שלמה שפירא
ה"מרוצה" היא "מריצה" כמעט אבודה היום! אתמול בערב חסרו שני גברים למניין
ה"מרוצה" היא "מריצה" כמעט אבודה היום!
אתמול בערב חסרו שני גברים למניין.
היה קשה להשלים מנין בערב בבית-הכנסת.
זקנים התקשו להגיע בגלל מזג האויר הסוער הגשום הקר.
שני מתפללים קבועים עמדו מחוץ לבית-הכנסת ברחוב ראשי הסמוך, כדי "לצוד" שני גברים לתפילה בציבור.
אמרתי:
כמעט כל העוברים והשבים בסערת הערב, הם נשים חוזרות מן העבודה
שאלתי: איפה הגברים כולם?
אחד צעיר עבר עם מחבט ביד ומיהר למשׂחק-טניס
שני מבוגר עם "אני לא בקטע הזה!"
שלישי מיהר לחברתו שחיכתה לו בקניון הסמוך...
התקרבה דמות מרחוק.
אמר המתפלל האחד, "מתקרב גבר"
אני אמרתי: "לפי הליכת הדמות המתקרבת , זאת אישה"
ואני צדקתי.
עד כמה קשה היום, להיכנס שוב לתוך "אמונה" ולו לכמה דקות!
ההליכה בתלם-האמונה עוד יותר ויותר קשה מיום ליום.
לבסוף, התפללנו "יחיד-מנחה", באותו ערב.
לקראת ערבית - בסופה, יצאתי לרחוב לבקש עובר אורח ששב מן העבודה, להיכנס כדי להשלים עשׂירי את המנין והוא הסכים.
כך הספקתי שיעמוד לי-לנו, גם היום, זכותו של קדיש להאמר
וצריך לזכור:
אמונה היא ענין של הליכה מן הלב ולא מן הרגל
וטוב שבני "עשרה במנין" ומתפללי-אמונה-מרצון-בציבור אנחנו!
ה"מרוצה" היא "מריצה" כמעט אבודה היום! אתמול בערב חסרו שני גברים למניין
ה"מרוצה" היא "מריצה" כמעט אבודה היום!
אתמול בערב חסרו שני גברים למניין.
היה קשה להשלים מנין בערב בבית-הכנסת.
זקנים התקשו להגיע בגלל מזג האויר הסוער הגשום הקר.
שני מתפללים קבועים עמדו מחוץ לבית-הכנסת ברחוב ראשי הסמוך, כדי "לצוד" שני גברים לתפילה בציבור.
אמרתי:
כמעט כל העוברים והשבים בסערת הערב, הם נשים חוזרות מן העבודה
שאלתי: איפה הגברים כולם?
אחד צעיר עבר עם מחבט ביד ומיהר למשׂחק-טניס
שני מבוגר עם "אני לא בקטע הזה!"
שלישי מיהר לחברתו שחיכתה לו בקניון הסמוך...
התקרבה דמות מרחוק.
אמר המתפלל האחד, "מתקרב גבר"
אני אמרתי: "לפי הליכת הדמות המתקרבת , זאת אישה"
ואני צדקתי.
עד כמה קשה היום, להיכנס שוב לתוך "אמונה" ולו לכמה דקות!
ההליכה בתלם-האמונה עוד יותר ויותר קשה מיום ליום.
לבסוף, התפללנו "יחיד-מנחה", באותו ערב.
לקראת ערבית - בסופה, יצאתי לרחוב לבקש עובר אורח ששב מן העבודה, להיכנס כדי להשלים עשׂירי את המנין והוא הסכים.
כך הספקתי שיעמוד לי-לנו, גם היום, זכותו של קדיש להאמר
וצריך לזכור:
אמונה היא ענין של הליכה מן הלב ולא מן הרגל
וטוב שבני "עשרה במנין" ומתפללי-אמונה-מרצון-בציבור אנחנו!
שלמה שפירא: תגובה שקיבלתי עם כתיבת השיר - מ-אדלינה:
השבמחקיום חמישי, 10 בינואר ב 11:49, 2013
כמה שזה נכון. המתפללים הולכים ונעלמים. בתי הכנסת לא תמיד מגיעים למניין.
הצעירים מדירים רגליהם למרות שגדלו במשפחות מסורתיות.
פעם חשבתי שבתי הכנסת בחו"ל קיימים בזכות אבות ששומרים עליהם מכל משמר.
ואם גם הם ייעלמו מהמפה בשל שיבתם הטובה, לא תהיה תקומה לכל התפארה שנותרה לנו בגולה.
אך הנה כאן במדינתנו, גם לכאן אין מגיעים מתפללים צעירים, וגם כאן קשה למצוא מניין
ולא רק ביום סגריר. כמה חבל. באמת כמה חבל!
אדלינה
מקסים וקסום
השבמחקנשלח מה-iPhone שלי
Bensh 10
2013, ינו׳ 8, 11:36
כך הספקתי שיעמוד לי-לנו, גם היום, זכותו של קדיש להאמר / טיוטת השיר
השבמחקאתמול, היה קשה להשלים מנין בערב בבית-הכנס
זקנים התקשו להגיע בגלל מזג האויר הסוער הגשום הקר.
חסרו שני גברים למנין.
שני מתפללים עמדו מחוץ לבית-הכנסת ברחוב ראשי הסמוך
כדי "לצוד" שני גברים לתפילה בציבור.
אמרתי: כמעט כל העוברים והשבים בסערת הערב, הם נשים חוזרות מן העבודה
שאלתי: איפה הגברים כולם?
אחד צעיר עבר עם מחבט ומיהר למשׂחק-טניס
שני מבוגר עם "אני לא בקטע הזה!
שלישי מיהר לחברתו שחיכתה לו בקניון הסמוך...
התקרבה דמות מרחוק.
אמר המתפלל האחד, "מתקרב גבר"
אני אמרתי: "לפי הליכת הדמות המתקרבת , זאת אישה"
ואני צדקתי.
עד כמה קשה, היום להיכנס שוב לתוך "אמונה" ולו לכמה דקות!
ולהפסיק את "המרוצה" בימים אלה היא מריצה כמעט אבודה היום
ההליכה בתלם-האמונה עוד יותר ויותר קשה היום.
לבסוף, התפללנו "יחיד-מנחה", באותו ערב.
לקראת ערבית-בסופה, יצאתי לרחוב לבקש עובר אורח ששב מן העבודה, להיכנס
ולהשלים עשׂירי את המנין והוא הסכים.
כך הספקתי שיעמוד לי-לנו, גם היום, זכותו של קדיש להאמר
לזכרו של בני איציק-יצחק, זכרונו לברכה, מנוחתו בגן-עדן...
וצריך לזכור:
אמונה היא ענין של הליכה מן הלב ולא מן הרגל
וטוב שבני "עשרה במנין" ומתפללי-אמונה-מרצון-בציבור אנחנו!
2013, ינו׳ 8, 09:37