שלמה שפירא
נזכרתי בפיתגם ששמעתי בילדותי - "כל תרנגול באשפתו קורא" וזה על פחדן המפגין גבורתו בסביבה הטבעית ובין מקורביו , אך חסר ביטחון במקום זר.
על "זיב",ו- "זובי" /"זיבי" ומ- "זב" ל- "זבל", זאבאל, זאבאלאת, זיביל, זיבאל, באלזבאלה, זבאלה זבאלאת, ל- "זבלא",
ל- "זבול" - כינוי לבית-המקדש, ל- זבולון / בנה של לאה אמנו, ל- "זיב אל-עבד (מין צמח,), ל- "זיב אל-ארצ', ל- "זובור", ל- "זובאבי/ זובאניאת, ל- "זאאב" ועוד...
אפשר לחגוג מן האפשרויות המילוליות מ- "זיב/זוב..
נזכור את "דן בן אמוץ" בספרו רב המכר "לא שם זין" ותיאטרון החאן הזכיר את שם ספרו בתרגום הערבי.
בבית ספר התיכון היה בא איש יליד "לוב" עם אופנים קשורים לארגז על גלגלים ומוכר חמוצים מירקות שונים
וכשהיה מתרגז כי לא קנו ממנו היה זועק לתלמידים המקיפים אותו "יא דין אזזיב".
שיר אחד אני זוכר מן הטירונות, חייל מן הפלוגה ממוצא מרוקאי שהתקשה משמנו (אני מרזוני) אותו שמעתי באין ספור פעמים והיה שיר הפלוגה במחנה ומחוץ למחנה - "דנינו טלקו סכון וזיבדה כירך דאייבה ומה דנינו תלחצו זבו, ברוך וברוך שמן, אמן".
דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא:
שלמה שפירא
השבמחק"שלמה" גויס ל-גולני
לצבא גוייסתי לטירונות לגולני - לגדוד 51. בראיון עמי לפני הגיוס, שאלו אותי "לאן אתה רוצה להתגייס". אחי "שמואל", חמישה ימים בארץ, וגיייסו אותו עוד ב- "שער עלייה" לחיל האוויר כטכנאי ואני רציתי להיות כמוהו. אמרו לי "יהיה בסדר עם בקשתי" ואני מגיע ביום הגיוס ומציבים אותי לטירונות בגולני, בגדוד 51. שקלתי אז 55 קילו, סחבתי חגור עם מימית מים והחזקתי רובה, כך שרוחי ורוח הלחימה שבי ייצבה והעמידה אותי עם חיילי הפלוגה. רוב חיילי הפלוגה היו ממרוקו, שניים מטוניס, שלושה מעיראק והיה אחד ממוצא רומני - "ראובך היה שם משפחתו", שביקש להתגייס לגולני, להיות מהר "פייטר" ולהתקדם בסולם הדרגות. רומני זה ראה עד כמה קשה לי בטירונות, ולא פעם עזר לי ודחף אותי כדי להמשיך ולא להישאר מאחור. (חבל עליו - זכרונו לברכה! - הגיע מהר להיות קצין בגולני וניתן לו ג'יפ ובאחת הנסיעות בשדה, הג'יפ התהפך והוא נהרג).
נזכרתי היום בגולני - כי מזל היה לכל חיילי הפלוגה לצאת לחופש ולהיות בבית ביום הכיפורים.
שיר אחד אני זוכר מן הטירונות, חייל מן הפלוגה ממוצא מרוקאי שהתקשה משמנו (אני מרזוני) אותו שמעתי באין ספור פעמים והיה שיר הפלוגה במחנה ומחוץ למחנה - "דנינו טלקו סכון וזיבדה כירך דאייבה ומה דנינו תלחצו זבו, ברוך וברוך שמן, אמן". זרמתי עם השיר, גם שרתי אות עם החברייה, למרות שלא הבנתי אותו, גם לא נסיתי לתהות על קנקנו.
זכור לי חייל בפלוגה, צעיר היה, נשוי טרי שפנטז לא רק על אישתו, אלא גם על נשים אחרות, זלל וזלל כמויות שוקולד שקנה בשק"ם ושיניו היו צהובות ורעועות,
כמעט וחיילים לא צחצחו שיניים.
25.09.2023