שלמה שפירא
"גילוי ההוויה / על הפסיכולוגיה האקסיסטנציאלית / רולו מיי /עברית - שרה גפן, הוצאת "רשפים", 1985
"להיות או לא להיות" בחווית המפגש של "הרף-עין" עם אדם אחר שנעשה חי לגבינו ברובד שונה מאוד ממה שאנו יודעים עליו.
"הרף-עין" איננו מתייחס לזמן הממשי הכרוך בכך, אלא לאיכות החוויה. אפשר שנדע הרבה מאוד על הפציינט, נאמר מתוך תיק המקרה שלו,
ואפשר שיהיה לנו מושג טוב למדי על האופן שבו תיארו אותו מראיינים אחרים. אך ברגע שהפציינט עצמו נכנס יש לנו תכופות חוויה פתאומית,
לעתים חזקה: הרי אדם חדש: חוויה הנושאת איתה ברגיל יסוד של הפתעה, לא מובן של מבוכה או תדהמה,
אלא במובן האטימולוגי של "הארה מלמעלה"...שכן יש לנו חוויה זו של מפגש אפילו עם אנשים שהכרנו, או עבדנו במחיצתם,
במשך זמן רב. אנו יכולים לחוות זאת עם ידידים ועם אהובים. אין זו חוויה של אחת-ולתמיד: למעשה, יכולה, ואולי צריכה, חוויה זו
להתרחש בהתמדה בכל קשר מתפתח, גדל, חי.
המידע שקיבלנו על אודות הפציינט אפשר בהחלט שהינו מדוייק וראוי בידיעה. ואולם, העניין הוא דווקא בכך שתפיסת הוויתו של האדם האחר
מתרחשת במישור שונה מזה של ידיעת דברים מסוימים על אודותיו.
ברור כי ידיעה של הדחפים והמנגנונים הפועלים בהתנהגותו של האדם האחר היא מועילה.
הכרת דפוסי הקשרים הבין-אישיים שלו הוא ממין-העניין עד מאוד - מידע באשר למצבו החברתי, למשמעותן של מחוות מסוימיות ופעולות סמליות, הוא לעניין, וכך הלאה עד אין סוף...
"אקסיסטנציאליזם היא דרך של גישה אל בעיות וכשלעצמו איננו נותן תשובות ואיננו קובע נורמות...
נורמות דתיות , ורעיונות דתיים, בין אם מסכימים איתם ובין אם לאו, אכן מדגימים גישה אקסיסטנציאלית אמיתית. דבר זה ניכר במושג "האל שמעבר לאל"...
והטיעונים הדתיים ביחס ל- "מציאות האל", לא זו בלבד שאינם שייכים לעניין, אלא מדגימים את ההיבט הקלוקל ביותר של ההרגל המערבי
לחשוב במונחים של האל כסובסטנט, או כאובייקט אשר קיים בעולם של אובייקטים ואשר ביחס אליו אנחנו סובייקטים...
אֶקְזִיסְטֶנְצִיָּאלִיזְם (מהמונח השגור אצל הפילוסוף קירקגור בדנית: existents-forhold), או הפילוסופיה הקיומית, היא זרם בפילוסופיה אשר מירב עיסוקו הוא בקיום האנושי. נושאים עיקריים המעסיקים את ההוגים האקזיסטנציאליסטים הם האבסורד, חופש הרצון, משמעות החיים והבדידות הקיומית. אדם הוא קודם כל קיים, ורק אחר כך בעל משמעות.
השבמחק