להעניק "פרס ישראל" ל- יוסי אלפי על יצירה-התמדה-דבקות במטרה-חיבור שילוב בקירוב לבבות
יוסי אלפי עמלו רב מאוד ויקר האיש,
הייתי רוצה לחזק מזלו של אדם כשעמלו רב ומגיע לו לקבל פרס יוקרתי
יוסי אלפי מספר-יוצר פאזלי אבולוציוני מאין כמוהו, שוזר סיפורי אדם-עם-מדינה
איך מוצא אנשים וסיפורים כדי לעזור לכולנו בדרך סיפורית על-ידי תמונה פאזלית שלמה
תכניתו מצוינת. אני שומע מרבים הסובבים אותי,
יש לי אמפטיה לאיש הזה, לא בגלל היותי יליד עיראק כמוהו, אני מחמיר
בהבחנתי, דווקא באנשי עדתי
חשבתי רבות ואני שלם עם בקשתי כמו "הטבעת"
"סנדה בנדה" - נעניק ליוסי אלפי את "פרס ישראל".
9.01.2021
מיייל מ- אריקה הופר,
השבמחקמסכימה מכל הלב!
9.01.2021, 14:15
היום יום שבת. אני רואה כל שבת את אלפי מספר הסיפורים. היום על רופאים מעניין מאד.
השבמחקהיות והייתי מגיל 13 בגבעתיים ואחר כך ברמת גן הייתי הרבה בתיאטרון גבעתיים.
שפרה,
9.1.2021, 14:05
נשלח אלי ל-וואטסאפ
צודק לגמרי, באמת מגיע לו,
השבמחקרחל הדר,
9.01.2021, 14:05
(נשלח אלי ל-וואטסאפ)
בשני בוהנים ושתי כפות יד אלכסוניות למעלה, אני מסכימה,
השבמחקאנה,
9.01.2021, 14:23
(נשלח לוואטסאפ)
שלמה שפירא
השבמחקמספרי סיפורים אז ועכשיו
כתבה שלי שהופיעה בעיתון "הצופה" ביום ב', י"ז בתשרי תשס"ג, 23.9.2002
לפני שנים, בסופו של ערב שעסק ביוצרים וחוקרים במסגרת כנס האגודה למחקר וליצירה של יהודי עיראק, עלו כמה מספרי סיפורים יוצאי עיראק, כדי להנעים את הערב ולהצחיק את הקהל באולם מלא מפה לפה.
לספר סיפורים זה באמת דבר נפלא. כשהייתי ילד התגוררתי בבגדד, בבית גדול עם חצר פנימית מרובעת, יחד עם משפחותיהם של סבי ודודי. הנשים (אמי ואחיותיי, דודותיי וסבתי) עשו את עבודות הבית תוך כדי כך ששרו, צחקו וסיפרו סיפורים. ואני, כילד קטן העומד מן הצד, הרגשתי ששפתן עממית והלכתית, אגדתית ומוסרית, דרשנית ופלפלנית. זו הייתה שפה "הודפת זמן", שפה של העברת זמן, שפה זורמת ולא לוחצת, מטרתה הנאה, ולפעמים גם הבלטת עוקץ או לימוד לקח.
אני תוהה היום איך כל השיחות ההן זרמו בלי המושגים של היום, בלי התיאורים והתארים של היום. פשוט שיחה יומיומית שהלבישו אותה בפתגמים משלים ואגדות והגדות.
אמי פעם אמרה לי אין כמו דיבור החברותא של "הסאלופה" (ברבים "סואלף") שבבגדד, והגדירה אותו כדבר זורם, יומיומי, רציני, קשה וגם מצחיק, שמעביר את הזמן ברוח טובה ובהשכחת כל דבר רע. דבר שלא מחייב אך מחייב. למדתי ממנו איך לחיות ולהתנהג ולהשתלב בתוך הבית, בתוך המשפחה המורחבת, בבית-הספר וברחוב.
לאחרונה קבלתי את תכנית פסטילב "מספרי סיפורים" שמתקיים עתה, בחול המועד סוכות, בתאטרון גבעתיים, ואשר מארגנו, מייסדו והמנהל האמנותי שלו הוא יוסי אלפי שמביא מְסַפְּרִים המביאים לידיעת הציבור ממיטב סיפוריהם לבני עם ישראל.
לפני שנה ביקרתי בפסטיבל מספרי סיפורים, והאמת היא שדווקא בביקורי התגעגעתי ל"סאלופה" של אמי וחברותיה. נזכרתי גם ב"דרוש" שהייתי שומע מפי הרב בשבת, כשעתיים לפני תפילת מנחה בבית-הכנסת. כי דווקא שם הרגשתי עד כמה אני זורם בתוך הסיפורים, ולא יושב לי מן הצד ובוהה על המתרחש על הבמה, ועוד לשלם עשרות שקלים בשביל זה.
ולקינוח סיפור: היה בשכונתנו מורה לעברית שהיה גם "אִמְצִנְנִפְצ'י" (כלומר אדם שיודע גם לספר ולהתבדח) שהוא ומשפחתו אהבו לאכול דגים. אמי הייתה שולחת אותי עם חומש כדי שיתקן את קריאתי, ובכל פעם שאמי קבעה עמו והייתי הולך אליו לקרוא, הוא היה עסוק בניקוי דגים בזמן הלימוד אצלו. תוך כדי כך הוא שמע את קריאתי, אבל גם התבדח וספר סיפורים. וכשהוא מדיף ריח דגים היה מצביע באצבעותיו המלוכלכות מדמו הקר של הדג על הקמץ והפתח… ואני שאהבתי ולא אהבתי ללכת לשיכור ההוא, נזכר היום, ב"בית הדגים" בנוסטלגיה מחויכת.
ולבסוף הצעה: הייתי מציע לתיאטרון גבעתיים להקים סוכה גדולה אשר תשמש "אולם ובמה" לסיפורי סוכה וחגים. כדאי לחשוב גם על הוספת הצד היהודי הזה, המתבקש מעצם קיומו של הפסטיבל בסוכות.
23.09.2002
הפרח ששלחת מגן לבך מגן חצרך איזה יופי, ממש מרגישים את המרקם, את הקשיחות של העלים, ואת ריח הוורד, צילום חי, תודה
השבמחקברגע שקבלתי את הפרח הסתכלתי בתכניתו של יוסי אלפי - מספרי סיפורים - ודיברו על עיראקים, ואמרו!!!!שהם קצרים במילים!!! בוואדי לא מכירים את המשורר בשם שלמה שפירא!
ההפסד כולו שלהם!
אנה ברטהולץ, 25.12.2020, 12:35
שלמה שפירא
השבמחקשיר המעברה
תַּגִּידוּ,
לַמְרוֹת שֶׁהָיִיתִי בַּמַּעְבָּרָה,
הַאִם הָיִיתִי "אִישׁ מַעְבָּרָה" אֵי פַּעַם?
כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לַמַּעְבָּרָה
וְהָיִיתִי יֶלֶד בֶּן שְׁלֹשׁ - עֶשְׂרֵה
הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁעָשִׂיתִי
הִשְׁאַלְתִּי מַעְדֵּר מִ"סוֹכְנוּת אֹהָלִים"
הָפַכְתִּי חוֹל עוֹלָמוֹת מִשְׁנִי צִדֵּי פֶּתַח הָאֹהֶל
זָרַעְתִּי יְרָקוֹת, שָׁתַלְתִּי פְּרָחִים
וְכַעֲבֹר חֹדֶשׁ הָיְתָה פְּרִיחָה בַּלֵּב
וּפְרִיחָה בָּאֹהֶל.
השיר הופיע במוסף הספרותי ב- "ידיעות אחרונות", כ' בתמוז תשמ"ג, 1.7.1983 בעמוד 4.
השיר הופיע בספר "מעברה" בעריכתו של יוסי אלפי, שנת תשע"ט.
תגובות:
*
יפה השיר. גם מרגש הקטע בספר "מעברה" - "בימי המעברה שבועיים משפחתי שכחה אותי, ותשאלו: איך התקיימתי?"
תרומתך חשובה לספר.
אני עוקבת אחרי הסדרה "מעברה" בטלוויזיה. מהסדרה - אני נרגשת מאד. נכון ביותר לפרסם עכשיו.
עדנה ש.
23.03.2019
שלמה שפירא
השבמחקדי לי בשׂפה שלי
ליוסי אלפי
פעם התלהבתי ממנה.
פעם האמנתי להּ.
אף פעם לא יכולתי לדבר בשׂפתהּ והתרגשתי
כולם התרגשו ממנה, גם יוסי אלפי.
יוסי אלפי קרא את ספריה ולא היה לו את הספר שלי וראיין את שנינו על ספרינו,
דיבר עליה ולא דיבר עלי
אלפי שאל למה אני שפירא וחסל
אותה שאל להתרוננות מקסם שירתהּ
מה אז הבנתי
רוצים את קרבתהּ כי אולי רוצים לדבר בשׂפתהּ:
הביאה ירח ואמרה שמש, שיבשה שקיעה והגתה זריחה...
התחלתי להבין את מה שאני לא מבין
גם אם תסתאן אמירה ותסתאן לא יסאן לבי
לא אזרום לשׂפתהּ
לא אִזָּרֵק שוב אל שׂפה בלי מולדת כי מולדת היא יבשת ולא דבשת
במולדת - לא מוצאים זיקית מתוחה על פטמות שׂפתיים בלי חלב אם.
אם אמירה בת סלימה היא "הספיריט של הטבע", מסופקני
יבוא הטבע וישפוט.
11.08.2018
...בחירת המלה"טאראב" אומרת דרשני. ועצם המפגש בין יוצר בבלי ויוצר אשכנזי כמו אותו מפגש ספרותי-אוטוביוגרפי שהתחילו בו "לובה אליאב" ו"יוסי אלפי" והמפגש הנוכחי בין "אלי עמיר" ו"בוריס מפציר", מצביעים על "טאראב" מפוכח ולא ספונטני שהולכים יוצרים יחדיו לא בלתי אם נודעו,והוא "טאראב של מפגש" ש"האתגר המזמר המשמח" לאחר הצלחתו הוא הנחגג יחדיו, כי ה- יחד טוב מן הבודדים לבדם. כאן, לדעתי, יש אפילו התרסה . "אני הצלחתי" "אני לא בכיתי" ושורשיות אינה בוכה מנֵהִי, ואם בוכה היא בוכה בדמעות של שמחה.
השבמחקשלמה שפירא
15.11.2019
מה שמגיע ל- יוסי אלפי - מגיע הפרס.
השבמחקגם לאדם יש טעויות. טעות אחת שעשה יוסי אלפי הקשורה אלי ואני רוצה לשים כל ה- "הקלפים" על השולחן ואת כאבי אני מוכרח לפרוש על השולחן והוא לא יוריד את המלצתי:
יוסי אלפי העיראקי המכובד חובק ידע וקשרים היה צריך לדבר על ספר "הבוסתן" בפני קהל שרובו עיראקי בתאטרון גבעתיים. הוא התחיל לדבר על הספר ואני שואל אותו שאלה בפני עם ועדה "האם בכלל קראת בספר?" הוא עונה לא.
למה לטרוח ולגעת באבן בקיר?
בושה מחפירה למי שמייחס לו כתר כבוד ומלכות!"
קטע מהבלוג שלי ב- וואלה שוואלה סגרה אותו:
השבמחקחצי בית מתוך הבית האחרון, מבין שלושה בתים בשירו של יוסי אלפי "ככל שהזמן עובר"
"מאזנים" גליון 4, אב-אלול תשע"ב, אוגוסט 2012, עמוד 11
...ורוחות זמן עבר
מאימות עלי מבין האשכולות
שנבצרו בבציר
שלא היה שלי
בכרמי אחרים
הערה שלי: כל כך נכון בעיסוקו ובתעסוקתו של המשורר יוסי אלפי!
הצעה מעניינת, עם תזכורת,
השבמחקיוסי אלפי מביא את סיפורי ה-"סאטרים" מכל העדות והמקצועות ודווקא הסיפור נמצא אצל אנשים שגרתיים יומיומיים והיה חשוב שישלב חצי-חצי - אם להכליל ולדייק בתמונה קרובה למציאות.
ראובן,
9.01.2021, 15:16
"טביעות אצבע של אמא" ל- יוסי אלפי, הוצאת כרמל, 2007
השבמחקאין כמו אדם שיש עמו טביעות אצבע של אימא.
מצדי הייתי מטביע בו פלומבה " כשר לשירה מיוחדת ".
הספר בכריכה סגולה עם בלונים בסגול ועל הכריכה מפוזרים מלה ושני הביטויים הבאים:
"פלורה", "מסעודה בת טובה", "עינק עלא באבוג'י"(בערבית) שבתרגום לעברית "עינך בכפכפי". כמה שערים לספר :שירי דרך , חי/מת/חי/מת , אנשים קרובים , מחזור שירי מרוקו ביקור במגרב , שירי יוגוסלביה, ניו-יורק 2003, מדריד ברצלונה , תפילות קטנות , פתיתי מקשים . אבל אל תיבהלו משירים בנופך חוצה-ארצי.
שיר טוב הוא א-מקומי[ אזמני ו-א-משפחתי ספיציפי.
אביא את השיר שלא נמצא בתוכן הספר אך רשום על גבו:
קראתי בעיתון שצפרים חייבים לחלום בלילה
שאם לא כן לא יוכלו לשיר ביום המחרת
אל תיקחו ממני את הרצינות
שעלתה לי בשנותי
אל תיקחו ממני את התמימות
שעלתה לי בחיי .
אני רוצה לחלום אתכם הלילה .
ואם אנחנו צפרי הנפש שרוצים לחלום עמנו הלילה, הבקשה לא גדולה,
במיוחד שחלקנו ממשיכים להיות רציניים ותמימים.
13.03.2008
בהחלט! יפה הגדרת!
השבמחקשבוע טוב שלמה!
ענת זגורסקי,
9.01.2020, 18:49
גם אני מקשיבה ורואה את התוכניות של יוסי אלפי. מנחה מאד מעניין ועם חוש הומור על הבמה ותמיד יש אנשים עם סיפורים יפים, מעניינים, לפעמים בליווי מוזיקלי מתאים. אני ממשיכה לעקוב לתוכניות של יוסי אלפי.
השבמחקאלכסנדרה,
9.01.2021, 17:37