שלמה שפירא
"עד עלות השחר" ל- "חיים גורי", הקיבוץ המאוחד 1950
התוכן : ענת (שיר). חלק ראשון: דרך האש: רשימות - הקרב על בירת השממה, אל נוף ההרים השבורים, אש ב"מערב הפרוע", המסע אל הר-האלוהים, אל פנינת הדרום, הפגישה בעיקול הדרך. חלק שני: כלולות - שירים.
ענת (שיר) / דרך האש: רשימות, הקרב על בירת השממה, אל נוף ההרים השבורים, אש ב-"מערב הפרוע", המסע אל הר-האלוהים, אל פנינת הדרום, הפגישה בעיקול הדרך.
כלולות - שירים : כלולות, משלט הסודנים, כאלומת-חטים, הנשכחים, דרך האש, מסע מעת-לעת, מול הר האלוהים, לבו של הנער, מואב, סיור לילה, יום החג, ריחות האדמה, מחול היחפים.
הקדמה : "ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר..." (בראשית ל"ב, כה). על אם הדרך הדרומית, על פני אחד מקירות החמר אשר בכפר הנטוש קסטינה, מלבינה כתובת כתובה בידי אחד אלמוני. גורלן של כתבות מעין אלו שהן מיטשטשות עם פעולת הגשמים והרוחות, מתכרסמות והולכות בשיני השיכחה והזמן או נכחדות בידי בני-אדם. בקרוב עתיד קיר להתמוטט ובין בתי-אבן בהירים, ילבלבו משני צידי הדרך. אמרתי, איפוא, לספר בדפים אלה מקורותיה של חטיבת פלמ"ח אחת וגדוד הרגלים השביעי בתוכה, מאז באתי בבריתם, בלילה אחד מלילות הסתיו, לאחר קרב עיראק-אל- מאנשיה. צרוף צורף הגדוד בכור מערכות רבות-תלאה ודמו חתם תולדותיו בנתיבות הנגב. ואילו מלילה זה ואילך האיר לו הנצחון פניו ופאר את דגלו הכחול. ואני כותב הדברים אשר חייתי, וראיתי במו עיני כחייל בפלוגת-הרגלים השניה. ובספרי, באו אלי השירים אשר נשאתי בילקוט-הצד וארחו עמי לעלילות ואמרו: הבה נראה-אור יחד עם אחינו לדרך ולמלחמה, כי על-כן מבור אחד נוקרנו ולב אחד נשאנו בהלמותו. אני נושא אותם,איפוא, בכפיפה אחת. אלה כן אלה, מתת הם לכל אשר עשו דרכם על פני ארץ הנגב,לנופלים ולחיים כאחד.
ענת (שיר) / עמוד 9 / במשעולים בהם עפרו רגליך הקלות, אבדו לנצח שעלייך. חולות נדוד של אשתקד כסום עד בלי שריד. זה דין הנשיה, ענת. אבל לבי השב אלייך, זוכר אותך, בהלמותו, על ארץ מדברית. בלילה אין גבולות בינינו, אין מרחק, אין גדר. אני עובר עם הרוחות, זה מנהגי באין רואים, אל כל תלולית עפר שכוחה, אל הנטושה והבודדת שבדרכים המוליכות אל הר האלוהים. רוחי שבויה באזקן, וגופתי לשם הורסת, כאל מקדש יחיד, שלי, גלמוד מאל ומאדם. ימי חיי המוזרים נושאים אותן בדמי וחסד, לבי שלי שבוי, ענת, עמך ועמדן. מדבר הסלע הנורא, מראות האור, נופי הפרא, צית (צייאת) אין מים ואילן, אל מול נחושת רקיעים. מקום, מול נצח הימים, אורשתי לאש ולעופרת, חופת די-נור של קידושין, לזמר להקת צבועים. שושבין הייתי לאורה, עובר עם זמר כלולותיך, אוסף את כל המרחקים, נושא את כל העלילות. ענת, הן שם הביטו בך הקדמונים בלילותיך ממקדשן בהור ההר של שורותינו הדלילות. כעת דממה, פה אין יורים, רק כוכבים אורים מליל. ולמולם אובד מלים, ניצב האלם ההוזה...עקבות חיה, היכל קדומים, חומות האבן בשמים. ובלי תותח נטוש. נשכח שותק כמצבת ברזל. ואת אינך. במשעולים ההם אבדו לנצח עקבותיך. רק סלע רם ברכסים קושב מקהלת התנים. אני עובר בינם, ענת, ומלקט את עצמותיך, אל ילקוט הצד שלי, אל קבר זכרוני.
הנשכחים (שיר) / עמוד 140 / אני זוכר אותם. הם היו רeעי. זו דרך העתים: עeרבל תמרות אבק. כבות בם, עד תומה, גחלת זיכרון. וזהו סוד הדם: פרוץ והנתז על סלע ועפר, וגווע נשיה עם בכור הסגרירים. אך הם היו רעי. הללו, הזורחים ברמץ אדמדם עם נשימת אפי. הללו הגבוהים כשמי האלוהים ... כי זהו סוד הדם ששעריו יורדים ביריד המרכולות. כי הפרחים יוקדים לכל עובר ושב. אבוי למנצחים, קרועי הנשמה. אבוי לנשכחים...
עמוד 96 - אחרי כיבוש עין-חוצוב חיזק הלגיון את כוחותיו בעמק הערבה ובאילת. הבריטים הופיעו, העלו גדודי צבא, הגבירו את חיל-המצב באניות מלחמה , במטוסים, בשריון. לגבי אנשים שלא הרקיעו ולא צפו על המשך הדרך ממעוף הנשר, היה רעיון-אילת מחוץ לגדר ביצוע. אבל היו כאלה בתוכנו, שחשבו את מחשבת-אילת בדם קר של מיבצעים, בהגיון ברזל, בחישובי אפשרויות, בחתירה בלתי-פוסקת. חזית הדרום על מפקדה וחבריה, חטיבת הנגב, נשאו בכל אותם חדשי המצור והקרבות את אילת בליבם. סיירי החטיבה מדדו בשעלם את ארץ הנגב לארכה ורחבה, וציפו בכליון עינים לשעה שתבוא. בתקופת השעבוד, בשלוט זרים בארצנו, הגיעו מעטים אילתה, עתה היא שלנו בכוח, והמשימה היא להוציאה מן הכוח אל הפועל. מעצורים מדיניים-צבאיים היוו מחסום: לנוע לאילת, הווה אומר להתנגש עם הלגיון הנמצא בדרך, ברדיאן, בגרנדל, בעין-ע'מר, בראס-אלנקב. לנוע דרך קסימה - טריטוריה מצרית. הימים ימי חתימת שביתת הנשק עם מצרים. אי-לכך ניתנה הוראה לחטיבת-הנגב, לשלוח פלגת-סיור כדי לבדוק מה הם הסיכויים לביצוע "הבלתי אפשרי", לתנועה דרך הנגב עצמו ולא בדרכי עקיפין. דרך הנגב השומם, הפרוע, דרך ההרים הקרועים והתהומות, דרך מרחב מדברי, נוף הפרא והסלע. מלחמה זו הוכיחה כח במידה שבני אדם מסוגלים לחרוג מעל לגבולות יכולתם המשוערת, באותה מידה מצויות תכונות לא שערון בשעת ייצורה. על דעת הרצון החזק והאמונה הצמודה אליו, על דעת נסיונם של סיירי חטיבת הנגב, בהכרה שהמכוניות תעשינה אף הן את מה שמעבר לכוחן - התארגנות פלוגת הסיור היא "פלגת נמרוד". הפלוגה שכללה ג'יפים, קומנדקארים, סיירים, קציני-מודיעין מהחטיבה ומהחזית, קצין ההנדסה החטיבתי, נספח מחיל-אויר. בשיתוף פעולה עם "פיפר" קל כנפיים יצא הפטרול, הדרים מכביש עסלוג/-עוג/ה, פנה בכיוון ראס-רמאן, שירך דרכו על-פי תהומות, עבר חתחתי דרך והמשיך דרומה. ימים אחדים התנהל הפטרול, עבר...בדק...סייר...צפה, בחן, ביקש מקורות מים, אפשרויות חניה...לא בעיית נשק האוייב איימה, כי אם בעיית תצפית אפשרית של רועה-צאן, העלול להסגיר את הסוד המתרחש, ולעודד ע"י כך את האויב להיכון, ומכאן לסכן את הביצוע לחלוטין. האנשים הגיעו לראס-אל-נקב שהיה עזוב, טיפסן ברגליהם בעליה המפרכת...שתי זרועות תנענה בכיוון ים-סוף, "גולני" ינוע בדרך הערבה...זה היה המיבצע המקורי ביותר שביצע צבא אי-פעם...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!