שלמה שפירא: "כצאן לטבח ?", מאת: ק. שבתאי / הטרור של היטלר ממית באיבם כל יכולת, כל זיע, כל גרעין של התגוננות

שלמה שפירא

"כצאן לטבח ?", מאת: ק. שבתאי, עם פתח-דבר מאת גדעון האוזנר, הוצאת קשב, 1964

החוברת בת 80 והיא הופיעה בעברית, באידיש, באנגלית, בגרמנית ובספרדית. 

החוברת יצאה-לאור בכמה מהדורות בעברית.

 

בספר הקדשה:

לקדושי ישראל,

שנפלו במלחמת-הנצח

בעמלק אשר בכל דור ודור -

בחרדת-קודש

                המחבר

 

גדעון האוזנר:

...מעשי מרי והתגוננות היו בכל מקום. האישה היהודייה אשר ירקה בפרצופו של נאצי ברחובות לבוב הייתה לוחמת-מרי; אסירי הגטאות והמחנות, אשר חרף האיסורים המלווים בענשי-מוות קיבוציים מידיים, שמרו שבת בסתר, ארגנו בתי-ספר, ביצעו פעולות תרבות וניהלו דיונים על נושאים לאומיים - כל אלה היו אנשי התנגדות ומרי.

אולם הפלא הגדול הוא ההתנגדות היהודית המזויינת. כיצד עצרו כוח בני-נוער מורעבים לאחוז בנשק, לאחר שנים של דווי וסבל שאין דוגמתם, מניין חצבו עוז להתייצב נגד מכונת המלחמה הנאצית האדירה - זוהי חידה...

ההתעמקות בעובדות ובאירועים שהתרחשו בימי השואה היא הדרך היחידה להבנה ולראיה הנכונה על-ידי אלה שלא היו שם. לכן חושף כל פרסום חדש בשטח זה קטע נוסף של המציאות ההיא, תורם להערכה אמתית של המאורעות ונוסך בלבנו גאווה ועצב על קשרינו הלאומיים עם הלוחמים שנפלו ואינם.

בעניינים אלה טרח לאחרונה ק. שבתאי לפרסם דברים חשובים, אשר ראוי כי יקראו וילמדו נכונה.

 

משרד החינוך והתרבות, חוזר המנהל הכללי מס' כב/9:

בימים אלה הופיעה החוברת "כצאן לטבח?" מאת ק. שבתאי. המחבר, שעבר את כל גלגולי השואה, עונה בשלושה מאמרים ובסיפור, הנתונים בחוברת, על השאלה המציקה, המטרידה בעיקר את בני הנוער: מדוע לא התמרדו אחינו בתופת היטלר והובלו כצאן לטבח? יש כאן ניתוח נוקב ותיאור מעמיק של המאורעות ומשמעותם. אנו מציעים למנהלי בתי-הספר העל-יסודיים לתת חוברת זו בידי כל תלמיד בכל כיתה ולהקדיש לחוברת ולבירור המתלווה אליה לכל הפחות שתי שעות משעות המחנך.

 

אחד הדברים הנוראים ביותר במחנה-ריכוז הוא - הטרור / מעמוד 59:

בטרור שאין דוגמתו וכאשר אין מה להפסיד

לפני שנתיים קראנו בעיתונים את דעתו של אחד מגדולי הסופרים לואי מ. שיפייה (לא-יהודי, ראה: "דבר", 19.5.1961), שנתגלגל בעצמו למחנה-ריכוז. הוא סבור כי אפשר לו לאדם לכתוב ספר על מלחמה, אף-על-פי שבעצמו לא השתתף בה; אך אי-אפשר לו לאדם שלא היה במחנה-ריכוז לכתוב ספר על מחנה-ריכוז. אחד הדברים הנוראים ביותר במחנה-ריכוז הוא - הטרור. זוהי מין חוויה יוצאת מכל הגדרים, ומי שלא נתנסה בה אינו יכול להבינה, לתפסה, לתארה לאחרים. והטרור שאנו, בגטאות ובמחנות הריכוז וההשמדה, היינו נתונים בו - אין לו אח ורע אפילו במחנות-הריכוז הנאציים לגבי לא-יהודים. טרור כזה שהופעל נגדנו עדיין לא היה בהיסטוריה, זהו שיא-השיאים של טרור. ואם הטרור הרגיל של איוואן האיום ושל ואסיף סטאלין, משתק את המרד, את ההתגוננות - הטרור של היטלר ממית באיבם כל יכולת, כל זיע, כל גרעין של התגוננות.

הכל תמהים למיליונים שהלכו "כצאן לטבח", אך שכחו שמיליונים אלה היו אותם עיסה, שממנה נושלו הירשל גרינשפאן ודוד פראנקפורטר וכל המהפכים היהודים, שלחמו בגופם ונפשם בשליטי הצאר. וכיצד זה קרה, שבתקופה "האידיאלית" של רדיפת-היהודים נמצאו מהפכנים ונמצאו גרינשפאן ופראנקפורטר, ודווקא בימים של שיא-הרדיפות, של שחיטות המוניות - הלכו כאשר הלכו?...    ...   ...

29.03.2014