שלמה שפירא: "הלוך ללא חזור -סיפורו של אסיר ציון" ל- יחזקאל חבה ו- סימה אמר-חבה / ברשותי פספורט משפחתי עם החותמת

שלמה שפירא

"הלוך ללא חזור -סיפורו של אסיר ציון" ל- יחזקאל חבה ו- סימה אמר-חבה, 

הוצאה פרטית, 2002

קצין הפספורטים: "לא יורשה לו/לה/להם לשוב לעיראק" ("לא יאסמח לאהו בל-עאוודה אלא עיראק"). 

זאת החותמת שנשא הפספורט של היהודי שהחליט לעלות/להגר לישראל בזמן "מבצע עזרא ונחמיה" שמטרתו להעלות את יהודי עיראק לישראל בשנות החמישים.

                                                                  ברשותי פספורט משפחתי עם החותמת! 

נזכרתי בו כאשר עיינתי בספרם של יחזקאל חבה ו- סימה אמר-חבה "הלוך ללא חזור -סיפורו של אסיר ציון", הוצאה פרטית, 2002

 

בספר הקדשה:

ספר זה מוקדש 

להורי המנוחים שמחה ונסים בן יחזקאל עזרא חבה זיכרונם לברכה.

לחמותי נעימה זיכרונה לברכה

לרעייתי ברטה, שתיבדל לחיים ארוכים,

לילדיי, לנכדיי ולניני

 

בספר תודות:

לנכדותיי, רויטל ויעל אמר, על עזרתן הרבה

בכתיבת ספר זה, בעריכתו, בעיצובו ובהוצאתו לאור,

ובמיוחד על העידוד הרב לאורך כל הדרך.

 

תוכן העניינים:

פתח דבר, לפני הסערה (ההשבעה לתנועת 'החלוץ'), ה"סליק" לנשק (בבית אביך), מתלמיד למורה (ב"מדרש תלמוד תורה"), האדמה בוערת (מ/בשנת 1948), בשורת העלייה, אחפה קַסִר שירין? (הגעה לאזור ח'נקין ויציאה לכוון הגבול האיראני ותפיסת ה"כלבים, ציונים" בדרך על-ידי שוטרים עיראקים רכובים על פרדות, "סיפור כיסוי", ה"מוסלמי" (היהודי שנאלץ לאכול מזון שאינו כשר ובעיני השוטרים הפך למוסלמי), נעימה (קרובת משפחתי ב'בעקובה' שלימים כאשר השתחררתי מהכלא העיראקי ועליתי לארץ, הייתה לחמותי), ה"טלפון" דרך החור שבקיר בין העצירים, סי.אי.די (הבולשת העיראקית), המשפט הצבאי, שלושה דינרים (אסיר יהודי-ציוני: אם לא תשלמו באמצעותי שוחד למנהל בית-הסוהר ולסוהרים, אתם 'תאכלו' פה מכות ויריקות), חברים חדשים, בשוחד קונים הכול, המהומה הגואלת, ללא שלשלאות, מחלה מדומה, מחכים למטוס, העלייה לישראל, סוף דבר.

 

מתוך ההקדמה:

...חברי ואני, חניכי תנועת "החלוץ" בעיראק, לקחנו על עצמנו את משימת העלייה הבלתי-לגאלית לארץ. במשימה זו הייתה אחריות כבדה מאוד, ובביצועה הבאנו סכנה על עצמנו ועל משפחותינו. אך אז לא הערכנו נכונה את הסכנה, כי הכיסופים לעלות למולדתנו הקדושה והחינוך הציוני שקיבלנו בתנועת "החלוץ" וב- "שורה", גברו על כל היגיון בריא וניתוח סיכונים. לא העלינו על דעתנו שניתפס על גבול עיראק-איראן בידי המשטרה העיראקית, ולא לקחנו בחשבון את העינויים והסבל שנעבור, אם ניתפס. היינו "עיוורי צבעים" ודבקנו במשימה בכל מאודנו...

 

מ-עמוד 47: "מי אלה?!", שאלו הרוכלים ואנשי המקום את השוטרים.

"אלה מרגלים יהודים מפלשתין, שבאו לרגל בעיראק!", ענו להם השוטרים, כששנאה יוקדת בעיניהם. אך סיימו השוטרים את תשובתם, התרחשה סביבנו מהומה, והתחלנו לספוג מכות ויריקות מכל עבר. השוטרים, לא מנעו מההמון לפגוע בנו, אלא להיפך - עודדו את האספסוף להתנהג כלפינו באכזריות.

"רוצו, כלבים ציונים!", שאגו השוטרים לעברנו, ולאחר מסע ההשפלה בשוק, הובילו אותנו לתחנת המשטרה.

4.04.2014