שלמה שפירא: "ענבר לולו", סיפורי אהבה ערביים, מערבית: משה חכם / ששון סומך שואל - האם קיימת "אהבה ערבית"?

שלמה שפירא

"ענבר לולו", סיפורי אהבה ערביים, מערבית: משה חכם, 

מבחר ומבוא: ששון סומך, הוצאת עקד/גוונים, 1995.

שני שירים, אחד פותח את הספר ושני סוגרו, ושניהם בתרגומו של ששון סומך.

בדברי המבוא שואל ששון סומך, האם קיימת "אהבה ערבית"?...אכן גם אהבה כזו, אהבה ללא סממנים לאומיים-מקומיים, והיא אהבה ערבית.

  

בעותק הספר שברשותי, הקדשה אישית בכתב-יד:

לשלמה שפירא ולרעייתו

בהרבה ידידות,

ושנה טובה

- ששון סומך - (חתימה)

7/5/95

  

התוכן:

אהבה עכשווית (מבוא) - ששון סומך

השיר הפותח: "ראשית אהבה", שיר של אדוניס (עלי אחמד סעיד), בתרגומו של ששון סומך  (משורר סורי)

  

הסיפורים מערבית בתרגומו של משה חכם:

פגישה - אבו אלמעאטי אבו אלנג'א        (סופר מצרי - הסיפור לקוח מתוך "אנשים ואהבה, ביירות 1966)

אין ארוחת ערב אחרי הלילה - עבד אלסתאר נאצר  (סופר עיראקי - הסיפור פורסם בירחון הביירותי "אל-אדאב" בשנת 1984)

יקירתי אילין - 'א-טייב' צאלח   (סופר מסודאן - הסיפור מתוך "עונת הנדידה לצפון", 1966)

עיניך גורלי - ע'אדה  אלסמאן   (סופרת לבנונית - מתוך קובץ הנושא שם זה - "עיניך גורלי", ביירות 1979)

הרפתקאה רומנטית - אדוואר אלח'ראט (סופר מצרי קופטי - מתוך "קירות גבוהים" 1959)

ענבר לולו - נגיב מחפוז   (סופר מצרי - מתוך הקובץ"סיפור ללא התחלה וללא סוף", קהיר 1971)

הצל הגדול - סמירה עזאם  (סופרת פלסטינית ילידת עכו,משנת 1947 שהתה בארצות שונים:קפריסין, לבנון, סוריה ועוד. הסיפור לקוח מתוך קובץ הנושא שם זה -"הצל הגדול", ביירות 1956)

צהלת הסוס הלבן - זכארייה תאמר   (סופר סורי - מתוך "צהלת הסוס הלבן", ביירות 1960)

נשיקת פרידה - עומר אבו אלקאסם אלקאקלי  (סופר לובי - מתוך ירחון "אדב ונקד" משנת 1989)

מטורף אהבתה משכבר הימים - נעים תכלא   (סופר מצרי - מתוך "מטורף אהבתה משכבר הימים")

  

השיר המסיים: "מפרשׂים", שיר של פואד רִפְקה, בתרגומו של ששון סומך (משורר סורי)

  

טעימה קטנה 'בין "נשיקות" ' מתוך "אין ארוחת ערב אחרי הלילה" ל-עבד אלסתאר נאצר (מעמודים 29-45)

בדרך בין בצרה לבגדד נעצרה הרכבת.

לא הייתי לבדי, אלא שהגוף שהיה איתי היה גוף מת...אני מתכוון לגוף האישה שאתמול אמרה:

"בוא ניסע לילה אחד למקום רחוק."

ירדתי בבצרה. בארנקה של האישה היה כסף שמספיק לשבועיים ימים ב...שרתון...לפני שאובל על-ידי המשטרה אל מקום גלותי, שבו אסיים את חיי. על כן, החלטתי לחיות את מיטב ימי חיי לפני שאימק מאחורי הסורגים!

האם אני חולם?

כלל וכלל לא. הנה תעודת הזהות שלה בידי, הצתי בה את הסיגריה האחרונה שמצאתי אצלה. ראיתי את האש אוכלת את חמש האותיות של שמה הפרטי אות אחרי אות.

אמרתי לעצמי:

שלום לך, סאמרה. מי יודע שאינני אשם במותך המוזר? אין ספק שיידעו היום או מחר שהיינו יחד באותו תא.

... ...כבר ביום הראשון לבואה של סאמרה למקום עבודתי ידעתי שיתרחשו דברים מוזרים בחיי...

שמעתי הרבה סיפורי כשפים, שבהם מחוללת אישה אחת מה שלא מחולל שום מעשה נסים, אבל שאני בעצמי אראה אישה כזאת - זהו סיפור אחר, שלא קל לעאמר חסון, שאני הכרתי ושאת זהותו אני נושא, לשחק בו פקיד אחד מזה של דמויות מובסות.

בדרך בין בצרה לבגדד נעצרה הרכבת.

ידעתי מה יהיה גורלי מרגע שראיתי אותה בפעם הראשונה. מה יהיה סופה של הירושה האיומה של חסך מיני, אם סאמרה לא תהיה הקורבן היפה ביותר של הפגם הרעיל, שדבק בגופם של סבי ואבי...

...בדרך בין בצרה לבגדד נעצרה הרכבת.

אני מעיד שלא הייתה לי דרך מיום שיצאתי מרחם אמי. הכרתי את המוות והאובדן והעקירה. אם חמקתי מהראשון בא השני, ואם הצילני אללה משניהם, טעמתי את טעם העקירה, ולא ידעתי אלא פחד ודמעות ושתיקה... "גם בעבר נענשת בגלל זה?" היא צחקה וצבטה את לחיי:...

...בדרך בין בצרה לבגדד נעצרה הרכבת.

נכנסתי לתוך זריחת השמש - אוי, אוי, סאמרה - וגופי התענג בחום הנהדר. ראשי התפלש במרתף מלא שוקולדה ומדיף ריחות ים. האישה הזאת הנגועה במוזרויות הביאה אותי עד שקיעת השמש, עלתה בי אל הדקלים המשתרעים מזרחה וסובבה אותי סביב עמוד השמש הגבוה...

...בדרך בין בצרה לבגדד נעצרה הרכבת.

הוצאתי את לשוני וצחקתי כמו שחקן זול. אמרתי לה:

"עשי בי מה שאת רוצה. היום אישן בצל רחמייך. תבחרי בדרך שאת אוהבת אל גופי."...

...בדרך בין בצרה לבגדד נעצרה הרכבת.

ריח של זעתר ושל חורשות דגדג את אפי. היא אמרה בקול מושחת, מענג, מתוק וממית"

"בוא, דוב מלוכלך!"

השלכתי את בגדיי. רציתי לשחות בים שאינו יודע שקט. גלים היכו בראשי והחדר הצר השתכר כמוני...נבחתי על עשבים שאין להם שורשים. נעצתי את ציפורניי בבשר לבן ואמרתי: "די, אני לא רוצה שתמותי מתחת לירכיי. חייב שיהיה אחד מאתנו בר שכל."...

בדרך בין בצרה לבגדד לא נעצרה הרכבת.

אני, שלא ידע עורי מה לעשות בי, אני שמסרתי בתחנה את כרטיס ההלוך ללא שוב...אני רציתי להרוג את עצמי ואת משרתי. הגוף הזה המלווה אותי נשאר פסוק שוקיים, בלי דופק ובלי חיים...

בדרך בין בצרה לבגדד נעצרה הרכבת.

התעוררתי ממותי וחיפשתי אישה ששמה סאמרה. ביקשתי לדעת מי אני באמת, ולא מצאתי את האישה, וגם לא שמץ מן האמת אודותיי השעון הצביע על שתיים אחר-הצהריים. יצאתי מדלת המשרד כשאני מחפש "משהו" שחוויתי ואבד מזיכרוני, אך לא מצאתי אף לא חלק ממנו. פתאום גיליתי שאני פקיד בבניין הזה שלושים שנה, ושבמשך כל השנים הארוכות הללו לא עזבתי את בדד אפילו פעם אחת.

16.07.2013