שלמה שפירא: "צא ולמד - ברור סוגיות במחשבת היהדות" - מאת: צבי אלימלך נויגרשל,תשמ"ו.

שלמה שפירא

"צא ולמד - ברור סוגיות במחשבת היהדות" (חוברת-סט' עמודים), מאת: צבי אלימלך נויגרשל, הוצאה עצמית, ירושלים תשמ"ו.

 

לזכר נשמת

א"א מו"ר מוהר"ר ישראל ב"ר מרדכי דוד ז"ל

נתבקש לישיבה של מעלה

כ"ט אדר א' תשמ"ד, תנצב"ה.

 

בתורתו וצדקתו יהיה

מליץ יושר לאמי מורתי

מרת שרה תחי' לאוי"ט

ולכל המשפחה

 

תוכן העניינים:

מעמד השכל בתחום הדתי במשנת ר' יהודה הלוי.

ישראל ואומות העולם בתפיסת ר' יהודה הלוי.

היחס בין השלימות המוסרית והשלימות הדתית במשנת רמב"ם.

תורת הנבואה לרמב"ם.

קדושתה של הלשון העברית.

הלכות תשובה לרמב"ם.

אהבת ה' - המעלה הדתית העליונה.

מעמד האדם.

תפקיד ההיתר ההלכתי.

 

מ- עמוד סב':

אחד הוויכוחים החריפים בין גדולי ההלכה בדורות האחרונים היה בעניין מצות שביעית.

בעיית השמיטה התעוררה במלוא חריפותה עם התחדשות הישוב בארץ, התבססותו על החקלאות ומסחר בתוצרת חקלאית. הוויכוח בין גדולי ישראל נתעורר לקראת שנת השמיטה תרמ"ט. גדולי הפוסקים נחלקו בין המצדדים ב"היתר המכירה" ובין שולליו. (על תולדות היתר שביעית עיין הרב מ. צ. נריה שליט"א. היתר שביעית ותולדותיו, מצות שביעית טעמיה ודיניה, הוצ' השכל עמ' 99-110).

מרן הרב קוק עלה לא"י בשנת תרס"ו כדי לשמש כרב ביפו והמושבות. לקראת שנת השביעית תר"ע העמיד עצמו בראש המחנה של מחייבי ההיתר...היתר המכירה מבוסס על מסקנת רוב שיטת הפוסקים ששביעית בזמן הזה דרבנן, ויש כוח ביד נכרי להפקיע קרקע ארץ ישראל מקדושתה בקדושת דבריהם...ויש הסוברים כי שביעית בזמן אינה אף מדרבנן, כי אם מידת חסידות. נוסף לברור הנושאים הללו מוקדש בדיון ההלכתי מקום רחב לברור איסור מכירת קרקע בא"י לנכרי, "לא תחנם" - לא תיתן להם חניה. הרב קוק מדגיש כי המסקנה מצד רוב הפוסקים ששביעית בזמן הזה דרבנן או מידת חסידות, אינה גורעת כלל מהחובה לקיים המצווה...הוראת ההיתר אינה באה לבטל את החובה לקיים המצווה...אך בשעת הדחק יש בידי חכמים להורות על יצירת תנאים בהם לא תחול חובת הקיום או יצירת תנאים בהם נתן יהיה לפעול שלא בנגד לצווי התורה. הוראת ההיתר בעניין שביעת נבעה מפני שעת הדחק בה היה מצוי הישוב היהודי בעת זו, שעת הדחק מכמה בחינות.

מבחינה כלכלית, עצם קיומו (וודאי התפתחותו) של הישוב היהודי בארץ ישראל נתון בכף "אנו כעת רק המעטים בארץ הקודש ורובה מבני נכר, וכל עיקר פרנסת הישוב בנויה על משא ומתן של מסחר היין ויתר תבואות הארץ, וכאשר משני הטעמים היסודיים הללו, ומטעמים אחרים רבים ועצומים, אי אפשר לנו בשום אופן לקיים מצות השמיטה בכל חוקיה ומשפטיה...כי לפי זה מוכרח הישוב כולו להיות נהרס לגמרי, חס ושלום, בהפסק במשך השנה חברי המסחרים והאיכרים המעטים יהיו מוכרחים לעזוב את הארץ הקדושה אשר לא תוכל לפרנסם בענייה...ונשארו ח"ו המושבות שוממות ונעזבות...וכן "וזאת לדעת שההיתר הנ"ל נסמך על תיקון המכירה שהוא נעשה רק בהוראת שעה ומצד ההכרח הגדול והעצום, לא נתן להשתמש בו כי אם במה שנוגע ממש לעיקר קיום המושבות ומעמדן באה"ק וכו'...

קיום המושבות היהודיות בא"י המוטל בספק מפני הרס מקורות הפרנסה, מצדיק את ההזדקקות להיתר המכירה. בחינה נוספת, הרב קוק זצ"ל ראה בישוב היהודי בא"י, למרות היקפו המצומצם, את מקור התקווה של עם ישראל, הישוב היהודי הוא הבסיס ממנו תתפתח גאולת ישראל השלימה. על כן מניעת הרס המושבות אין משמעותה מניעת הפסד מישראל בלבד...

סכום הוראת הרב זצ"ל: לאחר הסדר מכירת הקרקעות לנכרי, ארבע מלאכות דאורייתא (זריעה, קצירה, זמירה, בצירה) מותרות על ידי נכרי בלבד, מלאכות דרבנן הותרו אף ע"י יהודי, מלאכת חרישה (מחלוקת ראשונים אם היא אסורה מהתורה או מדרבנן)...הוראת ההיתר מסויגת מאד. הרב אינו מקבל את גישת המקלים מכל וכל...