרונר - גבורה באדֹּם" מאת: צביה גרנות,
הוצאת יוסף שׂרברק, צירה: אלישבע לנדאו, 1969.
סיפור חייו של דב גרונר היה למופת וסמל לעמידת גבורה של בודדים מול אויב אדיר, מלחמת לוחמי חרות בכובש דורסני. אכן - עמידתו של צעיר זה הייתה גבורה באדם.
הספר מסדרת "נועזים" בעריכת אוריאל אופק.
הספר מספר לבני הנעורים על הימים הגדולים של ערב קום המדינה ועל מלחמתה של אחת המחתרות בכובש הבריטי.
בספר הקדשה:
לקרן לדורון ליובל
מכתב הפרידה של דב גרונר מתא-הנידונים בכלא ירושלים אל מפקד המחתרת. כתב אותו לוחם צעיר ועז נפש, במדים אדומים של נדון למוות - שנתפס פצוע בעת התקפה על מצודת המשטרה ברמת-גן - המשפט הממושך ופסק-דין המוות:
"אני כותב את השורות האלה שתים-עשרה שעות לפני הסוף, ובשעה הזאת אין משקרים. אני נשבע, שלו הייתה לי הברירה להתחיל מחדש, הייתי בוחר באותה הדרך שהלכתי בה, בלי להתחשב בתוצאות".
מ-עמוד 111:
...קרעי ניר היו מונחים מתחת למזרן. זה שלושה שבועות שאסף אותם, הסתירם ושמר עליהם מפני עינם הצופייה של הסוהרים. רק סוהר אחד ידע על תכניתו להגניב נכתבים החוצה, הוא הסוהר שהגניב אליו את העיפרון. לא קלה הכתיבה על הניר המחוספס והעיפרון השבור. לא קל יהיה להם - למפקד ול-הלן לקרוא בהם; אך דב יודע ששניהם יקראו כל אות שיכתוב.
הוא כותב אל מפקד הארגון:
הנני מודה לכולכם מקרב לבי על העידוד הרב שקבלתי מכם בימים גורליים אלה. היה סמוך ובטוח שאעמוד על כבודי, כבוד חייל עברי לוחם...
...מבלי שנתכון לכך, נדחף דב להתייצב באורם המסנוור של זרקורי הפרסומת. מכל עבר כוונו אליו הזרקורים כדי להציג את מאבקו של לוחם עברי, שנדון למות משום שהעז להילחם למען ארצו...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!