שלמה
שפירא
שמעתי הרצאה בדצמבר 1993 מאת 'זיוה שמיר' במסגרת שיח "אבני חכמים-אלכימאים" והערתי הערתי במסגרת - שאלות - ושם לא קבלתי תשובה להערתי. לאחר מכן שלחתי את הערתי ל-זיוה שמיר וגם לאחר מכן לא קבלתי תגובה.
הערתי היתה ב- 13.12.1993 בנושא "המשורר כאלכימאי" וטענתי שהנושא נתון -בסימן
שאלה!
"נהניתי לשמוע את הרצאתך שהיתה בשבילי מעניינת ומאלפת
.
מאחר והיה לי קשה להעביר רעיון בכמה שניות מתוך חמש הדקות
לשאלות ,
אני שולח לך את הערתי המפורטת בכתב
:
לאלכימאי בזמן חיפושׂ אותה "אבן חכמים" שלדעתי לא היתה ולא
תהיי
קיימת .
ובהמשך לקטע שחילקת :
ניתן לעשׂות הקבלה בין שיר לתוכנו וחומר לתוכנו . וכשם
שחומר אינו רק נוסחה
גם שיר אינו רק נוסחה .
וכאן גדולתו של אלתרמן בקטע הזה שחילקת
:
אלתרמן מדגיש ששיר חותר לניגון ושׂיח
.
הניגון הוא אִבּוֹ של השיר שנמצא באינקובציה מתמדת בתוך מי
שנושא אותו(את הניגון) ובמקרה זה המשורר . כאן הניגון הוא בעצם השיר בהא הידיעה
וקשה "להעלותו" אל הקורא במסירה פשוטה .
כל השאר בשיר הוא השׂיח (טכניקת כתיבה, איך ומה...)שבמהותו
בעל גבולות ומסגרות ואפשר גם לאמר
"נוסחתי" (כימיה!) . האלכימיה אם תבוא כאן ,
תעסוק בשׂיח ולא תוכל לבנות שיר רק מ"שׂיח "אבני
חכמים-אלכימאים".
מלמדֵי השיר ינסו להעביר את השיר בשׂיחו ולהשתדל כמה שיותר
עם הניגון
ובמקסימום ניגון ניתן להגיע לאִבּוֹ של השיר
."
לתגובתי שהובאה בכתב ב-1998 ואשר נמצאת בקטע זה, היתה תגובה בזמנו:
השבמחקשולמית , 17:25 18/12/2008:
מעניינת מאד הערתך על אלכימיה ושירה ומי כמוך יודע שבמקרים מסוימים של שירה ניתן כן לדבר על "אלכימיה שירית" , כאשר שירים לא מקפלים בהם ניגון ולפעמים חוגג זיוף ושקר בהם .