יום ראשון, 24 באוגוסט 2014

שלמה שפירא: לא ידעו לעולם ציר-אור-חרות הנפש מהו / שיר

שלמה שפירא

לא ידעו לעולם ציר-אור-חרות הנפש מהו


האור בשׂדותינו חצה עמנו מזמן את ים סוף
זה שנשאר וזה שיישאר בסיר-הבשׂר ממצרים
משׂחקים כפילות רעה עם עצמם
ולא ידעו לעולם ציר-אור-חרות הנפש מהו.

תגובה 1:

  1. לאחר פרסום השיר הזה ב- 2008 היו הערות שהגבתי, בזמנו, עליהן:
    Tridentik, האתר שלי,
    , 00:15 6/6/2008:
    האם יש בינינו נפש בת חורין ואילו אחת?
    תשובת שלמה שפירא:
    21:51 6/6/2008:
    גם אם הרגשתנו שאין אנחנו בני חורין ,עצם זה שנותנים דעת על השאלה , זה סימן שאנחנו עוד נשאף ונגיע שנהיה בני חורין. ואני מאמין שכל אחד בר דעת רוצה להיות בן-חורין...
    מגיב Tridentik:
    16:15 7/6/2008:
    עם כל הכבוד לשאיפות ולרצונות...
    האם במציאות זה לא נקרא לרוץ אחרי הזנב שלך עצמך?

    כמו אדם אשר שואף ורוצה בכל מעודו לקפוץ אל הירח... הייתכן ששאיפותיו ורצונותיו יחברו יחד לסולם שיוביל עד לירח או לקפיץ שיגרום לו לנתר הישר אליו?
    הרגשתי הפנימית היא שכולנו עבדים. עבדים ליצרנו, לחוסר יצירתיותנו. הסביבה והשפעתה על המחשבה בנתה חומה סביבנו כולנו עבדים אשר עובדים על עצמם שאנו בני חורין.
    מעטים מאיתנו מוכנים להכיר באמת.
    מעטים עוד יותר אלו שינסו לשבור את המעגל.
    שלמה שפירא מגיב,
    11:10 9/6/2008:
    המציאות זה לא אני .
    אם יכולתי להכתיב בעצמי את חרותי , מזמן הייתי בן -חורין ובכל זאת אני בהרגשתי ואני
    ב- טריטוריה שלי "אני בן-חורין" ומנסה להתנהג כך גם נגד זרמים וסערות ולמרות שזה קשה אני גם שׂורד וגם מכתיב אי אלו דברים מחרותי ...
    ומהי חרות בשירתי:
    חירות
    עד כמה רחוקה החרות
    שמעבר למעטפות האהדה
    כנראה , שתמיד
    רק מתוך תוכְךָ
    גופך רץ
    טפחות נותן למחשבותיך
    מזון לצעדיך
    ואתה יכול אפילו
    להסתובב עֵירום לאשורך .

    השבמחק

תודה רבה!