שלמה שפירא
משה גרנות - על הסטייה מדרך המלך לדרך המלכה - היום זה בון-טון לתאר את הגבר כסרח עודף
קו מובל על ידי מספר לא מבוטל של יוצרות בכתיבתן הספרותית
מתוך אפיריון 114, אביב התש"ע, עמ' 53
בהמשך לתוכני השירים ב"ארוחת בוקר על הקלימנג'רו" כותב כך:
"... אך בתוכני השירים יש סטייה מדרך המלך ומהי דרך המלך היום בכתיבתן של יוצרות מובילות?
דרך המלך היא דרך המלכה, זו הרואה בעצם קיומם של הגברים מפגע ומכשול לקידומה של
היצירה הנשית.
הקו הזה מובל על ידי ענת גוב, יהודית קציר, שולמית גלבוע, דורית זילברמן ואחרות.
יצירות ספרותיות שבהן מושא האהבה, הַמשיכה והתשוקה הגופנית היא גבר-הן ממש נדירות,
אם לא מדובר בספרות הומוסקסואלית.
היום זה בון-טון לתאר את הגבר כסרח עודף, שכל יתרונו –חסרונו הוא בכוחו הפיזי.
רחשי לב חמים מצד יוצרת כלפי מושא אהבתה נתפסים כאנכרוניסטיים. "
23.07.2010
ובאותה חוברת מצאתי: על עונג אנליטי
השבמחקבאחד מהשירים שהופיעו ב"אפריון" האחרון מצאתי שתי שורות מעניינות:
"אני מתענגת על הגמול הזה...
שמתפתל נחשים אנליטיים..."
ואל תחפזו בגלֵי-נחש לענֵּג את הגוף
כי עונג שלא יגשים אהבה
לא ייתן רְביבֵי נדבות וברכה.