שלמה שפירא
"הדתיים החדשים - מבט עכשווי על החברה הדתית בישראל",
מאת: יאיר שלג, כתר הוצאה לאור, 2000
בספר הקדשה:
לבמבי -
שבזכותה כל זה אפשרי
תוכן העניינים:
תודות
מבוא
שער ראשון: הציונות הדתית
פרק א': מציונות דתית לדתיות לאומית - "מרכז הרב" ובנותיה
פרק ב': הדתי-לאומי החדש
פרק ג': הרוב הבורגני הדומם
פרק ד': רצח רבין והתהליך הפוליטי
שער שני: החברה החרדית
פרק ה': חברת הלומדים
פרק ו': החרדי החדש - שנויים בחברה החרדית
פרק ז': מגזרים בחברה החרדית - נשים וחוזרים בתשובה
שער שלישי: הדתיות המזרחית
פרק ח': הדת המשפחתית
פרק ט': הדת העממית
פרק י': "עטרה ליושנה" - עלייתה של תנועת ש"ס
שער רביעי: רוחניות ללא גבולות
פרק י"א: הדתיות הרוחנית החדשה
שער חמישי: קרובים רחוקים
פרק י"ב: יבוא אמריקני - התנועה הלא-אורתודוקסית
שער ששי: בין המחנות
פרק י"ג: דתיים מול חילוניים
פרק י"ד: "ארון הספרים היהודי" - לימודי היהדות חוזרים לאופנה
אפילוג
ביבליוגרפיה
מפתח
מ-עמוד 230: בא "העידן האתני"
...עם התקדמותן של החברה המזרחית ושל התרבות המזרחית המודחקת אל קדמת הזירה הישראלית, וזה אחרי שנים ארוכות שך תפיסת 'כור ההיתוך', שניסתה לטשטש את המרכיבים המיוחדים של העדות והמגזרים השונים בחברה לטובת זהות ישראלית אחידה - צברית וחילונית ביסודה - בא "העידן האתני", שבו מודגשת דווקא זהותם הייחודית של המרכיבים השונים.
במיוחד בלט המהפך הזה ביחס לזהות המזרחית, התרבות המזרחית החלה, באמצע שנות השבעים, להיחלץ מן הגטו התרבותי שנכפה עליה. זמרים מזרחים כמו נסים סרוסי ודקלון החלו לתפוס מקום נכבד במצעדי הפזמונים ובמכירת קלטות בדוכנים העממיים, ואף זכו משום כך לכינוי "זמרי קסטות". במיוחד בלטו בתחום זה הדוכנים בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב.
ההווי המשפחתי והקהילתי המזרחי, שנדחק מפני המודרניות המערבית, החל לבוא לידי ביטוי במופעים נוסטלגיים שזכו לפופולריות רבה. תחילה, עוד בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים. היו אלה "בוסתן ספרדי" ו"רומנסו ספרדי", ובעקבותיהם גם שירים ומופעים של יוסי בנאי, כמו "אני וסימון ומואיז הקטן", שתיארו את ההווי הספרדי הירושלמי. ב-1978נבחר מחבר "בוסתן ספרדי", יצחק נבון, לנשיא המדינה, ובפעם הראשונה שימש בן עדות המזרח באחד משני התפקידים הבכירים במדינה. נבון אף הדגיש מאוד את מוצאו הספרדי וההווי שבו גדל, בהדגשת העגה הספרדית ובסיפורים עממיים.
הפופולריות של התופעות האלה פתחה את הדלת גם בפני תרבות מזרחית מורכבת, עמוקה ואליטיסטית יותר, דוגמת המוזיקה של שלמה בר ולהקת "הברירה הטבעית"...התופעה של מזרחים המבקשים לחזור ולהתגאות בתרבותם המקורית באה לידי ביטוי בולט עם הקמתה של תמ"י,...אל התנועה הצטרפו אינטלקטואלים מזרחים...שלכאורה לא קישר דבר בינם לבין יו"ר מפלגת תמי, אהרן אבו-חצירה: הוא היה דתי...ואחרים חילונים מובהקים, בעלי עמדות שמאליות. חלקם אף תמכו בשמאל הרדיקלי, הלא-ציוני, אבל הגאווה בזהות המזרחית האותנטית הכריעה את ההבדלים הללו, והביאה את חבורת האינטלקטואלים לתמוך בתמ"י...
ואם אינטלקטואלים שמאלנים חילונים כך, קל וחומר השכבות הרחבות של הציבור המזרחי, אלה שמעולם לא ניתקו לגמרי מעולם המסורת. בשכבות האלה נכנסה ש"ס בהופעתה, והסיסמא שבה בחרה - "להחזיר עטרה ליושנה"...
מ- עמוד 311: הגדלת החיכוך בין ה"דתיות" ל- "חילוניות"
הגדלת שטח החיכוך בין קבוצות הדתיות השונות לבין העולם החילוני
...למרות כל ההבדלים והעימותים בין הציונות הדתית והחברה החרדית, הגידול בשתיהן מביא להגדלת שטח החיכוך בינן לבין העולם החילוני ובעקבותיה גם להפנמת נורמות חילוניות מודרניות. בחברה החרדית ההפנמה הזו באה לידי ביטוי יותר בהיבט התועלתני והצרכני...בציבור השתי-לאומי, מדובר בהפנמה אידיאולוגית, הבאה לידי ביטוי כיום אפילו בתחומים רגישים ובעייתיים מבחינה דתית, כמו היצירה האמנותית לסוגיה - בספרות, בקולנוע ובטלוויזיה - ומדעי היהדות, תוך כדי ערעור נורמות דתיות שנחשבו עד כה מקודשות.
בעקבות התהליך הזה, עוברת החברה הדתית למגזריה השונים גם תהליך של פיצול לקבוצות משנה: בין המסתייגים יותר מן הנורמות המודרניות לבין אלה המוכנים לאמץ אותן בחדווה יתירה. כך בחברה הדתית-לאומית, כך אפילו בחברה החרדית, וכך גם בעולם הדתי-מזרחי...
30.03.2014
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!