שלמה שפירא
פּרפּטוּאום מובִּילה
יש לומר כל מה שצריך לומר
האם מישהו מגיד הכל ויש המשך דבר
כנראה , מישהו החלש בסביבתו
יושב על כוחו עד שׂפת ביתו
נוגע באנשים רק לפני רַבּוֹ
עשׂרים שנה לא הבינו אותו ולמה היום כן.
ויש המביע נפשו בפומבי
בקולו הבינוני, ספק שירה ספק דיבור
אשתו דחקה בו קום ...רָאה מה קורה ברחוב שלו
כבר יודע הוא שהמקום מלא זרמים זרמים
להיות לא כאן לא שם, דבר בלתי אפשרי
יֵצֵֵא לאנשים עם הלשלשת מחשבות שלא לרוחו' יחליף אתם מלים
כמי שניכנס למלחמה כפויה מראש
אך יחמוק חזרה לשירתו לאחוז שוב בחבל אמונתו,
יש אמונה אין אמונה אך לא מצב בינים.
ואם טובה שתיקה אצל גדולים שהונם וכוחם על הכַּף
קל וחומר קטנים ,
אלה – מה כוחם בהזזתו של עולם
הוא נישאר לא כאן ולא שם, זרמים מכאן זרמים לשם
הוא מצב בינים בלתי אפשרי
אך הבל אמונה מתחלף לקרני אמונה, לקרני האמונה
יצא לאנשים, יחליף מלים, מלחמה קטנה.
ישוב אל ביתו וחוזר חלילה...
השיר מופיע בספרי "אררט" בהוצאת "עקד", תשמ"ח 1988, בעמוד 62.
השבמחקהשיר הזה מופיע בעיתון "דבר" ב- משׂא לספרות, אמנות ועיון, יום שישי, ג' בשבט תשמ"ה, 25 בינואר 1985, בעמוד 20.