שלמה שפירא
"שירי תקון", מאת: שלמה שנהוד, הוצאת "המנורה", הספר יצא בעזרתה של קרן תל-אביב לספרות ואמנות, 1980.
שירה בת-זמננו שיש בה משום חידוש בספרות העברית של זמננו. שירה קבלית נקיה בסגנונה ומובהקת בערכי המיסטיקה היהודית.
בתחילת שנות השמונים (במאה שעברה) - אז אני הייתי בתחילת כתיבת שירי הראשונים וזכיתי לשבת לידו ולשמוע אותו ב"ישיבת משוררים גם-יחד" בבית-הסופר, זה היה בימי ששי בצהרים, והוא הרשים אותי מאוד מאוד.
בשתק תפלותי (עמוד ו')
מדוע שותקות תפלותי במערבל זעקות ימינו הטרופים?
טליתו של אבי מתבדרת בכחול בין שמים וארץ
ושחור פשיה גדל לעיני, גדל להדהים -
נבהלות תפלותי, מתהסות ומשתתקות.
שחור פסי טלית אבי הליטני באיאז חרדות כה מראות
ידי כהנים מברכות בדוכנן, - נאלמה תפלתי.
אלם-תפלות נחתם בי עוד אז בראשית שחרותי
ואין הן משתחררות מאלמן הכובל...
אלם-תפלות פוקדני תמיד בגבור השחור בעולם משכeל
כל טובו המוכן מאז בראשית ברא להנות
ולענג לברואיו, בעולם עודף חלומם, מבלבל
חושם ומבריח צפורם הכחלה שנתפקעה מנגון לבבו.
טליתו של אבי, נעטף בך לכלא את השכינה סביבו,
שחדרי מפסיך שחרים הנער מאז הימים הזלופים,
עת נדחק מתחתיהם חרד ושותק - ולא עוד אלם-תפלות
במערבל זעקות עמינו הטרופים...
לְעֵלָּא (עמוד ריט)
על מה תגביהו ראשיכם ְואַמַּאי
תפשילוהו השמימה? מוטב
הרכינו לַשִּׂמְשָׁה, ואזי -
ברכו עלילותהּ הנחלמה
שעִמהּ כה רב
לתת לן שמים עלי אדמה.
ברך ברכת השתיקה - - -
ולחוש אִגָּרָא רמא
מבירא עמיקתא.
בהקשב לָרָזין (עמ' ט')
בשׁורות שירִי אני קשוב לַדִּבּורים העתיקים ברזיהם,
אני שומע פִּכּוי בארות פקחיות עמקות, בהן
רז אחר רז אל פשרו משתחרר
מבין צעיפי ערפליו
נפתח מתברר
ומתלבן.
מכונת הכתיבה שלי, בת זמננו המסכן,
תרה בדבורים עתיקי הרזין
אחר הרמזים הפקחיים לפשרו,
וּלְבוש חרוזים חַדְתִּין לוֹ התקין
אות בְּאות מתקתקת.
אפלו השמש בעד חלוני מנשקת
במבט צעיר לחכמה העתיקה
מְרֻוֶּזֶת בין לוחות הספר הנשקף
בְּתַמְרוּט שֻׁלְחָנִי החדיש.
תפלה (עמוד רכ)
תפלה לשלמה
לבל יהפך בשמשה לו
יומו
לליל שחור,
וכחולו -
לאפר.
תפלה אל עצבו הנוקף,
האודב
בבלימת שמשתו:
שכוכבו,
כוכב-מזלו,
בל ישרף
ברשתו.
ותפלה
על חלומו
העלול לו פה
להזדלף
בשמשתו.
בגב הספר - דברי הערכה על שירתו הקבלית מאת: פרופ' גרשם שלום, פרופ' ישעיה תשבי, משה מייזלש, פרופ' דן יוסף, פרופ' אליעזר שביד, אליהו ליפינר, פרופ' ש. ב. אורבך, אברהם קריב.
10/4/2014 11:00
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!