שלמה שפירא
"דיוקן עצמו" ל- "משה עזוז", שירים, הוצאה לאור "צבעונים", 2007. הספר מוקדש ל- "גלית"
פרקים בספר: גלישה, כשאתה מתגרש, אלבומים, גל ונלך.
גל ונלך
רבים לפני עמדו
על קו המים הזה
וצפו
לגל
גבוה יותר.
יותר
יותר.
רק עוד אחד
ונלך.
בגידה תמה
אני רוצה לבגוד אתך
לגעת בך אלפי נשים בהחבא,
במלונות זולים, אפלוליים, בין קירות מוכתמים
בהבל תומתך.
על הרצפה אני רוצה
להותירך סתורת איבר, פרוצת ריחות עזים,
צנופה -
כאנוסת צבאות זרים.
אני רוצה להתירך לנערות זרות, קרות מבט, גסות
בצער התשוקה שאת נושאת.
לחפש אותך בלשונן - "לזיין אותך" בה
אני רוצה
לעמוד מעליך עירום כחיה, הלום דמך.
לכרוע ברך
לגופך.
תעשה לי קרקס
תעשה לי קרקס.
שים אותי על חבל דק,
שחרר את הנמר.
את האש שבלעת שחרר.
חתוך אותי, אל תחבר.
קבל את כל רשתות הבטחון
שלא אמות לך.
הערה: בשירו "באפר שכחה" מצטט לפני השיר את "יעקב שבתאי, זכרון דברים". את השיר "חושים" הוא מקדיש ל- "אלישבע גרינבאום" (משוררת, מחזאית, וחברה שהלכה לעולמה ב- 31 בדצמבר 2004 בגיל 39)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!