יום שני, 4 בינואר 2021

שלמה שפירא: אברהם וולפנזון על "מדינת ישראל וארץ ישראל" / תוצאות המתינות - ותוצאות הקיצוניות / על "יונים ו"ניצים" ועוד שתי התחחסויות שלו מספר אחר

שלמה שפירא

אברהם וולפנזון על "מדינת ישראל וארץ ישראל" 

חוברת דקה בת 56 עמודים מטעם ביה"ס לפעילי הסתדרות ע"ש זלמן ארן, מהדו / רה שניה מורחבת ומתוקנת, הוצאת בית ברל, 1990

  

תוכן - העניינים:

המפתח לספר: "וחרש לא יימצא בכל ארץ-ישראל"

מהי ארץ ישראל לדורותיה?

על מנחם בגין

על מכתב בן-גוריון בדבר מועד פרוץ מלחמת העולם השנייה

בן-גוריון: מדינה עכשיו

גולדה מאיר: למה התנגדה לחלוקה"?

חמש התחזיות של בן-גוריון שרשמתי מפיו

על "יונים ו"ניצים"

ההנהגה המדינית מהרצל ועד ימיו

תוצאות המתינות - ותוצאות הקיצוניות

נספח:

עדויות נוספות על תחזיותיו המוקדמות של בן-גוריון

תגובות למהדורה ראשונה

על תוכן העניינים של הספר "מדינת ישראל וארץ ישראל" / העורך: אדם דורון, עם דברי הקדמתו. החוברת באה להיות מעין מדריך ביבליוגרפי, מכשיר-עזר בשאלה מה אפשר להפיק מן הספר וללמוד ממנו. זהו ספר-לימוד שסטודנט וחוקר יכול להקיף בו לא רק זווית-ראיה שונות, אלא לראות גם את הקישור, שנעשה על-ידי העורך, קישור בין רעיונות לרעיונות, בין ממצאים לממצאים, ומובאים גם דברים של עימות בין דעות שונות על הנושא של ארץ ישראל ומדינת ישראל

  

מעמוד 40:

ממכתב של אדם דורון ל- שלמה אהרונסון:

לשלמה אהרונסון שלום וברכה,

...אגב, יש הטוענים, כי הבדלי הגישה לגבי גבולות העתיד של מדינת ישראל קשורים בהשקפה על האופציה האטומית, ואני מבין מתוך סידרת המאמרים שלך ב"דבר" לאחרונה, שאתה אולי שותף להבחנה הזאת...

בברכה רבה, אדם דורון

  

מעמוד 7:

על מכתב בן-גוריון בדבר מועד פרוץ מלחמת העולם השניה:

בחומר שבכתב הצמוד לקטעים מדברי בן-גוריון בספר, מופיעה התייחסות ראשונה של בן-גוריון משנת 1934 המובילה לדרישה להקים מדינה יהודית כתביעה מדינית. עלי להוסיף בעניין זה: בינואר 1934 שוחל בן-גוריון מברלין לארץ מכתב לצמרת התנועה הציונית, מרת מצומצמת ביותר, של חבריו הקרובים ביותר. במכתב הזה, שנכתב מברלין שנה לאחר עליית היטלר לשלטון, הוא אומר: תוך ארבע וחצי עד חמש שנים תפרוץ מלחמת עולם שנייה, וגרמניה תספח את אוסטריה, תכבוש את צ'כוסלובקיה, תפלוש לפולניה, ובסופו של דבר תסתבך בשתי חזיתות, בריטניה ורוסיה, בעת ובעונה אחת, כאשר כל אירופה תיכבש על-ידי הגרמנים. זהו המהלך הצפוי, אין הגיון אחר, ואת זה הם יעשו בעוד ארבע וחצי או חמש שנים...

בעמוד 41 מגיבה דינה פורת:

ובעניין מכתבו של בן-גוריון מינואר 34 מברלין לחבריו הקרובים ביותר (עמ' 9-10 בחוברת) בדקתי אצל שבתי טבת, קנאת דוד חלק ג' (הקרקע בוער) ושם בעמ' 69 ו-437 יש התייחסות לנבואה קודרת של בן-גוריון אך לא במכתב אלא בוועידת ההסתדרות. ייתכן, אם כן, שהדברים בוועידת ההסתדרות וב- "דבר" (באותו ינואר 1934, אותם מצטט וולפנזון בספר שערכת בעמ' 409) נובעים שניהם ממכתב מלא יותר וארוך יותר; ושמכתב זה אינו ידוע לא לשבתי טבת ולא לי. יש גם לבדוק האם הוא ידוע לטוביה פרילינג ממורשת בן-גוריון בשדה בוקר, הכותב דוקטורט על בן-גוריון והשואה...

בעמוד 42 מגיב טוביה פרילינג:

...בהרצאתו מספר וולפנזון על מכתב ששלח בן-גוריון בראשית ינואר מברלין להנהגת מפלגתו, כנראה לברל כצנלסון, טבנקין ואולי גם אליהו גולומב, בו הוא מדבר לראשונה (כנראה) על סכנת ההשמדה של יהודי אירופה. במאמר ב"דבר" מיום 10.1.1989הוא קורא לאפשרות הזו שואה - "בבוא השואה".

כשחזר לארץ (מברלין נסע לפריס, נפגש עם הלורד רוטשילד ודיבר אתו בנדון, כהכנה לדרישת שלטון על העלייה בארץ) כתב לברון רוטשילד בעניין שיחתם, והרחיב כנראה את היריעה...

בעמוד 41 מגיב אדם דורון מחבר הספר:

...אגב בהמשך לקטע של מאמרו של בן גוריון על סכנת ההיטלריזם ואת המלחמה מה- 10 בינואר 1934, המופיע בחלקו הגדול במקראות של "מדינת ישראל וארץ ישראל", בהמשך שלא נתתי, כי הוא עובר שם עניינים אחרים, הוא חוזר לסכנת ההשמדה של יהודי אירופה, שלה צריך להיות מוכן (מבחינתו זה הקמת מדינה, ועל כל פנים שהשלטון על העלייה יהיה בידי הסוכנות היהודית,) וכבר לא מדבר על יום הדין הקרב, אלא על השואה המתקרבת, או במילותיו "בבוא השואה".

בעמוד 42 מציין אדם ברוך - מה שטוען אלי ויזל, כי הוא טבע את המושג "שואה" לראשונה (בהקשר זה), אינו יכול להיות נכון.

29.03.2014

  

4 תגובות:

  1. קראתי גם את ספרו של אברהם וולפנזון "דמוקרטיה ואידיאלים חברתיים בישראל / עם עובד - תרבות וחינוך, תשל"ג, 1972

    השבמחק
  2. אברהם וולפנזון הרצה במסגרת "אוניברסיטה עממית משודרת" ב- "קול ישראל"

    השבמחק
  3. מספרו: "דמוקרטיה ואידיאלים חברתיים בישראל:
    עמוד 22: האזרח מייחס חשיבות ראשונה במעלה לעצמאותה ולאי-תלותה של הרשות השופטת. יש לכך הצדקה מרובה: ענייני יום-יום רבים, הנוגעים לאיטרסים של היחיד ולקשריו עם רשויות-השלטון ועם האזרחים האחרים בחברה בישראל באים לידי בירור והכרעה בבתי-המשפט. בסכסוך בין איש לרעהו בא האדם לבית-המשפט ומבקש שייעשה צדק. פירושו של צדק, במקרה זה, הוא קיומו של החוק ובעניינים שהחוק "שותק" לגביהם (כאשר אין חוק מפורש באותו עניין) מקבל האזרח הפונה לבית-המשפט מרותו של השופט הפועל על-פי הבנתו מה צודק ומה ראוי לעשות באותו עניין...השופט פוסק בדין על-פי החוק הכתוב, הווה אומר, החוקים שקבעה הכנסת, לרבות החוקים שהיו קיימים לפני כינונה של הכנסת, ואושרו על ידיה כבעלי-תוקף, ובכך אומצו על-ידי המחוקק והפכו להיות חלק ממערכת-החוקים הקבועה במדינה. יוצא איפוא שהשופט כפוף בשיקוליו לרצונה ולהחלטותיה של הכנסת. האם פירושו של דבר כפיפות של רשות אחת (הרשות השופטת) לחברתה (הרשות המחוקקת)? לא, אין הדבר כן: הכנסת אינה רשאית להיכנס לדיוניו של בית-המשפט. אין היא רשאית לקבוע אם אדם פלוני זכאי או חייב בדין, אך אינה רשאית לקבוע, שפירושו של השופט לחוק שעליו החליטה הכנסת אינו פירוש נכון.
    מרגע שהחליטה הכנסת מה שהחליטה וניסחה את דבריה בכתב, והדבר פורסם בספר החוקים ("רשומות") אין עוד לכנסת זכות לפרש את החלטתה. אם אמנם תהיה הכנסת סבורה שבית-המשפט לא הבין כהלכה את כוונתה בחוק מסויים - לא תוכל להתערב בדיוניו של בית-המשפט. מה שתוכל הכנסת לעשות הוא כמובן לחוקק חוק חדש, או לצרף לחוק הקיים פירוש מדוייק...

    השבמחק
  4. מספרו "דמוקרטיה ואידאלים חברתיים בישראל" עמוד 88. תופעה חוזרת ונשנית בתולדות התרבות האנושית היא, שהדור הקשיש מאשים את הדור הצעיר בנטישת-ערכים, בגישה "ביצועיסטית" נטולת הכוונה רעיונית או שורשיות תרבותית מספקת, פעמים אף בירידה מוסרית (הן מבחינת יחסי היחיד והחברה, הן מבחינת היחיד עצמו בפנימיותו)...בהיווצרות הדמוקרטיה באתונה, יצא המשורר הלאומי היווני הסיודוס בקיטרוג על הדור הצעיר בימיו - "הדור אשר הלוואי ולא נולדתי בו"...הדור הצעיר נוטה לאינדיבידואליזם ותועלתנות, ונוטש את הטוב הכללי. במימרה התחמודית "אם ארשונים כמלאכים, אנחנו כבני-אדם, אם כראשונים כבני-אדם אנחנו כחמורים" - יש הבעה של רעיון דומה, בדבר ירידה רעיונית ומוסרית של הדורות...בדבר השתחררות-מערכים של הדור הצעיר בארה"ב, נוטה לקדש את הקיים, קידשה ואישרה את הטיעונים בדבר השתחררות-מערכים של הדור הצעיר, וראתה בכך תופעה טבעית, התגברות על שרידי-העבר, התבגרות חברתית או "נורמליזציה". ברם,...הנוער האמריקני מבקשתשובות אידיאולוגיות למציאות המסובכת, הפנימית והבינלאומית בה הוא שרוי...האמריקניזציההרוחנית משתלטת על חיינו...והביאה לחיקוי הטיעון האמריקני ליישומו על החברה הישראלית...נתפרשה כתהליך של "נורמליזציה", כהתבגרות החברה הישראלית משלב טרום-ממלכתי לשלב ממלכתי. לכאורה, בלטו על פני השטח ששה סימנים ל- "מות האידיאולוגיה" בקרב הדור הצעיר בישראל...ששה סימנים אלה, בהצטרפם יחדיו, היוו כעין אות-אזהרה מעיד על שקיעתה והיעלמותה של ישראל האידיאליסטית, ועל הופעתו של דור צעיר "קארייריסטי", "ביצועיסטי" או - כביטויו השנון של יזהר סמילנסקי - "דור האספרסו".
    האמנן היה זה איבחון נכון של יחסו של הנוער הישראלי לאידיאולוגיה ולערכים חברתיים ולאומיים?...גם מחוץ לכל ה-"סימנים" הללו, ניכרת בחברה הישראלית התערערות רעיונית מחודשת של הדור הצעיר. אין פירושו של דבר, שלא קיימות עוד בעיות, חינוכיות ואידיאולוגיות. נהפוך הוא: דווקא הופעתו של נוער משכיל יותר, תוסס יותר, הנואה להיאחז בערכים ולחפש פתרונות אידאלוגיים מחייבת התאמה טובה ונבונה של הדרכים והכלים החינוכיים, ההסברתיים, הספרותיים והעיתונאיים לדרישות החדשות, שהן ממהותה של אידיאולוגיה חיה, בלתי קפואה, ועיקרו הוא: העמקה מחשבתית והתחדשות רעיוני. לכך מצפה הנוער הישראלי וזוהי הדרך אל לבו.

    השבמחק

תודה רבה!