שלמה שפירא
גירוש מתל-אביב, באפריל 1917 - עקב סדרת גירושי יהודים וקושי בגיוס יהודים מצד השלטון העות'מאני, צעד שנכשל למרות המצוקה!: "יש להכיר עתה את כוחם וגבורתם של היהודים שידם על העליונה בכל השלטונות (ג'אמל פאשה).
באביב 1917, עת מלאה העיר במגורשי תל-אביב-יפו, היה בעיצומו תהליך הגירה נוסף..."הנדידה הירושלמית", כפי שכונתה, היתה זרימה של ירושלמים, חייבי גיוס, שחיפשו מסתור בפרדסי המושבה פתח-תקוה...
השוני הקיים בקרב הגליליים, בין צפתים וטבריינים ביחס לפליטים מיהודה - ב1917. בני הגליל מטילים את כל האחריות לטיפול במהגרים על מוסדות המהגרים עצמם, באמרם: "לא לנו הם המהגרים, מהגרי יהודה המה..."
בעלי בתים שהשכירו מקומות מגורים במחירים מופקעים לפליטי יפו - 1917
"החינוך העצמאי" של אותם ימים - תלמוד התורה של יפו, מבקש גם הוא להסתפח לרשימת מקבלי השכר מהגופים הלאומיים...ו-הוחלט: בפרינציפ מתחשבים עם המלמדים כמו עם העובדים..."
היש חדש תחת השמש? אז כמו היום, יש תלמידי תלמוד תורה ויש עובדים! - הערה שלי!
זלמן גיסין אל מהגרי תל-אביב: "הוגליתם מעירכם ומנחלתכם ובאתם למושבתנו. והנה הבית הזה, בית ועד מושבתנו וכל המושבה פתח תקוה כולה לרשותכם נִתנו..." פתח תקוה היתה ל"תחנה המרכזית" של כל הגולה הזאת...
מתוך "היסטוריה בשר ודם"-"הציונות מנקודת ראותם של מנהיגי מושבת ראשונים" ל- יעל עצמון, הוצאת הספריה הציונית, ההוצאה לאור של ההסתדרות הציונית העולמית, תשס"ה, 2005
בספר הקדשה:
ספר זה מוקדש
לאמי מרים ליסק
ולסבי זלמן גיסין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!