שלמה שפירא
דרך קשה למקצוע הסיעוד - עוד לפני קום המדינה
קשה הייתה תחילת הדרך במקצוע הסיעוד בארץ-ישראל
על הסיעוד והרפואה בשנים שלפני קום המדינה
על הכוחות שפעלו בתפיסת תפקיד הסיעוד
על שולמית קנטור, מנהלת בית הספר לאחיות בשנים 1934-1948
מתוך: "חמלה וידע - פרקים בתולדות הסיעוד בארץ-ישראל 1918-1948" ל- נירה ברטל, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2005
הספר מוקדש ל: לבן זוגי ישראל, ולילדיי - הילה, רננה, אבישי ואוריה
יש לציין שבניגוד למחסור המתמשך באחיות, אשר השפיע לא אחת על מגמות חינוך האחיות, מספרם של הרופאים בארץ בשנות השלושים וראשית הארבעים היה גבוה יחסית...בית הספר לאחיות נועד לדאוג גם ל'כמות' וגם ל'איכות' הבוגרות, בניגוד למצבו של בית הספר לרפואה בראשיתו, אשר יכול היה להתמקד בעיקר ב'איכות' בוגריו, ...בארץ היו במשך כל השנים דיונים בעניין הפיכתו של בית הספר לאחיות למוסד אקדמי...בפעם הראשונה עלה העניין בשנת 1934,... בפעם השנייה הוא נידון בשנים 1937- 1939, לפני שבית החולים הדסה עבר להר הצופים והפך לבית חולים אוניברסיטאי. בפעם השלישית עלה הנושא לדיון ערב קום המדינה בשנים 1947-1948, לקראת פתיחתו של בית הספר לרפואה (בשנת 1949). למרות ריבוי הדיונים לא נמצאו עדויות של ממש למימוש תכנית זו...
משולש הכוחות בתפיסת תפקיד הסיעוד: שולמית קנטור (מנהלת ביה"ס (1948-1934) ומייסדת מחלקת האחיות במשרד הבריאות עם קום המדינה), ד"ר חיים יסקי (מנהלו הראשון של בית-חולים הדסה) ונשות הדסה בניו יורק. כאשר הקשרים בין קנטור לד"ר יסקי לא הצטיינו בחיבה יתרה.
בשנים שצוינו מעלה, בסיעוד לא עוצב גוף ידע מדעי הולם המתבסס על הצטברות ידע מקומי ולא נמצאה דמות מנהיג, שהיה ידוע במחקריו החלוציים והניסיוניים בארץ...ולא נמצאה לסיעוד תשתית מדעית ואידיאולוגית איתנה דיה.
מנהלת בית-הספר לאחיות, שולמית קנטור, (או בשם נעוריה פרידה ידיד הלוי נולדה בביירות, אז סוריה וסבא שלה היה החכם באשי של ביירות, ואביה היה קומיסר שעסק בעבודות ציבוריות בקהילה היהודית בביירות וקנטור סיימה בהצטיינות את בית הספר לאחיות באוניברסיטה האמריקנית בביירות)...בתקופתה עוצב הידע הכולל של התלמידה כאדם משכיל, והוא עמד בניגוד לידע המוגבל שחלק מהרופאים בבית החולים תפסו אותו כ'מספיק'. היקף הידע הרצוי על פי כל אחת מהגישות שיקף את ההבדל בין התפיסה האמריקנית הרחבה (שמייצגת קנטור) לבין התפיסה האירופית של הרופאים (שמייצג ד"ר יסקי), אשר חששו שעודף תיאוריה יפגע בפרקטיקה של האחות...ולאחיות היה תפקיד משני בלבד במרכז הרפואי...ההתנגדות לשינויים שיקפה ככל הנראה גם את שאיפתם של אנשי הרפואה לשמר את הסיעוד כמקצוע מעשי שמעמדו ירוד ולהבטיח את עליונותו של מקצוע הרפואה...
שלוש דמויות התבלטו בבית הספר בשנים 1934 עד 1943: שולמית קנטור, עטיה מרגלית, וברתה לנדסמן. אלו היו נשים אסטרטיביות שידעו בבירור את ייעודן...
11.05.2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!